יושבת פה..

[dikli]

יושבת פה..

מול המחשב עם חנק בגרון.. ואני לא מסוגלת להבין שאני לא אראה אותו לעולם.. לא מסוגלת להבין שהוא הפסיק לחיות.. לא מסוגלת להבין שהוא הפסיק לנשום.. שהוא מתחת לאדמה.. שהוא מלאך במרומים ולמעלה הוא יראה יותר מאשר הוא ראה פה.. לא מסוגלת לקלוט שהוא נעלם ולא יחזור לעולם.. תמיד חיכיתי לדפיקה בדלת לצלצול טלפון ועכשיו.. למה יש לי לחכות? אני אוהבת אותך! כל כך קשה לי פה! העולם הזה כל כך מיותר בלעדייך.. תחושת ריקנות עצומה.. תחושבת עצב איומה.. תחושה שך אין חשק.. ואין בשביל מה.. תחושה שלא עוברת כבר 11 חודשים.. תחושה כזו רעה.. ואני שוב בוכה למול צחוקך מתוך התמונה..

 

[BooBee]

היי דיקלי ../images/Emo20.gif

אני מציעה לך לקרוא בעמוד הטאגליינס את מה שאנשים כתבו כאן על הדרך שלהם להתמודד עם האובדן. ממליצה מאוד, זה יכול לתת לך קצת חומר למחשבה. וקודם כל להבין שאת לא לבד, ודבר שני, שיש דרכים להמיס את התחושות הקשות הללו. רויטל.