לא. אין כאלה. חד משמעית
אין יועצי נישואין חרדים טובים. ולא רק שאין - כדאי מאד להתרחק מאלו שישנם.
הבעיה היא לא ברמת המקצועיות - בתחום הזה דווקא יש פה ושם טובים - הבעיה היא ברמה הנוראית של האתיקה ובגישה הטיפולית.
אתה יכול להגיע ליועץ כזה והוא יענה לשיחות סלולאריות בזמן ה"טיפול", והילדים יסתובבו בבית, והוא יספר על מה שאתה פרטת אצלו - קודם לאישתך ואחרי כן לכל מיני עסקנים שיחפצו.
אחד המשפטים שתשתמע כמעט מכל יועץ נישואין חרדי הוא "רק אתמול ישבו פה זוג שהיתה להם בעיה דומה, האישה... ודווקא הבעל... אז אמרתי להם... "
אנשי מקצוע חרדים נוטים לעשות "שטייטעל" כמעט מכל מקצוע שהוא. לאו דווקא מייעוץ נישואין. רק שייעוץ נישואין הוא תחום פרוץ כי אין לימודים מסודרים, וארגון ינ"ר - יועצי נישואין רבניים - מכניס למערכת הזו טונות של פסודו-רבני שכונה שעובדים בעיקר עם אינטואיציה, שזה אסון במונחים טיפוליים.
אני כבר לא מדבר על העובדה שאצל אנשי המקצוע החרדים הדת נמצאת רמה אחת לפני המקצוע - שזה, אגב, משהו שאפשר לכבד, אם המטופל מבקש שככה זה יהיה. אבל אתה לא יכול לכפות עליו או לייעץ לפי אמונתך למישהו שנותן בך אמון.
אני אישית הייתי אצל שניים: נחום דיאמנט ושמחה רוטפלד מרחוב מלאכי. אני קצת רחוק מכדי לספר על כך בכעס, אבל גם ממרחק השנים אני זוכר את החוויה הזו כטראומטית ומזעזעת. אני זוכר שכל פריט מידע שסיפרתי הפך לנחלת כלל משפחתה של אשתי דאז, אני זוכר שנחום דיאמנט אמר לה אוסף משפטי "תברחי ממנו" ושמחה רוטפלד פתחה בפניה את תוכן פגישותינו הפרטיות. בקיצור - שטייטעל.
חיים ולדר לדוגמא - יועץ הילדים מספר אחד של הציבור החרדי, סיפר פרטים מוכמנים מתוך "טיפול" שעות ספורות אחרי שהמטופלת עזבה את ה"קליניקה" שלו. הרב ורנר לדוגמא- יועץ הנישואין של חסידות סלונים או משהו כזה, מנחה זוגות ש "לעולם לא להתגרש, כי מזבח מוריד דמעות" שזה עוול נוראי במקרה שהבעל או האישה מורידים דמעות שחורות הרבה יותר מדי ערב בבדידות ביתם. באים בתקווה לאהבה טובה ולהבנה, ושומעים מאדם שקורא לעצמו "איש מקצוע" שכדאי להם לשים את דמעות המזבח לפני דמעותיהם.
(ואגב, אני מאמין בתורה על כל דבריה. וחושב שיש אכן דברים שהם "ייהרג ואל יעבור" ואדם מחויב למסור נפשו עליהם. אבל המדרש הנידח הזה שפורש שלא כהלכה, והפך ברבות השנים לחשוב יותר מעשרת הדברות - הוא אחד מהעוולות הגדולות שאפשר לעשות לתורה עצמה. ומילא עם הדובר היה רב? ניחא. אבל אדם המתיימר להיות איש מקצוע בתחום בריאות הנפש ה"פוסק" לטובת דמעות המזבח כנגד דמעות אישה שלא קיבלה ליטוף או חיבוק במשך שנים?)
הדוגמאות ארוכות ומקוממות אחת יותר מקודמתה. ואני בטוח שכל אחד מאנשי הפורום יכול להוסיף בהם יותר מסיפור מזעזע אחד.
לסיכום:
אל תקרב לשם. אל תפנה ליועץ נישואין חרדי.
אז מה כן?
בגדול, התפיסה אומרת שאיש מקצוע טוב לא חייב לדעת איך נראה בית המדרש של פוניבז' בכדי לעזור לאברך במצוקה, כמו שהוא לא חייב להיות סופר כדי לעזור במשבר כתיבה, לא חייב להיות בעל משפחה כדי לטפל בילדים, לא חייב להיות אנגלי בכדי לטפל בקשיי קליטה של עולה חדש. איש מקצוע טוב הוא זה שמרגיש אותך, תומך בך, והאמת ממש לא מעניינת אותו. מה שהוא רוצה זה לשמוע איך אתה רואה את פוניבז, מה אתה אוהב שם, מה לך מציק שם, ואיך לעשות שתוכל לחזור לשם אם תרצה, ולא תהייה שם אם אתה לא מעונין. הוא לא חייב לקרוא את "סיפורי והנהגות הרב שך" בשביל זה.
יועץ נישואין שיבדוק את התאמה שלך ושל זוגתך ויעזור לכם להחליט - לעיתים עדיף לו שיהא חילוני. ממש כך. כדאי לו שיהא דף חלק, שישמע משניכם את רחשי לבכם, ואם הוא באמת טוב? הוא ישים לב כמה מתוך הקונפליקט שלכם הוא בגלל הדת, וכמה ממנו הוא קונפליקט "רגיל" של זוג במצוקה. וכשתגיעו לזה, לא תאמין כמה מידע מיותר "מתלבש" על המריבה הדתית בין זוגות. את מעט ההסברים שתדרשו - כמו תקציר הלכות נידה ודומיה - תצליחו להסביר גם למי שלא גדל בבני ברק.
