יחסי חמות כלה,

mykal

New member
יחסי חמות כלה,

רוב הנושאים של מערכות היחסים בין חמות וכלה,
נסבו כאן סביב מקומם של הנכדים.

ואני תוהה האם רק זה הקשר של חמות כלה.
האם לא ניתן ל'בנות' מערת יחסים' מחוץ לענין של נכדים.
כי אצלי דברים נראים קצת אחרת.
מבטיחה לשתף, אחרי שאשמע קצת דעות של אחרות.
 
בשמחה

עד שהבנות נולדו ומאז שהן נולדו, זה לא אותו דבר.
אותם דברים הפריעו לי, ואת אותם דברים הערכתי.
אבל היה לי קל להבליג, משום שלא היתה לי אחריות על אף אדם אחר, ומה שהפריע, נגע רק לסבלנות שלי ולא לאף יצור משמעותי אחר.
מה שאני מנסה לומר, שכאשר דברים נוגעים לי או לאישלי ולי וזהו - קל לי מאד להבליג, לטאטא מתחת לאיזה שטיח דמיוני. לפעמים, אחווה דעה, לפעמים לא, וזהו.
אבל כשזה הגיע לבנות, הרגישות עולה, ודברים שקודם היו בגדר "שוין", עכשיו מפריעים מאד. ויותר מזה, יש לי אחריות לקבל החלטות בהתאם לנתונים. אז אם קודם הייתי אומרת: אני לא סומכת עליה, ולכן לא מספרת לה דברים מסויימים, עכשיו יש משמעות אחרת לחוסר האמון הזה.
 

EcoT

New member
אצלי זה מתחלק לשניים

כמו שאמרתי יש לי שתי נשים שאני מחשיבה כחמות - חמותי ואישתו של אבא שלי שהצטרפה לחיי באמצע שנות ה 20 שלי.

עם חמותי אין לי קשר חברי, אני מכבדת אותה ואוהבת אותה כאמא של בן זוגי אבל אנחנו יותר מידי רחוקות בגיל ובגישות על מנת שנהיה חברות או ביחסים יותר אמהיים. אני לא אצא איתה לבד לקניות (חוץ מאשר פעם אחת לפני החתונה) ואין לנו המון נושאים משותפים, הם לא ממש משתפים אותנו בחייהם (גם לא את בן זוגי) על מנת שתתפתח קרבה, לכן ביננו הקשר סב סביב הבן שלה והחיים שלנו והנכד.

אישתו של אבא שלי (שהכרתי אותה עוד מקודם כיוון שהיא היתה השכנה שלנו
), יותר צעירה, בגיל ובנפש ואנחנו הייתי חברות גם מקודם, אז יש לי הרבה על מה לדבר איתה שלא קשור לנכד (למרות שהיא ואבא שלי אובססיבים אליו) ואני בכייף יוצאת איתה ומדברת איתה על הרבה דברים שלפעמים אני לא רוצה לדבר איתם עם הורי או אפילו עם הבן זוג.
 

mykal

New member
הבטחתי ומשתפת.

כשהבנים שלי הביאו את הבנות הביתה,
ועל הפרק עמדה חתונה.
אני החלטתי--שאני בונה מערכת יחסים אישית
ולא תלוה בהכרח בקשר שלהן עם בני, לא אעביר מידע לבנים דרכן,
ולא בקשות ומידע מהבנים אליהן.

ידעתי שיחסים הם דבר שיש להשקיע בו, והחלק העיקרי הוא
ראשית שנכיר טוב יותר, ושנית שנהיה גלויות.
לכן, על להיות גלויות דיברתי מידית בפתיחות--ואמרתי,
מה שלא נוח לכן, מה שאתן רוצות, יותר פשוט תגדנה לי--
מתחייבת להקשיב ולנסות, לא אתן תשתנו ולא אני--אבל נדע, מה מתאם ונוח.
וזה 'עובד' נכון.

