יחסים עם הכלה
בני כלתי ונכדתי בת השנתיים גרים כשנה אצל הורי כלתי היות והם מכרו את דירתם ובונים כרגע בית פרטי.היות ואמה חולה מאד הם התבקשו לעזוב את בית הוריה. לכן בני פנה אלינו ובקש לגור אצלנו, אנחנו (בעלי ואני) סרבנו לו בטענה שדירתנו קטנה, הם יאלצו להתגורר אצלנו בחדר אחד שלושתם, זה לא טוב לזוגיות שלהם ועדיף שישכרו דירה (הם יכולים) מה שלא אמרתי לו זה שעדיף לא להיות עם כלתי בדירה אחת. בני כעס מאד, ולא דיבר אתנו במשך כשבועיים, שלחתי לו מכתב במייל עם פירוט של כל הסיבות למה לא כדאי לעשות את הצעד הזה שהוא הציע. טלפנתי אליו, אך הוא ניתק את הטל'. אחרי שבועיים הוא הגיע לביתנו, חבקתי ונשקתי אותו, וגם בכיתי, אך זה לא אותו ילד שגידלתי, מאד כעוס, הוא לא רגיל שאסרב לו. אבל חשבנו שיותר טוב לסרב וכל המשמעות שתהיה מאשר היינו מסכימים והם היו גרים אצלנו, ובטוח שלא היינו מסתדרים - עם כלתי - אז ככה הסיבה העיקרית לכעס זה הסרוב שהם יגורו אצלנו. אני את נשמתי נתתי להם, הם גרו כשנה וחצי אצלנו לפני החתונה, אחרי שהתחתנו ונולדה נכדתי, אני ולא אמא שלה, טיפלה בכלתי ובילדה, אני הוצאתי אותה מהיולדות הביתה ולטיפת חלב. לבקשתם תמיד הייתי שם לעזרה, ותמיד שאלתי אם אפשר לבוא לבקר. לסיכום, כלתי לא מוכנה לדבר אתי ולהגיע לשיחה עימי. לבני זה קשה, אני רואה את זה עליו, אבל הוא טוען "שיהיה טוב" שיהיה לי סבלנות. עד מתי?
בני כלתי ונכדתי בת השנתיים גרים כשנה אצל הורי כלתי היות והם מכרו את דירתם ובונים כרגע בית פרטי.היות ואמה חולה מאד הם התבקשו לעזוב את בית הוריה. לכן בני פנה אלינו ובקש לגור אצלנו, אנחנו (בעלי ואני) סרבנו לו בטענה שדירתנו קטנה, הם יאלצו להתגורר אצלנו בחדר אחד שלושתם, זה לא טוב לזוגיות שלהם ועדיף שישכרו דירה (הם יכולים) מה שלא אמרתי לו זה שעדיף לא להיות עם כלתי בדירה אחת. בני כעס מאד, ולא דיבר אתנו במשך כשבועיים, שלחתי לו מכתב במייל עם פירוט של כל הסיבות למה לא כדאי לעשות את הצעד הזה שהוא הציע. טלפנתי אליו, אך הוא ניתק את הטל'. אחרי שבועיים הוא הגיע לביתנו, חבקתי ונשקתי אותו, וגם בכיתי, אך זה לא אותו ילד שגידלתי, מאד כעוס, הוא לא רגיל שאסרב לו. אבל חשבנו שיותר טוב לסרב וכל המשמעות שתהיה מאשר היינו מסכימים והם היו גרים אצלנו, ובטוח שלא היינו מסתדרים - עם כלתי - אז ככה הסיבה העיקרית לכעס זה הסרוב שהם יגורו אצלנו. אני את נשמתי נתתי להם, הם גרו כשנה וחצי אצלנו לפני החתונה, אחרי שהתחתנו ונולדה נכדתי, אני ולא אמא שלה, טיפלה בכלתי ובילדה, אני הוצאתי אותה מהיולדות הביתה ולטיפת חלב. לבקשתם תמיד הייתי שם לעזרה, ותמיד שאלתי אם אפשר לבוא לבקר. לסיכום, כלתי לא מוכנה לדבר אתי ולהגיע לשיחה עימי. לבני זה קשה, אני רואה את זה עליו, אבל הוא טוען "שיהיה טוב" שיהיה לי סבלנות. עד מתי?