ואם מדברים על פסיכולוג טוב, אחד הפתרונות שיכול לעזור לך, הוא ללכת לפסיכולוג או פסיכולוגית חרדי ממוצא אמריקאי. ישנם כמה כאלה, ותתפלא, הם מצליחים להיות אנשי מקצוע מצויינים ולשים את הדת במקומה המכובד והראוי.
הנה שני שמות של פסיכולוגים (מישהו יכול להוסיף פסיכולוגיות?) חרדים מצויינים שכאלה:
דוקטור יצחק טברסקי (התגורר בזמנו בשכונת שמואל הנביא, לודויע איפה מקבל היום)
דוקטור גולדשמיט משכונת בית וגן (יש כמה שעונים לשם הזה, תוודא שאתה פונה לנכון)
עוד שם של פסיכולוגית מצויינת שמכירה לעומק את הציבור החרדי אבל מקצועית לעילא ולעילא:
הגברת ללי גרשנזון - ממרכז "דעה" (חפש באינטרנט)
אבל אם אתה מתעקש, ואתה חושב שיועץ נישואין חרדי ייטיב להבין את המצב שלכם? הנה ה"טיפ" שלי לזהות את מעט אנשי המקצוע החרדים שלא יזיקו לך (כי השאר יזיקו. באמת.):אם אתה מגיע ליועץ/צת ושם לב שהם חוקרים מוקדם מדי והרבה מדי בנושא המיני? תברח משם. מקווה שלא תזדקק לו, אבל אם כן? תתפלא כמה הטיפ הזה יעיל.
אגב, זה לא בגלל שהם מתרגשים מינית מהתיאורים שלכם. דווקא לא. הסיבה היא הרבה יותר פרוזאית:
אתה מכיר את זה שלבחור שהתחתן "מותר" פתאום לדבר על יחסי בינו לבינה, וזה בבת אחת מכניס אותו לעולם המבוגרים? אתה מכיר את הפרצוף ה"נרגש-חשוב-נפוח-מגאווה-רציני" שלובשים ילדי-ישיבה בני 21 שהתחתנו אתמול ונושאים דברים באיזה שבע ברכות? כשהם אומרים בפנים יודעות סוד "כשבאים לבנות בית בישראל צריך לדעת..." וכל הוויתם אומרת "מה אתם יודעים, נגעתי בבחורה, מותר לי לקרוא הלכות בנושא איבר מין נשי, אני יכול, במבוכה נרגשת ובחשיבות רבה, להחליף מילים מכובדות בנושאים שקודם הביכו אותי כמו "מוך דחוק" "כתמים על סדין" "וסת קצר". פתאום אני גדול. אני כבר איש רציני. אתה מכיר את הרצינות המוגזמת והנרגשת הזו?
ככה בדיוק יועצי הנישואין החרדים. עד כה הם היו אנשים מן היישוב. לפעמים אפילו קצת פחות. לפעמים הבחור היה אברך בינוני שאמנם ניחון בחיוך כובש, אבל זה לא ממש עזר לו להתקבל ל"כוילל של וולפסון" ולזכות ב 1000 דולר נכספים לחודש ובהערכה רבה בבית הכנסת. לפעמים הבחורה היתה אמנם דעתנית, אבל בגלל שהיא באה ממשפחה "מזרוחניקית" לא נתנו לה להיות מדריכה בסמינר.
ואז הם עושים "קורס" יועצי נישואין. או סתם מגיעים למקצוע הזה בעזרת אינטואיציה בריאה ואחרי עסקנות של שנים (מסלול הכשרה מאד מקובל בציבור החרדי...) ומה אתה יודע? פתאום מותר להם לשבת ולהאזין לתיאורי מין אצל זוגות. וזה ממלא אותם ארשת חשיבות רבה. ולא רק זה, אלא שהעובדה שהם שואלים אותך אחרי שלוש דקות "תגיד לי, איך חיי האישות שלכם?" זורקת אותם מיד מחוץ לגבולות בני ברק. הם לא "עוד עסקן" לא עוד האברך ההוא מרמת שלמה, לא ולא! עכשיו הם מקצועיים ו"גדולים" ואפילו "הבן של, והבת של, והכלה של..." באו אליהם כשהיו לכם בעיות - לא עלינו - והם הקשיבו ברוב רצינות למידע חסוי מאד בנושא אישות!!!...
זה אולי נשמע קצת הזוי אבל יקירי, זו המציאות. ואם אתה מרגיש שהיועץ מתרגש מדי ורציני מדי בקטעים העסיסיים - תלך משם. איש מקצוע טוב יודע שאמנם אישות הוא חלק חשוב בכל טיפול זוגי, אבל כשמוציאים אותו מפרופורציה, זה בדיוק מה שהופך את איש המקצוע מאדם מיטיב ל"אחד שמתעסק עם זוגות בבעיה" אכן. "מתעסק". זו המילה בציבור החרדי לאיש מקצוע. והיא נכונה כל כך שם. כמו "מתעסק" בהלכות שבת. זה עוד פחות מ"שוגג" זה "מתעסק" כלאחר יד. בלי הזהירות הדרושה, בלי האתיקה המקצועית, ובלי לכבד את אישיותם של ה"מטופלים" שלו.