עם כל אחת יש לי 'שפה משותפת' בתחום אחר שלשתינו יש חיבה אליו והוא מענין אותנו.
עם אחת אני מעבירה חויות על ספרים,
כי אנחנו אוהבות לקרא ולבדוק עם מי אנחנו מזדהות, וביקורת על הספר וכד'.
עם אחת--אני יכולה לעזור ולדון על חומרי הלמידה שלה.
ואנחנו טיפחנו אנגלית יחד.
עם אחת אני מדברת על עבודות יד, היא אוהבת לחרוז תכשיטים,
וגם אני נהנית ועושה הרבה עבודות יד.

למה הבאתי את הדברים, כי אם החמות/הכלה רואה בזו ממולה,
אישיות 'מלאה' יותר מאשר רק קשר משפחתי (אינני מזלזלת)
קל יותר להיות מעורב גם עם הנכדים, משני הצדדים.
כך אני רואה את הדברים.
 

restart2

New member
מהנה לקרוא וכיף לילדייך

היי
והכוונה גם לכלות/חתנים.
בשל אישיותך,תבונתך וחוכמתך את יוצרת ויוזמת....
ומהווה דוגמה נפלאה!

הגישה שלך היא גישה חיובית, אחראית ומחייבת,
לצערי אין המסר החיובי של יצירת מערכת יחסים ,
והתייחסות וגישה כאל שפע שיש להגדילו.
כנחלת הרוב.

אני חושבת שריבוי הגירושים ואחת ההסיבות הנפוצות לכך -קשור בהתרופפות היחסים במשפחה,
עד אי קבלה ויצירת ואקום בלתי אפשרי לזוג.
המתח והקושי יוצר קרע שלא ניתן לאיחוי, וראינו דוגמאות לכך גם פה באתר.
אופן הגדילה והצמיחה של בני הזוג במשפחת המוצא,ומערכות היחסים עם הזוגיות,מורכבים ו
יוצרים במשפחות רבות מתחים ו"תפקידים" לא פשוטים ..

כשאמא רואה בגידול ילדיה עול- ויש רבות כאלו.. כאשר האם מתרכזת בטובתה בלבד..
כשרואה בעזיבת בנה/ביתה בגידה...ויוצרת מצבים ומניפולציות מהפה חוץ ללא כוונה..
הכלה/חתן חש סכנה.
איני יודעת אם הכרת או נפגשת אבל ישנן אין ספור של מערכות יחסים מ ר ע י ל ו ת,
ואני חושבת שלא בכל מחיר, לא כל סבתא/סבא ראוי/ה כי היא ילדה את הבן/בת.
יש שאינן/ם רוצות/ים.. ואני חושבת שניתן ללמוד ולהבין אם יש רצון וכוונה טובה..
כפי שכתבתי יש פה אתגר שהוא בחלט סובייקטיבי.

תודה
אירית
 

Nillie4

New member
את מקסימה :)

זה בדיוק מה שחסר לי מאביו של בעלי וגם מאימו. האם לדעתך זה משהו שאפשר לגרום להם להבין? כי כרגע אני מרגישה שאין להם את זה והם גם מסוגלים לפתח את זה. אני אישית פשוט לא קיימת בשבילם. לא מעניינת, לא חשובה. בעלי לפעמים מספר להם על הישגים שלי והם לא מצליחים להגיד משהו טוב. מסננים בשקט איזו מילה שלא ברור אם זה שמחה או עצב על הצלחתי. לא יודעת מה לעשות.
 

mykal

New member
אציע לך לנסות,

לעשות מצידך, את אותו הענין.
ללמוד מה היא מתענינת, אוהבת,
ולהתענין ולהתיחס לדברים שלה, כשנוצרת שיחה שמענינת אותה,
היא יכולה 'למצוא' אולי מקום ליחס שלך.

