יחסים עם הכלה

[פרצלה]

אנחנו יכולות לשפוט עלפי מה שאנו קרואות

לא יותרלא פחות. תמיד שומעים פה צד אחד כי החמה והכלה לא באות יחד. אם את לא מאמינה לה,זכותך,גם אני לא תמיד מאמינה לכל אחת שכותבת פה ובוחרת להאמין עלפי התחושות שלי. אין הרבה ברירות בפורום. במקרה הזה,אני מאמינה לחמה ומאמינה לסיפור שלה וחושבת שהיא נפלה על כלה מחורבנת,מפונקת ורעה. ויש מיקרים שאני לא מאמינה לסיפור,הכל לפי התחושות שמכוונות אותנו כי בפורום וירטואלי אין לנו כלים אחרים.

 

[רותהמואביה]

ברברלה, זכותה של החמות לא לרצות שבנה

וכלתה יבוא לגור אצלה. הרי , מן הידוע והמפורסם הוא , שכלה וחמות שגרות יחד, ברוב המקרים מסתיימים שהכלה יוצאת כועסת. אז טוב שהחמות מנעה זאת מבעוד מועד.

 

[ברבלה האחת]

נכון. עם זה אני מסכימה.

אני בסך הכל מציינת שאנחנו לא יודעים אם יש דברים מעבר.

 

[יפהשרה]

תשובה לרות המואביה

זו בדיוק היתה המחשבה מלכתחילה. את צודקת מאד, אני מכירה היטב את כלתי, הרי הם גרו אצלי יותר משנה ברווקותם. ורציתי למנוע ויכוח וריב אצלי בבית - מראש, זו גם סיבה שלא רצינו שיגורו אצלנו. ולא רציתי להעלות בפניהם את הסיבה הזו (ויכוח וריב וכו')

 

[אניאורחת]

ראשית, טוב את עושה

שאת ממשיכה לבוא לבקר ולהזמים. ממש אין טעם ללכת "ראש בראש" ולהחרים ובכך להפסיד לא רק את כלתך, אלא גם את בנך ונכדתך. שנית - קל לנו יותר לסלוח לבני משפחה ממש מאשר לקרובים ע"י נישואין. אילו היית אם-הכלה היא כבר היתה סולחת ומוצאת צידוקים. כיום, נח לה יותר לחשוב עליכם דברים רעים. שלישית - האם ניסיתם ללבן את הנקודה פנים אל פנים? ניסית לקבוע איתה זמן, לשבת לשמוע ולהשמיע? תנסו לארגן ערב שבו תחליטו ללב את הדברים בצורה נעימה ללא צעקות. ואם גם לאחר הליבון היא תמשיך בהתנהגות זו - אז בסדר. רביעית - האמת, שגם אני הייתי נפגעת אם הוריי או חמיי היו מסרבים לקלוט אותי בביתם. אפילו אם מדובר בבית קטן וחדר צפוף. בסך הכל זה לכמה חודשים, ואם הזוג יודע שלא יהיה לו נח והוא מוכן לסבול אז למה לא? בשביל מה יש משפחה? ואם כבר החלטתם שלא - נראה לי, במחשבה לאחור, שהייתם צריכים להזמין את שני בני הזוג ולהסביר בנחת. להראות את החדר, את החפצים שבו. להסביר שתעזרו בניהול הבית השכור ועוד. אבל היה חשוב שהכלה תראה איך אתם רואים את העניין ומסבירים אותו. כתבת שבנך יצא כעוס מביתכם. הוא בטח אמר לאשתו "הם לא רוצים אותנו אצלם" בלי להסביר הכל, בלי לתת את הנימה הנכונה. ולנשים - קשה לשכוח ולסלוח. (טלפון-שבור מוביל להרבה בעיות. גם חוה אכלה מעץ הדעת כי שמעה את הציווי מפי האדם ששמע צאלוקים ולא שמעה ישירות מהבורא...)

