יוסי ילד שלי מוצלח

[דרוררר]

יוסי ילד שלי מוצלח

שוב נכשלתי (בקורס כ"כ כ"כ חשוב ) ומחר יש מבחן בסטטיסטיקה אני בכלל לא מתכוון לגשת (לשם מה להתבזות ) זהו עצוב לי ורע לי (וגם בקבוצה הטיפולית לא טוב לי ) אבל מה ........היאוש טוב ליתוש . יש עוד סמסטר אמצא לי קאג'ניג טוב אסטרטגית למידה ....... יאללה בייי

 

[גידי פרידמן]

יוסי לא גר כאן יותר

בשם משטרת ישראל, אגף התנועה מחוז תפוז אני נדרש לעצור אותך על מהירות! נכשלתי, מחר אני לא ניגש, עצוב לי ורע לי, גם בקבוצה, יאוש, טוב ליתוש, עוד סמסטר, קאצ'ניג, אסטרטגית למידה, ביי. הלווו יש כאן ילדים חוצים כאילו, שטח בנוי לאן ת'רץ כזה? דרוררר (יוסי עזב עמכם הסליחה) נכשלת פעם נוספת באותו הקורס או שנפל דבר ונכשלת פעם שניה באופן כללי (קורה במשפחות הכי טובות)? אם יש בעיה ספציפית בקורס תבדוק היכן זה "יושב" אצלך, אם לא, למה כסח עצמי? קורה שנכשלים יותר מפעמיים. אני לא רוצה לספר לכולם שבצ'אט התלוננת על כך שלמדת רק!!! 5 שעות ברציפות ולא יותר (שישאר ביננו), כאילו כל הכבוד

דרוררר, אנחנו יודעים שאתה יכול. מה קורה עם סטטיסטיקה דרוררר? (יוסי חתם ויתור) דיברת על אסטרטגיה, זה נראה לי המקום להתחיל עם אסטרטגיות (עוד לפני הסמסטר הבא). שלב ראשון, גש למיבחן תראה מה רוצים שם, דבר עם הח'ברה, קח חומר נוסף, תיבחן, זה יעזור לך מאוד במועד הבא. בדיעבד, התקופה הגרועה ביותר שלי בדינמיקה הקבוצתית היתה גם פריצת הדרך הגדולה אבל זה רק הניסיון הפרטי שלי (חוץ מהפעם שיוסי עזב לקצונה). אוהבים אמא ואבא - גידי

 

[מיכל ט]

דרור...נתחיל ב../images/Emo24.gif והנה ההמשך:

קודם כל התגובה הראשונית (מהבטן המצטמצמת שלי) אתה ממש מזכיר לי אותי!!! מה שאתה מתאר נקרא אפקט ה"סרט". משהו לא מצליח. בשלב הראשון ההרגשה היא כמו בוקס בבטן שמטפס לו די מהר לחזה ומתמקם עם תחושת מועקה וחנק (בשלב הזה אם אני לבד אני בדרך כלל בוכה) השלב הבא: מלמעלה מתישבים להם על העיניים פילטרים אפורים עד שחורים ואז מתחיל הסרט.. שום דבר לא מצליח לי, אני דפוקה ברמות שכנראה אף אחד לא שמע עליהם קודם, אין מה לעשות בנידון כנראה שאני צריכה..ופה אפשר להכניס תכנים בהתאם לצורך כמו לעזוב את הלימודים כי שום דבר לא יצא מזה, אני תמיד אשאר לבד כי מי ירצה להיות איתי ו.. כמובן השלב האחרון והמוצלח במיוחד דיכאון מלווה ברחמים עצמיים. תאמין לי בתחום הזה יש לי לא מסטר אלא פוסט דוקטורט. אפשר להכנס לסרט אני דוקא עושה את זה די הרבה. מה שעוזר לי במצבים האלה זה להיות עם אנשים שאני אוהבת שלפעמים מנערים אותי שאני אפסיק עם זה כבר או שפשוט מחבקים עד שזה עובר . אז הנה עוד

ומקווה שאתה יודע שכל סרט גם נגמר ויש עוד חיים אחריו מיכל

 

[kniaper]

נכון אומרים צרת רבים נחמת טיפשים?

