לילו המלאכית השומרת
New member
יושבת על סלע שחוק
מחשבות רצות כאילו לעולם אין קץ. נזכרת אני כאשר הבטתי בעינייך, בליל גשום... איך נצצו עיניך אל מול עיניי.... כשגשם זלעפות נוטף מהשמיים הקודרים עלינו. לא שוכחת מבטך ואת חיוך אשר שימח אותי בכל דקה. כאשר הייתי לצידך. המילים שלך צרובות בעורי, חקוקות במוחי, כמו צליל מנגינה, שלא מרפא. לא מוצאת רגע של נחת... כאשר אינך מלטף, כאשר אינך מחבק, כאשר אינך איתי. זוכרת שקראת לי אינדיאנית קטנה... שמורידה גשם רק במבט לשמיים. והיום...? היום אני בוהה יושבת על סלע שחוק, אל מול הים. מתבוננת בים ובגלים שאינם גלים. רואה שקט ולא סערה גואשת. איני רואה את הגלים מתנפצים, איני רואה את הים הסוער, רואה גלים שקטים, כמו ליבי. רואה גלים שקטים, כמו ידיך המלטפות אותי. הרוח אינה נושבת ונשברת עליי. הרוח מחבקת אותי באהבה. כמו זרועותך שעוטפות אותי. הירח המנצנץ מעליי, כמו עיניך ביום הגשום ההוא, שהבטת בעיניי. יושבת על סלע שחוק, מביטה אל המזח, ורואה את פניך. וחשה אותך בכל חלק וחלק מן הטבע. בגופי חום עז עד טיפות זעה מן כמו הצמדות לאש. נוגעת בצמחים שסביבי, הם כבר אינם דוקרים את ידי, הם מלטפים את ידי ואת מכאובי שהיו בעברי. שומעת שתיקה מסביבי, ואין ניפוץ של צליל מזערי לצידי, כמו שאנחנו יחד, ללא דיבור ללא צליל. מרגישים בנחת מה שהצד השני חושב ומרגיש. מאזינה לדממה, ויודעת שאתה לצידי. בחיבוק,בראיה,בליטוף,בחום,בחיבה... בדממה זו אני יודעת, שעכשיו אני בטוחה. יכולה לעצום את עיניי... בלי לחשוש,בלי לכאוב,בלי לשנוא. רק.... בלאהוב ולהאמין באהבה הזו. עוצמת את עיניי... בבטחון... נושמת ונושפת... נשימות דקות... ויודעת שאתה לצידי. ומחייכת אליך,בביטחון ורצון שלעולם תהיה לצידי. (כל הזכויות שמורות לי
החלטתי לשתף אתכם בריגשותיי... לשם שינוי.. <כן גם ללילו השטן הזאת יש רשגות... הייתם מאמינים? נכון שלא? אז כן... יש לי > *מוקדש לאחד והיחיד* (והמבין יבין
מחשבות רצות כאילו לעולם אין קץ. נזכרת אני כאשר הבטתי בעינייך, בליל גשום... איך נצצו עיניך אל מול עיניי.... כשגשם זלעפות נוטף מהשמיים הקודרים עלינו. לא שוכחת מבטך ואת חיוך אשר שימח אותי בכל דקה. כאשר הייתי לצידך. המילים שלך צרובות בעורי, חקוקות במוחי, כמו צליל מנגינה, שלא מרפא. לא מוצאת רגע של נחת... כאשר אינך מלטף, כאשר אינך מחבק, כאשר אינך איתי. זוכרת שקראת לי אינדיאנית קטנה... שמורידה גשם רק במבט לשמיים. והיום...? היום אני בוהה יושבת על סלע שחוק, אל מול הים. מתבוננת בים ובגלים שאינם גלים. רואה שקט ולא סערה גואשת. איני רואה את הגלים מתנפצים, איני רואה את הים הסוער, רואה גלים שקטים, כמו ליבי. רואה גלים שקטים, כמו ידיך המלטפות אותי. הרוח אינה נושבת ונשברת עליי. הרוח מחבקת אותי באהבה. כמו זרועותך שעוטפות אותי. הירח המנצנץ מעליי, כמו עיניך ביום הגשום ההוא, שהבטת בעיניי. יושבת על סלע שחוק, מביטה אל המזח, ורואה את פניך. וחשה אותך בכל חלק וחלק מן הטבע. בגופי חום עז עד טיפות זעה מן כמו הצמדות לאש. נוגעת בצמחים שסביבי, הם כבר אינם דוקרים את ידי, הם מלטפים את ידי ואת מכאובי שהיו בעברי. שומעת שתיקה מסביבי, ואין ניפוץ של צליל מזערי לצידי, כמו שאנחנו יחד, ללא דיבור ללא צליל. מרגישים בנחת מה שהצד השני חושב ומרגיש. מאזינה לדממה, ויודעת שאתה לצידי. בחיבוק,בראיה,בליטוף,בחום,בחיבה... בדממה זו אני יודעת, שעכשיו אני בטוחה. יכולה לעצום את עיניי... בלי לחשוש,בלי לכאוב,בלי לשנוא. רק.... בלאהוב ולהאמין באהבה הזו. עוצמת את עיניי... בבטחון... נושמת ונושפת... נשימות דקות... ויודעת שאתה לצידי. ומחייכת אליך,בביטחון ורצון שלעולם תהיה לצידי. (כל הזכויות שמורות לי
החלטתי לשתף אתכם בריגשותיי... לשם שינוי.. <כן גם ללילו השטן הזאת יש רשגות... הייתם מאמינים? נכון שלא? אז כן... יש לי > *מוקדש לאחד והיחיד* (והמבין יבין