אגב, אולי אם היית באהאליהם ואומרת--
"וואוו היה לי מבחן כ"כ קשה, למדתי ברצף יומים כולל לילה,
אבל היה שווה, קיבלתי ציון נפלא ואני כ"כ שמחה"
נראה לי שהיתה מגיבה. אם המתוך מדבר היא אולי חוששת שאת אינך מעונינת בקשר הזה.

אני חושבת הראות שאכפת לך מהם ואת מנסה להתקרב--
יאפשר את הצעד הזה מצידם.

אין מה להפסיד מלנסות. מקסימום זה חוזר לנקודת ההתחלה.
 
אצלי אין קשר לילדות

למרות שאני יכולה להבין שהיות שהילדים הם עיקר חיינו, הגיוני שדווקא במקום הזה כואבות התאונות, אם יש.
אני הרגשתי תמיד, עוד לפני הולדת הילדות, שחמותי רואה אותי כפי שאני, אשת בנה, ולא רק המועמדת להיות אם נכדיה. גם היום היא מעריכה אותי כערכי (האמת, יותר מערכי. אני לא חושבת שאני כל כך מקסימה ומיוחדת כמו שהיא משדרת). היא אוהבת אותי מאוד והשיחות שלנו נסובות על שלל הנושאים המעסיקים כל אחת מאיתנו. נכון שחלק נכבד ממה שמעסיק אותי זה הילדות שלי, אבל ממש לא הכל. היא מתעניינת גם בבית, בחיינו בארץ (גרה בחו"ל), בעבודה שלי, בלימודים, כשהיו. כל דבר.
 
שאלה מעולה שעלתה לדיון לפני מספר חודשים

וכבר אז גרמה לי להגיע למסקנה אישית.
עד שמגיעים הנכדים, ברב המקרים, גם אם יש חוסר הסכמה או מערכת יחסים טובה זה בא פחות לידי ביטוי כי יש פחות צפיות.
חמותי כחמות היתה חמות טובה. לא התערבה, אירחה כשהסתדר, דברנו מדי פעם בטלפון ובכל פעם שנפגשנו.
נקודות החולשה העיקריות שלה היו כבר אז קמצנות כרונית. אבל מאחר ולא ציפיתי שתשקיע בי שקל זה לא ממש הפריע לי. אז באנו לארוחת שישי עם בקבוק שתיה מהבית כדי לא לשתות מים מהברז.... לא משהו שהקדשתי לו יותר מדי מחשבה. קיוויתי שההתיחסות לנכדים תהיה שונה בגלל הלחץ הגדול כ"כ להביא אותם.
לא היו לנו חוסר הסכמות בנושאי חינוך כי זה לא עלה על הפרק וכמובן שלא חשבתי שאם היא האמינה בחינוך קשה לילדים שלה זה ישפיע על הילדים שלי (זה אגב לא משפיע. היא כמובן לא מכה או מענישה את הבת שלי)
גם חשבתי שהעובדה שהיא לא יוצאת מהבית ולא מגיעה לבקר זה כי אין לה יותר מדי סיבות. היא רואה אותנו אצלה. לא חשבתי שתהיה חוסר התחשבות בהמשך ודרישות להוציא תינוקת בת חודשיים מהבית בגשם שוטף במקום להגיע אליה.

השורה התחתונה והתשובה לשאלתך היא - שנראה לי הגיוני שהיחסים משתנים עם הגעת הילדים. זה קורה לא רק עם החמות אלא עם כל הסביבה. וחלקים רבים בחינוך והתנהגות שלא יצא להם לבוא לידי ביטוי לפני שהגיעו הילדים מגיעים לידי ביטוי כשהם מגיעים.
אני חושבת שזה בולט בעיקר במצב שבו אותה כלה היא האם לנכד/ה הראשון במשפחה. אחרת יתכן וניתן היה לראות את ההתנהלות מראש על נכדים של בנים/בנות אחרים.
 