טוב נו, אז בשביל קצת נחמה אני מוכן להיות טיפש. ביום שלישי היה לי מפגש עם הכישלון. בשנים האחרונות בתקופה זו של השנה אנו נפגשים. יושבים ביחד מדברים על החיים. הוא תמיד מציע לי לעזוב את הלימודים, שנה שעברה זה אפילו הצליח לו. תמיד הוא מראה לי שלא משנה כמה אני אשב בבית ואלמד וכמה אני אדע את החומר טוב, בסוף אני לא אבין את השאלות במבחן או לא את מסיחים. לכישלון יש חבר קוראים לו דיכאון והם תמיד באים יחד לפגישה. אמנם הדיכאון מאחר קצת אבל הוא נשאר להרבה יותר זמן. ממש קרציה. אני מראה לו את הדלת והוא מבקש שאני יעשה לו עוד כוס קפה. ככה הם יושבים אצלי שניהם כמה ימים תמיד הם מזמינים עוד חברה (חושבים שפתחתי מועדון חברים). יש להם את החבר יאוש ואת החברה שנאה עצמית. אני יודע שבסוף אני אגרש אותם ככה זה תמיד, אבל הם ישאירו אותי חסר כוחות, מותש. לאט לאט אני אתחיל לסדר הכל להחזיר למקום ולהתכונן לפגישה הבאה איתם. אולי, בפעם הבאה, אני אוכל לסגור להם את הדלת לפני שהם נכנסים. דרוררר תאמין לי שאני מבין אותך ואני אתך

אם יש לך קבוצת תמיכה, יכול להיות שיש לך מקום טוב לאוורר בו את התחושות האלה שלך. הדיכאון והתיסכול לא יעקבו אחריך לשם הם מפחדים מכל החבר'ה האלה שיכולים לחזק אותך ולתת לך את הכלים לגרש אותם. גידי צודק כשהוא אומר שכשרע בקבוצה זו נקודה שיכולה להפוך לנקודת מפנה אמיתית בהתנסות שלך שם. אני אומר תשתף אותם, תגיד להם שזה מה שאתה מרגיש. אולי הם יקחו את זה לאן שצריך כדי באמת לעזור לך (בשביל זה הם שם לא?)

 

[חנה גונן]

דרור אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת

ואני לומדת להבין שלכל לקוי למידה ישנה מערכת יחסים שונה עם הצדדים הקשים של החיים שהיא דומה ושונה משלי כאחד,את התחושות שיש לך היום היו לי שנים רבות כילדה ובעצם כימעט עד 4השנים האחרונות בעיקר בגלל שהסביב הקרובה כאמור לא ממש תמכה ועזרה(זה בסדר גם עכשו היא לא תומכת פשוט למדתי להסתדר בלעדיה) הבנתי שמילים כמו כישלון,דיכאון וחוסר ביטחון הן בידיוק מה שאנחנו עושים מהן,אם ננפח אותן לגודל מיפלצתי הן בהחלט עלולות לחנוק אותנו אבל אם נגמד אותן בידיוק למה שהן חיורות ומטופשות הן לא ישפיעו עלינו יותר מדי,הבנתי כיצד לקחת את המשמעויות היחסיות האלה ולרתום אותן לצרכי,לזרום עם מה שאני טובה וכישרונית בו ולא להתעיף ולהיות מתוסכלת עם מה שממילא אני חלשה בו,למדתי שהדיכאון הוא בעצם הפוגה נפשית,מנוחה שנותנים למוח וכישלון הוא פשוט בחירות לא נכונות במטרות לא נכונות ושיטות עבודה לא נכונות שאפשר לתקן. שלך חנה גונן