 

[klasica]

היא לא מחרימה את הכלה הכלה מחרימה אותה

אז מכל מקום הרגשתה רעה מאד רעה . מאחר והיא טוענת שהבן "יודע שאשתו קשה" והוא חזר להתראות איתה ועם הנכדה. אין שום סיבה שזה חייב להיות דווקא בבית שמחמיצים לך פנים שם , ומעליבים אותך. (כן כשמישהו יוצא בהפגנתיות שכאתה מגיע לביתו זה מעליב מאד ויש בזה אמירה מאד מאד בוטה וברורה). הרי אם הכל היה בסדר באמת ולשרה יפה היה נורא שמח בלב ולא היה לה אפילו עקצוץ קל של עלבון, והכבוד שהבן והנכדה חולקים לה היה מספק אותה, היא לא היתה כותבת על היחס של כלתה אליה ,ומרגישים מכתיבתה שזה כואב ואוכל אותה. היא נעלבת ומדחיקה ומחכה שכלתה תתרכך ותואיל לחייך אליה , כי כך הפסיכולוגית אמרה לה. באמת היית נעלבת אורחת אם מישהו ממשפחתך היו מסבירים לך שאין באפשרותם לקלוט אותך בצפיפות ביתם? את הגיונית? הרי כל הריבים והדברים הרעים קורים כשגרים בצפיפות, ותהיה זו המשפחה הכי נהדרת והכי חמה, אז לזוג נוח לסבול, ומה עם קצת התחשבות בהורים מבוגרים בני 70? מילא שבוע מילא שבועיים אבל חודשים? להראות לזוג את החדר? הרי מספרת שרה יפה שהזוג ביקר בביתם לא מרגע הסרוב וכלתה מכירה את הבית, והבן הרי מכיר את הבית היטב, ומה גם שהזוג הוא לא במצב מסכנות , יפה טוענת שהם משתכרים יפה, במקום להעלב אולי היה מקום להודות מכל הלב על העזרה שהציעה ולקבל אותה בשמחה ובהבנה? ועד כמה צריך להשתטח וללבן כדי שכבוד מעלתה תואיל להסביר פנים להורי בעלה שלא עשו לא כל עוול? "ואם גם לאחר הליבון היא תמשיך בהתנהגות זו - אז בסדר" - בסדר? מה בסדר פה? . מכאן ואילך היאוש או הכאב נעשים יותר נוחים? ונכון שהבית הוא של הבן אבל הוא גם של הכלה הזועמת, ולעשות לה דווקא ולהגיע כדי שהיא תתפוצץ ותיחנק בכעס, נראה לי מתכון לא בריא ולא נכון, ולחשוב שלעשות דווקא זה ירכך את הלב ואת ההגיון . ומה מתוק בכל הסיפור הזה כאשר מצד אחד מחבקים אותך, ומצד שני יורקים לך בפרצוף, ויפה הולכת הביתה כשבכל זאת יש לה עדיין כאב גדול בלב, כי אחרת היא לא היתה כותב על כלתה . אבל אני לא פסיכולוגית אז יכול להיות שאני טועה.

 

[אניאורחת]

את זה הבנתי

אבל אצלנו כתוב "אשה הורסת ואשה בונה". אם החמה לא תבוא לבית הכלה - זו בהחלט תהיה עילה לכלה להרחיק את בעלה וגם את נכדתה מהסבתא. בסוף אנחנו, הנשים, מקבלות את מה שאנחנו רוצות... בזה שהחמה משדרת "עסקים כרגיל" , למרות עלבונה, היא בעצם מאפשרת לחיים להמשך בצורה נורמלית. אם היא תחרים את בית בנה וכלתה - יהיה לה בעתיד קשה לחזור לשם. כמובן שבמקביל עליה לנסות להפגש עם הכלה, פנים אל פנים ללא תיווך, וללבן מה קרה, מי נעלב ולמה. אחי, כשנה לאחר חתונתו, עבר לגור בבית הוריי. בדירה קטנה (80 מ"ר), 3 חדרי שינה : חדר להוריי, חדר לי ולאחותי בזמן רווקותנו וחדר אחד לו ולאשתו ולתנוקת שלהם. הם המשיכו לגור באותו חדר כשנתיים גם כשנולד הבן השני. שניהם עבדו, אמי שמרה על הילדים ומעולם לא נשמעה צעקה ומריבה בבית. וכן הייתי נעלבת אם הייתי יודעת שיש חדר פנוי אבל אין מאמץ לאפשר לנו לגור בו. עושים לנו חשבון כמה כסף יש לנו לשכור או לא, כמה נח יהיה לנו או לא. ובכלל - יש הבדל אם שומעים מכלי ראשון או מכלי שני. יכול להיות שהחמה הסבירה לבן את השיקולים באריכות, הראתה השתתפות, הסבירה שהיא תעזור כפי יכולתה ועוד. אבל הבן מסר את ההודעה לאשתו בצורה היבשה של "הם לא רוצים שנגור אצלם" - וזה פוגע. וקשה לשכוח פגיעה כזו מ- בעיקר כשמדובר בבני משפחה מקרבה ראשונה כמו הורים. ובכלל בחיים כמו בכביש כדאי לא להיות צודק - להיות חכם.