שמש 33

New member
אצלנו הפערים כל כך עמוקים

שאין כמעט קשר. דוקא יצא לי לא מזמן ללכת איתה לקניות
ומדי פעם אנחנו משוחחות על מתכונים וכאלה... אבל מעבר לזה הפערים בגישה, תפיסת העולם וכו' בלתי ניתנים לגישור. אני מרגישה את הביקורתיות, כל הזמן. אני לא "אישה טובה" לפי תפיסת עולמה, לא אוהבת לבשל, לא מורידה ראש בפני הבעל
ואפילו, אבוי ,"מרשה לו" להחליף חיתול ריחני מדי פעם. אוי לבושה.
אז מערכת היחסים תקינה ולא יותר מזה, אנחנו נוהגות בכבוד זו בזו אבל אין בינינו מערכת יחסים נפרדת. אני רואה אצל הרבה משפחות שהאישה מתפקדת כשרת החוץ המשפחתית ומנהלת את הקשרים גם עם משפחת האיש. אצלנו זה לא כך. הוא אחראי על הקשר עם משפחתו ואני על הקשר עם משפחתי. חבל, אבל זה מה יש...
 
חמותי אשה חמה וריגשית

אבל מאוד פשוטה, גם באורח חייה, גם בהשכלה ובידע שלה וגם בהשקפת העולם וההתנהגות. מבחינתה אני הגעתי על מרכבות האלים (אשה משכילה, עובדת, מרויחה, עצמאית והכי הכי - נוהגת ואפילו יותר טוב מבעלה). יש לה רגשי נחיתות קשים על ידי, בערך כמו שמרגישה בחורה ממוצעת ליד בר רפאלי. במצב עניינים כזה, לא חשוב מה אני אעשה - ידידות מופלאה לא תצמח מזה... אותי זה מצחיק כי אני ממש לא מוצלחת על.
בכל אופן יש לנו יחסים טובים, כנראה כי אני אף פעם לא משתפת פעולה עם דרמות ומניפולציות רגשיות (המומחיות שלה זה לתחקר את הילדים אם הם אוהבים אותה ולהגיד דברים כמו "אם את אוהבת אותי אז תעשי ככה וככה").
 

ayaht

New member
עונה

אין לי ילדים, כך שנושא הנכדים לא רלבנטי.

מלכתחילה הגישה שלי היא שביתי הוא מבצרי. חיי הם ענייני הפרטי, והזוגיות שלי היא עניין שלי ובן זוגי בלבד.
אם זכיתי ונפלתי על מישהי ממש נחמדה - איזה כיף. אם לא, לא נורא. בכל מקרה, שומרים על נימוס וגבולות.
אבל.. לא חיפשתי קשר. לא חיפשתי תחליף אמא, או אדם מבוגר שינהל את חיי. או משפחה נוספת. ממש לא.

והאבסורד?
נפלתי על אישה מאוד מבוגרת, ולא בקו הבריאות.
גבולות זה משהו שהיא לא ידעה לכבד גם כשהיתה צעירה יותר.
מבחינתה, זה לא משנה מי אני.
אני זאת שלקחה לה את הבן (או הבעל), ועכשיו לא יהיה מי שידאג לה ויטפל בה.
פשוט ככה.
היא התייחסה ככה גם לבנות זוג קודמות.
מהרגע שגיליתי שזו הגישה, הרמתי ידיים ושמתי לזה סטופ.
אני לא יכולה לפתור בעיות של אשה במצבה העגום. והוא אכן עגום.
וכשמישהו מנסה לפגוע בי ולקלקל לי, אני בהחלט אגן הטריטוריה שלי.
למרות שעצוב לי שזה הגיע לרמה כזו עלובה.
לא רוצה להזיק לה או לפגוע בה, אבל גם לא מוכנה להפגע.
אין לי איתה כלום.
וגם לא יהיה.
 

