יוסי שריד ב- YNET
יוסי שריד שרון לא השתנה גם לחיסולים כבר התרגלנו. דווקא משום כך צריך לשוב ולהדגיש: מדינות, בניגוד לארגוני טרור, אינן מחסלות. במקרים נדירים ויוצאי דופן לחלוטין, כאשר מדובר בפצצות מתקתקות, אין ברירה אלא לעצור אותן לפני הפיצוץ הקטלני. רנטיסי לא נולד עכשיו, ואם הוא מתקתק – גם תקתוקו לא נשמע אתמול לראשונה. נכון, בכל פעם שאני מאזין לו לאחר פיגוע מעיי מתהפכים, אבל המעיים שלי לא נועדו מלכתחילה לשיקול דעת, אלא לצרכים אחרים לחלוטין. ושיקול דעת מדוד לא היה כאן, כי הממשלה שלנו כולה מעיים גסים. גם לאחר עקבה, עולמו של אריאל שרון כמנהגו נוהג: המסוקים ממריאים, הטילים משוגרים, אשה ותינוקה נהרגים, 14 עוברי אורח נפצעים קשה, ורנטיסי עצמו נמלט בעור שיניו. לכל התוהים תהיית נצח כפייתית אם שרון השתנה אם לאו – ניתנה אתמול עוד תשובה. שני ראשי הממשלות, אריאל שרון ואבו-מאזן, נתקלים לכאורה באותם קשיים מבית. לשניהם אופוזיציה קולנית וחצופה. ובכל זאת יש הבדל: שרון תפס את הפרינציפ כי ככל שיתעמת יותר עם צעקני מפלגתו, כן תרבה התמיכה בו בציבור הישראלי הרחב, ומעמדו יתחזק. לעומתו, אבו-מאזן מאבד תמיכה ומעמדו נחלש ככל שהוא נדחק יותר על-ידי אמריקה וישראל אל פינת העימות עם הקנאים הסהרוריים שלו. לכן, אין כלל מקום להשוואה: אבו-מאזן נוטל הימור וסיכון, ואילו שרון נהנה מכל רגע של התעללות ביובל שטייניץ ובגילה גמליאל. במי, בעצם, התכוונו שרון ומופז להתנקש אתמול? לגמרי לא ברור. אולי התכוונו לחסל את רנטיסי, ואולי התכוונו לחסל פוליטית את אבו-מאזן. בלאו הכי חייו של ראש הממשלה הפלסטיני קשים ומסובכים ללא נשוא, ומי ששלח דווקא אתמול את המסוקים, חייב להביא בחשבון שלא רנטיסי יהיה הקורבן, אלא דווקא אבו-מאזן עצמו. (11.06.03 , 10:37
יוסי שריד שרון לא השתנה גם לחיסולים כבר התרגלנו. דווקא משום כך צריך לשוב ולהדגיש: מדינות, בניגוד לארגוני טרור, אינן מחסלות. במקרים נדירים ויוצאי דופן לחלוטין, כאשר מדובר בפצצות מתקתקות, אין ברירה אלא לעצור אותן לפני הפיצוץ הקטלני. רנטיסי לא נולד עכשיו, ואם הוא מתקתק – גם תקתוקו לא נשמע אתמול לראשונה. נכון, בכל פעם שאני מאזין לו לאחר פיגוע מעיי מתהפכים, אבל המעיים שלי לא נועדו מלכתחילה לשיקול דעת, אלא לצרכים אחרים לחלוטין. ושיקול דעת מדוד לא היה כאן, כי הממשלה שלנו כולה מעיים גסים. גם לאחר עקבה, עולמו של אריאל שרון כמנהגו נוהג: המסוקים ממריאים, הטילים משוגרים, אשה ותינוקה נהרגים, 14 עוברי אורח נפצעים קשה, ורנטיסי עצמו נמלט בעור שיניו. לכל התוהים תהיית נצח כפייתית אם שרון השתנה אם לאו – ניתנה אתמול עוד תשובה. שני ראשי הממשלות, אריאל שרון ואבו-מאזן, נתקלים לכאורה באותם קשיים מבית. לשניהם אופוזיציה קולנית וחצופה. ובכל זאת יש הבדל: שרון תפס את הפרינציפ כי ככל שיתעמת יותר עם צעקני מפלגתו, כן תרבה התמיכה בו בציבור הישראלי הרחב, ומעמדו יתחזק. לעומתו, אבו-מאזן מאבד תמיכה ומעמדו נחלש ככל שהוא נדחק יותר על-ידי אמריקה וישראל אל פינת העימות עם הקנאים הסהרוריים שלו. לכן, אין כלל מקום להשוואה: אבו-מאזן נוטל הימור וסיכון, ואילו שרון נהנה מכל רגע של התעללות ביובל שטייניץ ובגילה גמליאל. במי, בעצם, התכוונו שרון ומופז להתנקש אתמול? לגמרי לא ברור. אולי התכוונו לחסל את רנטיסי, ואולי התכוונו לחסל פוליטית את אבו-מאזן. בלאו הכי חייו של ראש הממשלה הפלסטיני קשים ומסובכים ללא נשוא, ומי ששלח דווקא אתמול את המסוקים, חייב להביא בחשבון שלא רנטיסי יהיה הקורבן, אלא דווקא אבו-מאזן עצמו. (11.06.03 , 10:37