ייאוש.....(ט')
אני חדשה כתבתי פה כמה פעמים ואני ממש מרגישה שיש פה מקום להתבטא ולהיות אני בלי מסכות ומשחקים.
בזמן האחרון לא אכפת לי מכלום אני הפסקתי טיפולים אני בקושי עומדת בתפריט של הדיאטנית,
אני ממשיכה להימנע מלאכול או לאכול מעט כדי להגיד שאכלתי, אני מקיאה בערך אחרי כל דבר שאני אוכל.
אני לא מצליחה להימנע מלשקר להורים שלי ולסביבה.
איבדתי את האמונה שאני אצליח לצאת מזה ולהפסיק את ההפרעות שלי, הפסקתי לנסות ולהילחם.
לפעמים עוברת לי התחושה שאני לא מצליחה אולי בגלל שאני לא באמת רוצה לצאת מזה אני מוצאת את עצמי חושבת שבלי הבולימיה אין לי כלום, כל החיים שלי סובבים סביב האובססיה לרזון ולמראה ולחישובים של אוכל שאני מפחדת מהיום שזה לא יהיה.
קשה לי לשחרר מזה.
זה נורמלי? אני חושבת שאני פשוט פסיכית.
אני חדשה כתבתי פה כמה פעמים ואני ממש מרגישה שיש פה מקום להתבטא ולהיות אני בלי מסכות ומשחקים.
בזמן האחרון לא אכפת לי מכלום אני הפסקתי טיפולים אני בקושי עומדת בתפריט של הדיאטנית,
אני ממשיכה להימנע מלאכול או לאכול מעט כדי להגיד שאכלתי, אני מקיאה בערך אחרי כל דבר שאני אוכל.
אני לא מצליחה להימנע מלשקר להורים שלי ולסביבה.
איבדתי את האמונה שאני אצליח לצאת מזה ולהפסיק את ההפרעות שלי, הפסקתי לנסות ולהילחם.
לפעמים עוברת לי התחושה שאני לא מצליחה אולי בגלל שאני לא באמת רוצה לצאת מזה אני מוצאת את עצמי חושבת שבלי הבולימיה אין לי כלום, כל החיים שלי סובבים סביב האובססיה לרזון ולמראה ולחישובים של אוכל שאני מפחדת מהיום שזה לא יהיה.
קשה לי לשחרר מזה.
זה נורמלי? אני חושבת שאני פשוט פסיכית.