 

[טרום כלה]

אחרי שקראתי את כל השרשור

תמשיכי ללכת. אל תוותרי לה. שהיא תשב בחדר ותאכל את הלב. תבואי תמיד עם חיוך ותתנהגי כאילו היא אינה שם. הרי כמו שאמרו כאן קודם המטרה שלה היא שלא תבואי לביתה - אל תתני לה את התענוג. יפהשרה - את אישה חזקה , כל הכבוד לך . רבות אחרות היו מוותרות ולא מגיעות לביתו של הבן. תתעקשי על כך ותמשיכי להגיע, בסופו של דבר היא באמת תתרכך הרי מתישהו היא תבין שהיא מתנהגת כמו מטומטמת על ידי ההסתגרות המטופשת הזו בחדר.

 

[TheSegal]

וגם אם היא לא תתרכך, העיקר שהיא תמשיך

להנות מהנכדה... אבל תמיד יש סיכוי שזה בסוף יפוצץ לבן את הפיוז...

 

[יפהשרה]

תשובה לטרום כלה

תודה על העידוד. אני אכן ממשיכה לבקר בביתם של בני וכלתי, ותאמיני לי זה עושה לי טוב לראות את הבית היפה שהם בנו, את קבלת הפנים החמה של בני ונכדתי, את המילים החמות והנוגעות ללב של בני, ממש כיף, וההפסד כולו של כלתי.

 

[shopri]

קראתי את ההססטוריה ו...

יפה מאוד יעצה לך הספיכולוגית למשיך לבקר וכו. כלתך נפגעה! זו עובדה, גם עם מביחנתך ז דבר פעוט ביותר אולי לה זה היה הדבר החשוב ביותר, לדעתי דבר ראשון שבי איתה לשיחה. תגידי לה שאת רוצה לדעת ממה שהיא פגועה את רוצה לסיים את העינן לבקש סליחה שפגעת בה בכדי שתוכלו להמשיך הלאה. ( אולי הם היות במצוקה ואל רוצו לגור אצל ההורים שלה, והיא היתה בתחילת הריון ורצו לנוח אצלך, יותר נעים לה אצלך ואז באת ואמרת להם לא, תנסי להתסכל על זה מהכיון שלה, אולי זה יעזור לך אבל לעולם לא תוכלי לדעת בדיוק לע מה למה מבלי שהיא תגיד לך מפורשות) אני בניגוד לפסיכולוגית חושבת כשאת קונה שהוא לנכדה תקני גם לכלתך. זה יעזור לריכוך. את צריכה לזכור כל הזמן יש לך מטרה אחת, להשלים, ולהחזיר את השלווה לחוה. היות ואת הבוגרת יותר, יש לך את היכולת יותר להרכין את הראש ולוותר גם את את חושבת שאת לא אמורה ולותר, אבל יש לך מטרה אחת מאוד מאוד חשובה כאן, שולם. אני חושבת שאחרי שתשבו לדבר ותדעי על מה היא פגועה, גם אם את לא הית נפגעת מזה, ולדעת זה וטיפשי להיפגע מדבר כזה, אבל היא נפגע- מציאות. ותלבנו את הדברים, תוכלו לחזור לחיות בשלוה. נכון שכלתך לא מתנהגת כראוי ולא מחזירה לך באותה מטבע של שלום, עדיין, תמשיכי בכיוון של שלום, רק כדי שתוכלי להגיע לשלום, עם כלתך. בהצלחה רבה.

 

[יפהשרה]

shopri

לא פעם אחת ניסיתי להפגש עם כלתי, טלפנתי אליה ובקשתי שתבוא אלינו ע'מ לשכוח את העבר ושנפתח דף חדש ומה שהיה נשכח, כי זה לא בריא לאף אחד, ועד היום אני מחכה.........ותאמיני לי בכנות, הסיבה היחידה שהיא מתנתקת מבעלי וממני זה שסרבנו להם שיגורו אצלנו, לא היתה שום סיבה אחרת

 

[MoRoSH11]

אויש איזה כלה מעצבנת

כפויה טובה