הרשות להרוג
המדינה מלמדת את אזרחיה על קדושת החיים, ובו זמנית היא עצמה ושליחיה מבצעים הרג אינסופי. המדינה הורגת מנהיגי אוייב או סתם אוייבים. מוציאה להורג פושעים או מרגלים, שולחת את חייליה למות בקרבות אבודים. ביפן שלח הירוהיטו טייסים מתאבדים קאמיקאזה, ארגוני טרור מעודדים מתאבדים, מדינות פותחות במלחמות לא רק מתוך הגנה אלא לשם תועלת (נפט, איסטרטגיה, גיבוש פנימי של העם) ושולחות את חייליהן ליהרג ולהרוג. המדינה מאפשרת זיהום אוויר שגובה מאות קרבנות בשנה (עובדה מוכחת) המדינה מאפשרת הקמת אנטנות סלולריות מפיצות קרינה ההורגת בני אדם (מפני שהעשירים המשקיעים בתעשייה ובתקשורת הם אזרחים סוג א' והשאר סוג ב') הדת מאז ומתמיד הזהירה 'לא תרצח' אבל מצווה לחסל מחללי שבת, הומוסקסואלים וחוטאים אחרים. הדת מתירה לפתוח במלחמה כדי לכבוש את ארץ ישראל. עמלק היא רק דוגמא אחת. האסלאם תובע לחסל את כל עובדי האלילים שבעולם. ובכן ידידי, המדינה והדת משדרות לנו מסר כפול. מחד- "לא תרצח" מאידך "כי תצא למלחמה" מה לומדים אנו מכך? א. שיש דין אחד לאזרח הפשוט (סוג ב') ודין שני לשליחי האידיאולוגיה (לאומיות, דת) האזרח הפשוט חייב לנהוג כאילו חיי אדם הם הערך העליון. נציגי האידיאולוגיה מסבירים מאידך לאזרח כי ערך המדינה/הדת עומד מעל לערך חיי האדם. ולכן: טוב למות בעד ארצנו (אידיאולוגיה לאומית) רצוי למות על קידוש ה' (אידיאולוגיה דתית) כלומר, האידיאולוגיה קודמת לחיי האדם והוא מחוייב להקריב חייו בשבילה. במקרה של עמלק, קבעה האידיאולוגיה הדתית שיש לחסל את עמלק. במה זה שונה משאר ציווים של הוצאה להורג של הדת? לדת מותר מה שלסתם אזרח אסור. במקרה של השואה האידיאולוגיה הלאומית (נאצית) קבעה שיש להרוג את היהודים. ובכן, זה כבר קרה לכל אורך ההיסטוריה בפוגרומים בגרמניה עצמה ולמעשה קרה וקורה בכל העולם. אז למה אנו כל כך מזדעזעים מהשואה ואילו מעניין עמלק לא? ובכן, השואה מתייחדת בכמה אפיונים מיוחדים. 1. בשואה רצחו מסיבה לאומית יהודים שהיו אזרחי גרמניה עצמה (לא חיילי אוייב) זה כאילו ישראל תחסל את כל אזרחיה יוצאי מרוקו. 2. היקף ההשמדה בשואה היה יוצא דופן בגודלו. 3. השואה הייתה בימינו שלנו, כאשר קדושת חיי אדם וחשיבות זכויות האדם הן חלק מרכזי בתרבות המערב. עניין עמלק קרה לפני אלפי שנים, ובאותה עת לא הודגשו זכויות האדם (אדרבא, היו מקריבים קרבנות אדם בחברות שונות) באופן טבעי אנו מזדעזעים יותר מדבר שאירע בתקופתנו הנאורה, יותר ממעשה עתיק המסופר לנו במקרא. 4. בניגוד למקרה עמלק, הרבה ניצולי שואה עדיין חיים בתוכנו, וגם דור שני ושלישי לשואה עובר טראומות. ברור שהשואה היא עדיין פצע פתוח. ולא עוד חתיכת היסטוריה. בידידות פאר