 

[kniaper]

אני דוקא חושב שרגשות קשים

הם לא דבר שניתן לזלזל בו או לגמד אותו. ברור שכדאי מאד לנסות וללמוד איך להתמודד איתן באמצעים השונים שעומדים לרשותינו. אבל, מי שכרגע חווה תחושות קשות של כשלון, דיכאון, חרדה ועוד כל מיני תחושות כאלו, לא רואה בתחושות הללו חוורות ומטופשטת אלא בולטות, מאיימות ובעיקר חודרניות מאד. אולי בפרספקטיבה של זמן הן נראות אחרת אבל ברגע התחושה, אין להמעיט בערכן המאיים והחודרני.

 

[freearth10]

כשלון,חוסר בטחון,דכאון הן מילים

שקשה לגמד. אם אנחנו בוחרים לא לראות אותן, זה לא אומר שהן לא שם. ואם הן שם הן יחזרו אלינו כל הזמן בצורה זו או אחרת. חוסר בטחון זה לא דבר טפשי הוא מונע מאיתנו את הבחירות הנכונות ומשאיר אותנו עם בחירה לא בחירה. אז כן, אני יכולה לבחור לא להתאמת עם הבעיה שלי נניח פחד מקהל ואז במקום ללמד כיתה של ילדים אבחר ללמד באופן פרטני ואולי אפילו אצליח בזה מאוד. אבל מה לעשות כמורה יש לי משכורת בטוחה, כמורה פרטית ויתרתי על אותו הבטחון הכלכלי שמקבע עוד יותר את חוסר הבטחון שלי. מכריח אותי להיות הרבה יותר יצירתית, להוציא יותר אנרגיות, שמכלות את גופי מהר יותר, ומעלות שוב את הצורך במקור כלכלי אמין יותר...הדרך היחידה לפרוץ את אותה המערבולת היא להתאמת עם הגורם לחוסר הבטחון, לשנות דפוסי חיים שלא מתאימים לי עוד, לבחור בדפוסי חיים שיקדמו אותי. צריך הרבה אומץ להליך שכזה. כי בחלק מהדרך אתה בין פה לשם, צריך ללמוד הכל מההתחלה וזה לא קל. אך מי אמר שהבטיחו לנו גן של שושנים? מאיה

 

[דרוררר]

../images/Emo51.gif

לכל המגיבים וגם אלו שקראו וחשו אמפטיה ואולי זה הזכיר להם משהו. מי שמכיר את דרור יודע שגם שדרור נופל הוא תמיד !!! קם ונלחם . ובעצם הוא מסתכל על הכוס (הכמעט ) מלאה . אלמלא התכונה הזאת לא היתי מגיע לאן שהגעתי (למרות הקשיים והמהמורות שבדרך ) מחד התחושה לא קלה ומאידך יש עכשיו מטרה וגם דרך ללמוד "מטעויות. אז שוב תודה לכל המעודדים והמחבקים זה בהחלט עזר וסייע בשעות הקשות. אגב לסטסטיקה נגישתי פתרתי (כמו שצריך -אני חושב ) שתיים וחצי תרגלים (מתוך 4 ) כך שאולי תהיינה הפתעה ואם לא אז אני מאעבוד נכון אז במועד אין לי ספק שאעבור ואפילו בציון גבוה . אגב 2 דווקא במבחן שנכשלתי בו לא למדתי 5 שעות רצוף .אלא שבוע רצוף בלי אינטרנט , בלי טלוזיה , בלי אימלים רק מהבוקר עד הלילה -ספריה . בתום המבחן שראיתי שכל המושגים ומונחים בלועזית התלבלבו לי בראש הבנתי שזו לא הדרך. טוב חברים נותרו לי שתי מבחנים פחות מאיימים אבל בל נכנס לשאננות אז מחר ישר לספריה . שוב המון המון תודה ומחזיר לכם

