בין כאן לעכשיו בין מחר לעתיד כמו פרפר נלכד ברשת אתה נטרף לגשת אתה קרב אל האש חושש מתרגש נסחף אל החוויה. תוהה, אם יש חסד בכוויה זוכר את שהיה אתמול נוצר את שניבנה חולם על המחר מתוך בועה שקופה של הוויה לא ברורה עוטף את עצמך במילים שמכאיבות.
סליחה על המעבר החד ואיני מתיימר להיות מבקר ספרותי, בהחלט לא אבל אני הבנתי חצייה ברורה תפישת עמדה חד משמעית "מתרגש, נסחף אל החוויה" או שיש לי בעייה בהבנת הנקרא?
