יחסים בת אבא
היי יש לי משהו לספר, לא יודעת אם התלבטות, משהו אישי אני בת 38, נשואה +2 ילדים קטנים אבא שלי, בן 67, אלכוהוליסט מי שמכיר את מטריית ההתמכרויות בטח יזהדהה עימי, מי שלא בטח יסתכל על הנושא בעיניים נורמטיביות, למרות שהנושא לא נורמטיבי כאמור, אבא שלי אלכוהוליסט, המון שנים, כל החיים היו רצופים סבל איתי ומהמורות של אשפוזים בבתי חולים, השתוללויות , דבר שגרר גם אותי לבעיות עם עצמי- איך לא? עכשיו הוא בבית חולים,מאושפז, פתח את הראש, אחותי מצאה אותו שוטט דם איום!!!!!!!!!!!!! (רק לחשוב על הסיטואציה, הכאב, הלבד- ההורים שלי גרושים הוא גר לבד). עכשיו, אני עובדת, סוף סוף משרה מלאה- עד כה עבדתי משרה חלקית, ילדתי בן לפני שנה - גם נושא שעיכב אותי מלעבוד יותר שעות ביום. אני מתכוונת ללכת לאבא שלי בימי רביעי- חמותי שומרת על הילדים ושישי שבת. אנחנו עוד 3 אחים כולל אחים של אבי, שבאים ומבקרים. שאלתי- אחותי הקטנה עושה שלי רגשות אשם על זה שאני לא מפנה את כל כולי לאבא. זה לא מוצדק בעיניי, כי א. ההדרדרות במצבו תמשך, כי הוא ממשיך לשתות- בתי חולים לא מונעים ממנו לחזור לשתות ב. לדעתי, אי אפשר להפסיק את החיים בגללו. גם בשביל השפיות שלי. חייבת את המסגרת. ג. היום העירו לבעלי שהוא לא נותן מספיק שעות לעבודה, כך שהוא לא יכול לבוא ולקחת אותי עם האוטו לבית חולים ולשמור באוטו על הילדים. וגם חבר טוב שלי, אומר שאני אצטער אם לא אקדיש את כל כולי אליו...... נכנסתי לפלונטר..... אשמח לעצות, דיעות, חוויות דומות (מקווה שאין כאלה...) שבת נעימה , שיבא
היי יש לי משהו לספר, לא יודעת אם התלבטות, משהו אישי אני בת 38, נשואה +2 ילדים קטנים אבא שלי, בן 67, אלכוהוליסט מי שמכיר את מטריית ההתמכרויות בטח יזהדהה עימי, מי שלא בטח יסתכל על הנושא בעיניים נורמטיביות, למרות שהנושא לא נורמטיבי כאמור, אבא שלי אלכוהוליסט, המון שנים, כל החיים היו רצופים סבל איתי ומהמורות של אשפוזים בבתי חולים, השתוללויות , דבר שגרר גם אותי לבעיות עם עצמי- איך לא? עכשיו הוא בבית חולים,מאושפז, פתח את הראש, אחותי מצאה אותו שוטט דם איום!!!!!!!!!!!!! (רק לחשוב על הסיטואציה, הכאב, הלבד- ההורים שלי גרושים הוא גר לבד). עכשיו, אני עובדת, סוף סוף משרה מלאה- עד כה עבדתי משרה חלקית, ילדתי בן לפני שנה - גם נושא שעיכב אותי מלעבוד יותר שעות ביום. אני מתכוונת ללכת לאבא שלי בימי רביעי- חמותי שומרת על הילדים ושישי שבת. אנחנו עוד 3 אחים כולל אחים של אבי, שבאים ומבקרים. שאלתי- אחותי הקטנה עושה שלי רגשות אשם על זה שאני לא מפנה את כל כולי לאבא. זה לא מוצדק בעיניי, כי א. ההדרדרות במצבו תמשך, כי הוא ממשיך לשתות- בתי חולים לא מונעים ממנו לחזור לשתות ב. לדעתי, אי אפשר להפסיק את החיים בגללו. גם בשביל השפיות שלי. חייבת את המסגרת. ג. היום העירו לבעלי שהוא לא נותן מספיק שעות לעבודה, כך שהוא לא יכול לבוא ולקחת אותי עם האוטו לבית חולים ולשמור באוטו על הילדים. וגם חבר טוב שלי, אומר שאני אצטער אם לא אקדיש את כל כולי אליו...... נכנסתי לפלונטר..... אשמח לעצות, דיעות, חוויות דומות (מקווה שאין כאלה...) שבת נעימה , שיבא