יחסים עם הורים - עמדתכם ?
איזה ילדים אתם? מתייעצים עם ההורים, יוצאים לארוחות משפחתיות ומבלים יחד? או שמא לא מדברים עם ההורים מילה? רבים איתם הרבה, ופרט ל"היי" נדוש ופה ושם מילים על הציונים לא מדברים איתם? אני אישית בהחלט מהסוג השני, אבל פתחתי את הנושא כי בדיוק חשבתי לעצמי "היי... זה לא ממש טוב..." ובגלל שאני בכלל על טרק של שיפור ולשפר הכל, אז שמתי שיר שאני (וגם עדידוש) מאוד אוהבות (You've got a Friend של James Taylor), ואמרתי לאבא שלי לבוא ופיניתי את כל הבגדים מהמיטה שרציתי לסדר, ואמרתי "עכשיו יש לנו כמה דקות של קווליטי טיים (זמן איכות לציונים בינינו)". ודיברנו קצת יותר מארבע דקות
דיברנו איזה עשרים דקות, ואז הוא הלך כי התחילה איזו תוכנית שהוא אהב. לכם אני מזכירה לאלו שהם כמוני ולא דברנים ממש עם ההורים, אפילו שההורים שלכם נראים כאילו ממש אי-אפשר לדבר איתם (לאו דווקא על נושאים אישיים [לא דיברנו על נושאים אישיים], פשוט סתם ככה), יש הפתעות, ואם רק תנסו לזרוק להם קצת יותר מ"מה נשמע? באמת? אוקיי יופי" אז אולי תוכלו באמת להסתדר
מתה על כולכם, דיתוש שבמצברוח נהדר לשם שינוי והגיעה לקצת שלווה פנימית
איזה ילדים אתם? מתייעצים עם ההורים, יוצאים לארוחות משפחתיות ומבלים יחד? או שמא לא מדברים עם ההורים מילה? רבים איתם הרבה, ופרט ל"היי" נדוש ופה ושם מילים על הציונים לא מדברים איתם? אני אישית בהחלט מהסוג השני, אבל פתחתי את הנושא כי בדיוק חשבתי לעצמי "היי... זה לא ממש טוב..." ובגלל שאני בכלל על טרק של שיפור ולשפר הכל, אז שמתי שיר שאני (וגם עדידוש) מאוד אוהבות (You've got a Friend של James Taylor), ואמרתי לאבא שלי לבוא ופיניתי את כל הבגדים מהמיטה שרציתי לסדר, ואמרתי "עכשיו יש לנו כמה דקות של קווליטי טיים (זמן איכות לציונים בינינו)". ודיברנו קצת יותר מארבע דקות
