ייאוש

batyar11

New member
ייאוש

אני ממש מיואשת ולא יכולה לישון מרוב דאגה. כבר שבוע ימים שבעלי לא מחליף בגדים ולא מתרחץ ולא מתגלח ושום דבר לא עוזר. בקושי בקושי הוא רוחץ ידים. כבר נתתי לו כדור הרגעה אבל גם זה לא עזר. נראה לי שלא תהיה לי ברירה אלא לאשפז אותו. וזה דבר נורא להוציא אותו מהבית. האלצהיימר הזה גומר את האדם ומשאיר רק את הקליפה.
 

ronnyw

New member
בתיה, אל תחושי אשמה !!

זו לא את, זו המחלה. רבים (ורבות) מאיתנו בפורום הגיעו למסקנה שהוצאה מהבית זה הצעד המתבקש, וכך עשו. אני תמיד כותבת שאין לנו פתרון "טוב", אנחנו מחפשים תמיד את הפתרון שהוא "פחות גרוע". אין ספק שלהשאיר את בעלך במצבו זה גרוע יותר. בתיה, אל תתיסרי, והכי חשוב - אל תשימי לב אם כל מיני יפי נפש וחברים (ואפילו משפחה ושאר דורשי טובתך) ינידו בראשם ויצקצקו על כך ש"זרקת" את בעלך מהבית או משהו דומה. רק מי שחי את הסיוט הזה יום יום ושעה שעה יודע על מה מדובר. לאחרים אין מושג !! תקראי בדפי הפורום הזה לאחור את היסורים שעברה חני עד שבעלה אושפז, את היסורים שעברה אריאלה ועוד אחרים - ותביני שאת בחברה טובה ושלפעמים זה הצעד המתבקש והטוב ביותר. קבלי החלטה ולכי איתה.
 

zs1957

New member
בתיה שולחת לך ../images/Emo201.gifאל תחושי אשמה

תמשיכי את חייך ולווי את בעלך . אל תכנסי למרה שחורה. שמרי על שפיות ככל שניתן. וגם אם החלות לאשפז בבית אהות זה לא שזרקת אותו כי אינך יכולה עוד לטפל בבית. גם שם יקבל טיפול נאות. מאחלת לך הרבה בריאות וכח רב להתמודד עם מר אלצהיימר זהבה
 

ענתי44

New member
../images/Emo24.gif

אין לי הרבה מה להוסיף על דברי קודמתי, היא צודקת!!!! בתיה, את עכשיו אחראית לבעלך, ואם אין אפשרות לתת לו את מה שהוא זקוק בבית ( היגיינה זה דבר חשוב מאוד ) אז בית אבות הוא פתרון טוב. וכמו שדרורה אומרת. תפתחי שמיעה סלקטיבית שבה תעשי דליט על דברי ההבל שיגידו לך.
 
בתיה יקרה , רק חיבוק ענק ממני

דרורה(רוני) כתבה לך בדיוק מה שצריך, כי אין כבר ברירה. אני מבינה לליבך כי גם אני מטפלת בבעלי בן 60 והמחשבות תמיד רצות, מה יגרום לי להעבירו למוסד סיעודי???? ואני יודעת שזה יגיע כנראה ואז אני זו שתחליט ולא אף אחד אחר. עלייך לאזור כוחות ולמצוא לו מקום מתאים כך שיטופל בהתאם למצבו. את חייבת לזכור שגם לך יש חיים ובצורה כזו, את פשוט תהיי חולה מרוב מצוקה ודאגה. שולחת לך המון חיבוקים שתגיעי להחלטה הנכונה, טובה
 
בתיה יקרה יש לי דיעה שונה מחברותי

לפעמים מרוב רצון לעזור, מהשלכה על מה שאנחנו קוראים עם המצב אצלנו, אנחנו יכולים לפספס. קראתי את ההודעות שלך מההתחלה. לא ציינת אם יש או אין לבעלך מטפל/ת. אני מתרשם שאין. לאמא של דרורה ולבעל של טובל'ה יש מטפלות. את יכולה שלא מדעת לגרום לעוול לעצמך ולבעלך אם תאשפזי אותו לפני שניסית לקבל עזרה ממטפל/ת זרה. מטפלת טובה תמצא את הדרך לפתור את כל הבעיות שהעלית בעבר וגם את הנוכחית. אשתי מסרבת בכל תוקף להתרחץ. היא מתנגדת בכל כוחה באלימות פיזית ומילולית (היא לגמרי לא אלימה מלבד בקטע של רחיצה והלבשה). אמש צעקה, ממש לא יאומן, שהיא תשחט את כל המשפחה שלי. אם לא היתה לה מטפלת, כבר מזמן הייתי מאשפז אותה, כי הגעתי מזמן לשלב שלא יכולתי לבד לרחוץ אותה, והרי ברור שכמה שלא נדחה, אחרי 2-3 ימים חייבים לקלח. לכן אני עוזר למטפלת בקטעים של ההתנגדות הקשה. אני נעזר גם בכדורים שבלעדיהם אולי היה עוד יותר גרוע. כל עוד שאני יכול להחזיק את אשתי בבית אני עושה כך. הייתי מתייסר מאד אם הייתי מאשפז אותה כיום, וברור שהיא היתה סובלת באופן קיצוני מקילוח כפוי ע"י זרים. אני רק לא הייתי רואה מה קורה. מאד יתכן שמישהו מהסגל היה נותן לה מכות כי ההתנגדות הפיזית שלה היא קשה. לדעתי את חייבת להתחיל מיידית בהליכים להיתר העסקת עובד זר. זה יכול לקחת מספר שבועות עד שיאשרו ועד שתקבלי בפועל עובד/ת. בינתיים תוכלי להיעזור באחת מלשכות כ"א ולקבל עובד/ת ישראלי למספר שעות שידאג לרחוץ אותו, אולי בסיוע שלך. אם את מסכימה ואינך יודעת איך להתחיל, תודיעי לנו ותקבלי הסברים מחברים מנוסים, כולל כמובן דרורה, טובל'ה ואני. יחד עם זה אני מסכים לגמרי עם דרורה שאם את מחליטה לאשפז אותו, אל תתחשבי בדיעות של המתנגדים לכך לא במשפחה ולא חברים. את היא זו שחיה איתו וסובלת. לאחרים יש זכות להביע דיעה ותו לא. את המחליטה!
 
