בוקר טוב
סה"כ בסדר לי שם (ב"סיפור חוזר") עם האנשים, לא לכולם אני מתחבר כמובן, אבל אני מסתדר איתם סה"כ, העבודה קצת מונוטונית ומשעממת (אני בינתיים רק מזין ספרים למערכת), אבל יכול להיות שבעתיד אתאמן במטלות אחרות שם (כמו מכירת ספרים דרך הטלפון).
אני מקבל איזושהי משכורת, אבל היא ממש נמוכה (לא זוכר כמה לשעה, אבל ממש מעט).
אני מקווה בעתיד למצוא עבודה רגילה (דהיינו, בשוק החופשי), וזו כמובן לא חייבת להיות עבודה אקדמית או שמצריכה כישורים גבוהים, אלא סתם עבודה של בני נוער/תיכוניסטים או סטודנטים כמו מלצרות, מזכירות או, לעבוד, כמו שכתבת, בחנות ספרים רגילה.
ישבתי לכתוב קורות חיים עם אלו שמעסיקים אותי שם (ב"סיפור חוזר"), על מנת להתחיל בתהליך של מעבר לשוק החופשי. זה אולי יקח קצת זמן, אבל מקווה שנתקדם עם זה כמה שיותר מהר.
סה"כ אני מרגיש בסדר בעבודה הזו, למרות שכמובן אני לא מרגיש שאני ממצה את כל הכישורים והיכולות שלי בה.
בנוגע ל"תכנית דרור", כמובן שמעתי עלייה, וחשבתי אולי להיכנס אלייה בשנת הלימודים האקדמית האחרונה (2016-2017, לפני שעברתי להוסטל), אבל בסוף זה לא קרה כי כאמור עברתי לגור בהוסטל בחדרה.
אולי בשנה הבאה...
בקשר להוסטל, יש לי חדר משלי, וסה"כ התאקלמתי בו די טוב. בהתחלה היו לי קצת חששות בנוגע למעבר הזה (כי מדובר באוכלוסייה של נפגעי נפש), וגם כי יצא לי לראות מסגרות של הוסטלים אחרים (גם של משרד הבריאות, לא רק של משרד הרווחה), ולא התרשמתי מהאנשים שם.
בעיקר חששתי שאני לא אתחבר אליהם... אבל מצד שני יצא לי לראות הוסטל אחד בכפר סבא (ייעודי לאספרגר, של משרד הרווחה), ושם ממש לא הצלחתי לדמיין את עצמי חי עם הדיירים שם.
סה"כ הם בסדר, אמנם לא לכולם אני מתחבר ולא עם כולם אני מוצא שפה משותפת, אבל יש כאן כאלו שכן יצא לי לדבר איתם ומצאתי אותם מעניינים. לא כולם כמובן...
