יוסף דעת יוסף מכאוב
לאורך כל הדרך בה אני צועד הכאב הוא גדול לא יכולת להתמודד איתו ההרגשה של חוסר מיצוי בחיים וחוסר פירגון מהעולם הסובב אותי הצורך לקום ולעשות צעדים שרק יגבירו את הנתק ביני לבין הסובבים ובעצם להתכחש לעברי ולעולם בו גדלתי וצמחתי החיפוש המתמיד אחרי אופציה נוספת והאכזבה שאין לא היתה ולא תהיה המחשבה העצובה שצריך לצעוד את רוב הדרך לבד כמו מנודה לפעמים מרימים את העניים למעלה אבל אז מרגישים את הכאב יותר חזק כי מרגישים שהשמיים בעצם חסומים וכל תפילה או בקשה היא בעצם כמו לעמוד ליד הקיר ולבקש מהקיר בכבודו ובעצמו מצד אחד אין רצון לוותר על החלק התרבותי שרכשתי בהרבה עמל ומצד שני חלקים רחבים מהתרבות הזו כבר לא מדברים אלי הניכור במלוא עוצמתו
לאורך כל הדרך בה אני צועד הכאב הוא גדול לא יכולת להתמודד איתו ההרגשה של חוסר מיצוי בחיים וחוסר פירגון מהעולם הסובב אותי הצורך לקום ולעשות צעדים שרק יגבירו את הנתק ביני לבין הסובבים ובעצם להתכחש לעברי ולעולם בו גדלתי וצמחתי החיפוש המתמיד אחרי אופציה נוספת והאכזבה שאין לא היתה ולא תהיה המחשבה העצובה שצריך לצעוד את רוב הדרך לבד כמו מנודה לפעמים מרימים את העניים למעלה אבל אז מרגישים את הכאב יותר חזק כי מרגישים שהשמיים בעצם חסומים וכל תפילה או בקשה היא בעצם כמו לעמוד ליד הקיר ולבקש מהקיר בכבודו ובעצמו מצד אחד אין רצון לוותר על החלק התרבותי שרכשתי בהרבה עמל ומצד שני חלקים רחבים מהתרבות הזו כבר לא מדברים אלי הניכור במלוא עוצמתו