בתיה,

כל מה שקודמי כתבו נכון, ומהווה את כל גווני הקשת האלצהיימרית, גם אני מטפל בבעל חולה, ושקלתי לא פעם לאשפז, את התשובה הנכונה מה לעשות ואיך את יודעת בפנים עמוק עמוק בלב, תלכי אם מה שהכי טוב לך, אני לא יודעת כמה זמן הוא חולה ובן כמה הוא, אבל הכי חשוב זה הבריאות שלך, אצלו זה כבר לא כ"כ משנה. נשאר לי לשלוח לך רק חיבוק ענק, ומה שלא תחליטי תלכי עם זה עד הסוף, והכי חשוב, ב ה צ ל ח ה!!!!!
 

ronnyw

New member
זו לא דעה שונה, זו הרחבה...

אני חושבת שכולנו מסכימים על הנסיון למצות את האפשרויות בבית. הפתרון מחוץ לבית רלוונטי כשהשהות בבית הופכת לבלתי אפשרית/הגיונית. אני חושבת שגם אתה, יענקלה, חושב כך. לפחות כך כתבת. לגבי המקרה הספציפי של בתיה - איננו מכירים אותה ואת הנסיבות המדויקות שלה. איננו יודעים אם מתמודדת לבד או שמא יש עזרה (מטפל/ת, בני משפחה נוספים). איננו יודעים איך היא עצמה ( גילה, מצבה הבריאותי) ואיך בדיוק מתנהג בעלה (היא התייחסה רק לענין הנקיון האישי. כולנו יודעים שזה אף פעם לא רק זה.). כיוון שבמסר שלה עלתה המצוקה הנוראה שלה ביחס לאפשרות הוצאה לאישפוז מחוץ לבית, התייחסתי רק לאפשרות הזו. זה בכלל לא סותר את מה שאתה, יענקלה, כתבת. בתיה, אם את קוראת אותנו, אנא התייחסי לנאמר.
 
דרורה נסחת יותר טוב ממני את מה שאני חושב

באשר לבתיה, קראתי מחדש את המסרים הקודמים שלה. הם תמיד היו קצרים אבל יש לי תחושה שהיא היתה מציינת שיש מטפל/ת אם יש. נחכה להתייחסות של בתיה.
 

batyar11

New member
תשובה לכולם

המון תודה על ההתייחסות. אני מטפלת בעצמי בבעלי שהוא בן 77 שחולה כבר באלצהיימר כשש שבע שנים. אבל אני מוקפת במשפחה אוהבת ותומכת ילדים ונכדים שלא חוסכים מאמץ לעזור. אבל לאחרונה חלה הדרדרות נוראה. כמעט ולא ניתן להחליף בגדים, לרחוץ ולגזור צפרניים. כל פעילות כזאת היא ממש מבצע ויש ימים שלמים שהוא לובש את אותם בגדים במשך היום וגם בלילה. למרות זאת הוא עדיין שולט בצרכים. האם עובד זר יכריח אותו לבצע את כל הפעולות האלה. האם לא עדיף טפול מקצועי כמו במוסד מיוחד לחולי אלצהיימר בתל השומר. בשלב זה אני חושבת שאביא אותו למשך היום פעמיים או שלוש בשבוע למוסד הנ"ל שירחצו אותו ויחליפו את בגדיו כי בשום מעון יום הוא לא היה מוכן להשאר אפילו יחד אתי. כל החלטה היא מאוד קשה והייתי רוצה להמשיך ולהחזיק אותו בבית.מחלה ארורה המשאירה מבן האדם רק קליפה.
 
../images/Emo24.gifבתיה היקרה,עדיף בבית אבות

את חלילה יכולה להתמוטט ,אל תקחי על עצמך עול כל כך גדול וקשה ,קשה נפשית ופיזית מאחלת לך בשורות טובות ושבת שלום
 
בתיה יקרה

אריאלה עברה את שבעת מדורי הגהינום עם ישראל בעלה. החזיקה אותו בצפרניים בבית, גם בלי עזרה של מטפלת, עד שלא היתה אפשרות. לכן, היא המוסמכת מכולנו להשיא לך עיצות, ולמרות מה שכתבתי בהתחלה שתנסי קודם מטפלת זרה, אני מסכים עם אריאלה. לדעתי את צריכה לקפוץ לבריכה בבת אחת ולא בהדרגה, להחליט על מוסד מומלץ ולהכניס אותו מוקדם ככל האפשר. אם כבר אז חבל על האנרגיות שלך ועל הטילטול של בעלך רק לקילוח, וספק אם יסכימו לקלח אותו כשהוא כל כך מתנגד ואינו מאושפז אצלם. אז קדימה!
 
ולאן יקח אותך הייאוש?

לדיכאון. אל תלחמי במה שאת לא יכולה. אם יש לו עובד זר תני לו להתמודד ואת לכי לעשות דברים שאת אוהבת. ואם אין לך עובד זר, זה הזמן למצוא אחד. בהצלחה.
 
למעלה