fwooper

New member
מערכת היחסים לפני ואחרי

בוודאי שיש שינוי והוא לטובה אם אפשר לקרוא לזה ככה.
דווקא לפני הולדת הילד היו לנו הרבה יותר חיכוכים (כלומר מריבות שלה, הבלגות שלי וחופשות ממנה מידיי פעם כשהגיעו מים עד נפש)
מאז שגילינו לה שאני בהריון היא השתנה והתחילה להתייחס אליי יותר יפה בשביל הנכד שלה- למשל אם לפני כן היא אף פעם לא הציעה לי לאכול או טרחה להכין בשבילי משהו שאני אוהבת או נתנה לי לאכול בשקט בלי לנעוץ מבטים על כמות האוכל בצלחת שלי, אז מרגע ההיריון היא הייתה טורחת יותר להכין דברים ולשדל אותי לאכול- בשביל הנכד שלה.
כלומר היא אמרה מפורשות הנה קניתי לך (איזה פרי שאהבתי נגיד) בשביל שלנכד שלי יהיה טוב ויגדל או משהו בסגנון.
אז בסדר אמנם בעקיפין ובשביל הילד אבל לפחות היא קנתה לי אוכל שאני אוהבת.....
מאז שהוא נולד היא מאוד משתדלת להתנהג אליי יפה בשביל הנכד שלי כי היא יודעת שאם היא תחליט לריב איתנו ולהתנתק שוב (כמו שהיא עושה הרבה פעמים) היא תהיה חייבת בסוף להישבר כי הרצון שלה לראות את הילד הרבה יותר גדול מהרצון שלנו שתראה את הילד או הרצון של הילד לראות אותה. (יש לו עוד סבתא ברוך ה' שהוא מאוד אוהב- קורא לה סבתא חמודה לעומת סבתא נ' ובחיים לא שמע מאיתנו העדפה, ילדים לומדים לבד עם מי יותר נעים להם להיות ומי יותר סבלני אליהם)
לי זה יותר נוח ככה. שיש משהו שגורם לה למתן את ההתנהגות שלה. אם לא הבן שלה יכול לשכנע אותה שהוא מספיק ראוי שהיא תתנהג בצורה מתונה ושפויה אז הנכד שלה כן. (ואני מבינה אותה הוא באמת ילד מדהים בצורה יוצאת דופן
 

mykal

New member
איזה יופי--מאחלת לך הרבה נחת.

בכל מקרה, טוב שהמצב השתפר, כי מלקרא נשים אחרות כאן בפורום,
הסתבר שדוקא היחסים הורעו.

ולגבי העדפת הילד--ברור לגמרי שילד מרגיש איפה נעים לו יותר.
אבל ואני אומרת בזהירות--גם אם לא אמרתם מילה נגדה,
החושים החדים של ילדים--מרגישים גם ניואנסים, הרבה יותר ממה שאננו מודעים.

הבת הצעירה שלי, כועסת על אחותה שגרה כאן,
ולה ילד בן שנה ו-3 חודשים--הילד שהיה רגיל לשהות במחיצת הדודה, בחדרה,
לא מתקרב אליה. ותאמיני לי לא נאמרה לו מילה--ובטח אין מה להסביר לכזה קטן.
הם מרגישים שזה פשוט הפלא ופלא.
 

fwooper

New member
הוא דווקא מתייחס אליה מאוד יפה

באופן מפתיע...
הוא תמיד נראה שמח ואף לעיתים נותן לה חיבוק.
רק שאם למשל יש סיטואציה שנאמרת המילה סבתא לבד בלי שם הוא יבחר או יעדיף את הסבתא השניה (אמא שלי)
למשל בעלי הושיט לו את הטלפון ואמר תגיד שבת שלום לסבתא- אז הוא לקח את הטלפון ואיך ששמע את הקול שלה החזיר לו חזרה ואמר לו, את סבתא X....
אח"כ אמר לה שבת שלום יפה וניתק....
אני בהחלט מודעת למה שתיארת ועל אף שזה לעיתים קושי גדול עבורי אני תמיד מזכירה לו אותה בחיוב....
 
למעלה