יופי אהובה ../images/Emo7.gif
יופי שלנו אהובה לפני כחצי שנה סיפרה לי נינה שהיא והילדים נוסעים לשנה לנורווגיה והיא לא יודעת מה לעשות איתך ועם אחותך שוגי והיא כנראה תאלץ להרדים אותכן מכיוון שבגילכן 13 בלתי אפשרי שתשרדו את הטיסה הארוכה..(כ10 שעות מארהב..) אני שלא יכולתי לשאת את המחשבה שזה יהיה סופכן שתי כלבות אחיות שנראתן באותו ביקור כל כך מלאות חיים ועליזות אמרתי לנינה אל תרוצי אנחנו ניקח אתכן ונטפל בכן באהבה... כן יופי שלי ידעתי שאת חרשת ובגלל קטרקט גם כמעט עיוורת ורגזנית לא קטנה..ויעידו הצלקות הקטנות באצבעותי..היתה לך דרך לא כל כך נעימה להביע את אי שביעות רצונך..ובכל זאת תמיד סלחתי לך..ידעתי כמה קשה לך המעבר,והפחד כי לא ראית ולא שמעת... ובכל זאת לאחר תקופת הסתגלות של כחודש חזרת להיות כלבה שמחה ועליזה וגם להפתעתי הדומיננטית בין שתיכן.... ביום ראשון הלכנו לטיול ארוך כמו שאהבת לאט לאט.. אכלת ארוחת ערב יצאנו שוב ואת התכרבלת על הכרית והלכת לישון כרגיל ללא שום סימן של מצוקה.. בשעה ארבע לפנות בוקר התעוררתי מצעקות כאב שלך ובכי של אחותך רצתי אליך יחד עם א. (ד. לא היתה בבית) וראינו ששילשלת המון והקאת ופשוט צרחת מכאב.. התקשרתי מיד לוטרינר והוא הפנה אותנו לבית החולים הוטרינרי הקרוב כאן בהרטפורד. רצנו איתך מיד ושם נתנו לך מיד תרופה להרגעת הכאב וניסית ללקק את א. שליטף אותך ובכה. עשו כמה בדיקות דם ואמרו לנו שיש לך דלקת נימקית של הלבלב וזה חסר תקווה..אבל בכל זאת ניסו לתת לך אנטיביוטיקה . שאלתי כיצד יכול להיות ואמרו לי שאצל כלבים זקנים זה מופיע בפתאומיות בלי הזהרה מוקדמת ותמיד גורם למוות ביסורים... ביקשנו שינסו לתת לך טיפול אנטיביוטי בכל זאת אבל שלא יתנו לך לסבול ואכן נתנו לך תרופה חזקה לכאבים... ואת ניסית להרים את הראש וליקקת את א. שליטף אותך ובכה.... בשעה 0930 נרדמת ולא התעוררת יותר... ליטפנו אותך ובכינו...קברנו אותך בביתץ הקברות לכלבים ליד בית החולים הוטרינרי וחזרנו הביתה...שוגי לא מפסיקה לחפש אותך...כאשר האכלתי אותה הבוקר היא חיכתה שאמלא את הקערה שלך ולא רצתה לאכול עד שהאכלתי אותה גרגר גרגר ביד... כשיוצאים לטייל היא מחכה ליד הדלת ולא יוצאת ומסתכלת אחורה היכו את ?למה יופי לא באה?...וגם אנחנו עדייםן קוראים יופי שוגי בואו ולא מאמינים שאת אינך.... יופי שלנו.היו לנו שישה חודשים מאושרים איתך..אני מקווה שלמרות הגעגועים לנינה והילדים בנורווגיה היה לך טוב איתנו... ואנחנו כל כך מתגעגעים אליך... אוהבים לנצח שולי א. וד.
יופי שלנו אהובה לפני כחצי שנה סיפרה לי נינה שהיא והילדים נוסעים לשנה לנורווגיה והיא לא יודעת מה לעשות איתך ועם אחותך שוגי והיא כנראה תאלץ להרדים אותכן מכיוון שבגילכן 13 בלתי אפשרי שתשרדו את הטיסה הארוכה..(כ10 שעות מארהב..) אני שלא יכולתי לשאת את המחשבה שזה יהיה סופכן שתי כלבות אחיות שנראתן באותו ביקור כל כך מלאות חיים ועליזות אמרתי לנינה אל תרוצי אנחנו ניקח אתכן ונטפל בכן באהבה... כן יופי שלי ידעתי שאת חרשת ובגלל קטרקט גם כמעט עיוורת ורגזנית לא קטנה..ויעידו הצלקות הקטנות באצבעותי..היתה לך דרך לא כל כך נעימה להביע את אי שביעות רצונך..ובכל זאת תמיד סלחתי לך..ידעתי כמה קשה לך המעבר,והפחד כי לא ראית ולא שמעת... ובכל זאת לאחר תקופת הסתגלות של כחודש חזרת להיות כלבה שמחה ועליזה וגם להפתעתי הדומיננטית בין שתיכן.... ביום ראשון הלכנו לטיול ארוך כמו שאהבת לאט לאט.. אכלת ארוחת ערב יצאנו שוב ואת התכרבלת על הכרית והלכת לישון כרגיל ללא שום סימן של מצוקה.. בשעה ארבע לפנות בוקר התעוררתי מצעקות כאב שלך ובכי של אחותך רצתי אליך יחד עם א. (ד. לא היתה בבית) וראינו ששילשלת המון והקאת ופשוט צרחת מכאב.. התקשרתי מיד לוטרינר והוא הפנה אותנו לבית החולים הוטרינרי הקרוב כאן בהרטפורד. רצנו איתך מיד ושם נתנו לך מיד תרופה להרגעת הכאב וניסית ללקק את א. שליטף אותך ובכה. עשו כמה בדיקות דם ואמרו לנו שיש לך דלקת נימקית של הלבלב וזה חסר תקווה..אבל בכל זאת ניסו לתת לך אנטיביוטיקה . שאלתי כיצד יכול להיות ואמרו לי שאצל כלבים זקנים זה מופיע בפתאומיות בלי הזהרה מוקדמת ותמיד גורם למוות ביסורים... ביקשנו שינסו לתת לך טיפול אנטיביוטי בכל זאת אבל שלא יתנו לך לסבול ואכן נתנו לך תרופה חזקה לכאבים... ואת ניסית להרים את הראש וליקקת את א. שליטף אותך ובכה.... בשעה 0930 נרדמת ולא התעוררת יותר... ליטפנו אותך ובכינו...קברנו אותך בביתץ הקברות לכלבים ליד בית החולים הוטרינרי וחזרנו הביתה...שוגי לא מפסיקה לחפש אותך...כאשר האכלתי אותה הבוקר היא חיכתה שאמלא את הקערה שלך ולא רצתה לאכול עד שהאכלתי אותה גרגר גרגר ביד... כשיוצאים לטייל היא מחכה ליד הדלת ולא יוצאת ומסתכלת אחורה היכו את ?למה יופי לא באה?...וגם אנחנו עדייםן קוראים יופי שוגי בואו ולא מאמינים שאת אינך.... יופי שלנו.היו לנו שישה חודשים מאושרים איתך..אני מקווה שלמרות הגעגועים לנינה והילדים בנורווגיה היה לך טוב איתנו... ואנחנו כל כך מתגעגעים אליך... אוהבים לנצח שולי א. וד.
