יחס במקום העבודה

[אלכס ארגמן]

יחס במקום העבודה

לכל אלו במקום עבודתישאוהבים לכנות אותי "אסטרו" (מלשון אסטרונאוטית) ולועגים לי בשל בעיות הריכוז והקשב שלי. אז ככה יקיריי, אנחנו אמנם אנשים מבוגרים אך כנראה שחלקכם לא מספיק אינטיליגנטים ולא יודעים מה זה בעיות קשב , כדאי שתשמרו על לשונכם ותחשבו פעמיים לפני שאתם מזלזלים בי...

 

[זהבה נ]

צר לי על כל מה שאת מרגישה, למרות

הכל נראה שאכן שרדת את מערכת החינוך. ספרי לנו יותר על כך, מאוד חשוב לשמוע מהחויות שלך להורים שהיום חווים עם ילדיהם את הקשיים שהיו מנת חלקך. אולי תנסי להתייעץ עם איש מקצוע על קשיי הריכוז המלוים אותך עד היום, לדעתי ניתן לעזור לך להתגבר עליהם. בהצלחה,

 

[אלכס ארגמן]

זהבה שלום!

שלום זהבה! שמחתי לקבל את תגובתך, היום בגיל 25 הגעתי לשלב שבו חשוב לי מאוד לחלוק עם החברה את כל הנושא הזה של לקות למידה ומה שמשתמע מכך. כיום החברה שלנו פתוחה וקשובה יותר לנושא ויש הקלות לתלמידים בבתי ספר ולסטודנטים באורניברסיטאות . אך אני מדברת על משהו אחר לגמרי. אני מדברת על הצד הרגשי שבדבר. הרבה אנשים מתעסקים בכל העניין של לימודים וכו" אבל מבחינתי ולי זה החלק הפחות משמעותי בחיי. נראה שהרבה אנשים שעוסקים בחינוך מיוחד כל מה שמעניין אותם זה שהנער/ה הלקוי יסיים תיכון ויעשה אחר כך תואר. אני באופן אישי הרגשתי לאורך כל הדרך שהם שוכחים לרגע שמאחורי כל הלקות עומד בן אדם, יותר נכון בחורה. בגיל 22 בערך עשיתי את האיבחון האחרון בחיי אצל נרופסיכולגית ידועה ונחשבת האיבחון נעשה אחרי נסיונות כושלים של לימודים גבוהים (למרות שהלקות היתה ידועה מאז ומתמיד ) הנקודה החשובה היא שלאחר האיבחון החלטתי שאני לא מוכנה שהלקות תהיה כל חיי, כלומר: אני לא מוכנה להיות "לקויה במשרה מלאה" ולעשות דרך ארוכה ולא נעימה של לימודים בשביל שאולי בגיל 30 יהיה לי תואר לא שימושי במשהו... אני שמחה שזו היתה בחירתי ואני מאמינה שכישרון ימצא את דרכו.... הבעיה היא שאנחנו חיים בחברה די מרובעת שלא מבינה ומסתכלת על "קבלות" .לך תסביר לאנשים למה לא למדת , או למה לא התקדמת ממש בחיים. הסיפור הזה הוא לא דבר פשוט שאפשר להסביר אותו בכמה מילים. אני אישית מרוצה מעצמי וממצבי הבעיה היא שהחברה ודרישותיה דואגות להזכיר לי כל הזמן את הלקות..

 

[זהבה נ]

מאוד מרגישה את מה שאת מרגישה, אבל

אם נחליט להסתכל על חצי הכוס הריקה כל הזמן היא אף פעם לא תתמלא מעצה. האמת היא שטיפול רגשי של להתמודד עם הקושי ותוצאותיו, זה דבר חשוב יותר מכל. עצתי היא כזו: 1 לנסות ללכת לטיפול רגשי כזה חשובה לכל אחד שסוחב אתו כל קושי גם כזה שלא נראה כלפי חוץ. 2 להבין שלעתים לימודים פורמלים גבוהים לא תמיד מתאימים לכל אחד, עובדות החיים הם שלא רק "דוקטורים", "פרופסורים", "מהנדסים", "עורכי דין", וכדו´... יש לנו בחיים, אנחנו חיים בעולם שיש צורך בכדי שהוא יזרום גם מקצועות נוספים כמו נהגים, אופים, ספרים, תופרים, טכנאים, מכונאים, חשמלאים... אז יש מקצועות שלא רק "קבלות" נחשבות, אני שמחה שבחרת כך תזרמי כי זה אומר שאת הולכת עם הנטיות שלך. בהצלחה,

 

[מיכל ט]

שלום אלכס

אני ממש מבינה על מה את מדברת. אצלי התעוררה בעיה דוקא בעבודה ופחות בלימודים (ADD). אני עובדת כמרפאה בעיסוק בשיקום בתחום בריאות הנפש. לכאורה מקום עם המון מודעות אבל זה לא תמיד נכון ולא בגלל כוונה רעה אלא מחוסר מודעות. אני מאוד מסכימה עם זהבה לגביי טיפול. הטיפול עזר לי להבין שבאמת אני זה לא ליקוי ויש הרבה דברים שאני יכולה לעשות יותר טוב מאחרים. אני אתן לך דוגמא.. אני תמיד חשבתי שבגלל שאני מפוזרת ואני לא מסתדרת עם טפסים אני לא יכולה לעבוד בתפקיד ניהולי. אבל.. אחרי שהבנתי שיש כל מני סוגי מנהלים ושלא כל אחד חייב להיות בירוקרט הרשתי לעצמי להעזר בצוות שלי. היום אני כמעט ולא מתעסקת עם ניירות (כי כולם יודעים שזה יגמר רע). תספרי במה את עובדת ואם יש איזשהו קושי, אני אשמח לשמוע וגם לעזור אם אני אוכל לילה טוב מיכל

 

[אפרת@הבית]

למה לא לנצל את ההזדמנות

ולהפיץ במקום העבודה מאמר כלשהוא בנושא הפרעות הקשב והריכוז? כזה שסוף סוף ילמד את חבורת הבורים שעובדים איתך מהי באמת הפרעת הקשב? אל תתיאש - הם באמת לא שווים את קצה נעלך

 

[חנה גונן]

אז מה עם יש לך ליקויי למידה?

האם זו סיבה לספיגת יחס מזלזל??? נכון ליקויי למידה אינם בולטים כמו מישהו שיושב על כיסא גלגלים או אדם עיוור ולכן קשה מאוד להסביר לאנשים פעם אחר פעם ממה את בידיוק סובלת.לי היה מזל כי שיבצו אותי במקום עבודה מטעם מחלקת הרווחה(אני נכה מאה אחוז)ושם הם באמת באים לקראתי ומשתדלים להבין אבל רוב המקומות לא וזה חבל.אין ברירה רק אנחנו יכולים להלחם לשינוי המצב. שלך חנה גונן