כפול שלכם דרור בהרבה

 

[גידי פרידמן]

חידה לשבת

ש: מה יותר גרוע מללמוד 5 שעות ברציפות? ת: ללמוד שבוע רצוף!!! ללא ונטילציה (טלויזיה, אינטרנט וכו´). הניסיון הפרטי שלי לימד אותי שלאנשים בעולם הישגי ומהיר כמו זה שאנו חיים בו בכלל, ולבעלי קשיים של תת הישגיות ולכאלה שצריכים קצת יותר זמן לבצע דברים, בפרט (נגיד לדוגמה אממממ...בעלי הפרעת קשב וריכוז, סתם לדוגמה כמובן), אין משאבים מיותרים לבזבז, הם חייבים לכלכל את צעדיהם. מה עושה סחב´ק כצעד טקטי אסטרטגי? לומד במנות קטנות (הן גדלות מעצמן, נשבע), מצ´פר את עצמו בדברים שהוא אוהב ונותנים לו כח להמשיך (נגיד גלישה באינטרנט), מתאוור לעיתים קרובות (טיול עם לאה בכפר), מנסה להפנים הצלחות (וואו כבר למדתי שעתיים, איזה כייף), לומד מהכשלונות ומנסה שלא להתרסק אליהן (מועדי א´ עברו? אז מה, איתם גם חלף הדיכאון של תקופת סוף סימסטר! מועדי ב´ HERE I COME) ובוודאי בוודאי לא מנסה להיות נזיר כי זה לוקח אנרגיה יקרה שדרושה לי לריכוז! שבת שלום

ומבורך - גידי

 

[ailag]

או ללמוד כשאתה יודע שאתה תכשל.

תגידו, כמה נכשלים זה סביר?

 

[גידי פרידמן]

זה לא מספר הנכשלים

זה התהליך שאנחנו עוברים. את המכינה כמו גם שנה א' סיימתי איך שהוא באיחור, "על הברכיים" ולאחר שצלחתי אותם ב"שחיית כלב" ו"עם לשון על הריצפה" כמו שנהוג לומר במקומותינו. השנה החלטתי לקחת מספר מצומצם של קורסים פשוט כי זה גרם לי סבל רב כל הלחץ של סוף הסימסטר. כמובן שבהרשמה עצמה כמעט ולא עמדתי בהחלטה ותחילה נרשמתי לקצת יותר קורסים מהמתוכנן אבל KNIAPER היה חבר טוב והסביר לי שאני ב"ורטיגו" כמו שאומרים הטייסים ושעלי לחשוב טוב לפני שאני מסיים את תהליך ההרשמה. סופו של דבר נירשמתי לשלושה קורסים בלבד וזה עוד יתברר, רק לטובה... במהלך הסימסטר הנוכחי קצת "נירדמתי בשמירה" כך גם בכל מועדי א' ומועדי הגשת העבודות. אבל מיעוט הקורסים הוריד לי הרבה מהלחץ, ואפשר לי לקחת עזרה נוספת וחשוב יותר לעשות קצת "עבודת מטה" או בעיברית צחה, לחשוב על תהליך התקדמות עצמו לדוגמה: איזו עזרה נוספת עלי לקחת ואולי על איזו עזרה עלי לוותר כך שאחסוך את האנרגיה, הכסף והזמן שלי (ואכן עשיתי שינויים ארגוניים). לשיטתך גליה, אפשר לומר שביצועי בלימודים עצמם היו הסימסטר הנמוכים ביותר (מספר הנכשלים). אבל אני חושב שזה היה הסימסטר החשוב ביותר עבורי, ואת הפירות אני קוטף גם בלימודים ובעיקר מחוץ להם בחיי הפרטיים. הערה חשובה: לקחת יותר או פחות קורסים זה דבר חשוב לדעתי. הדבר החשוב באמת לפחות עבורי, זה להישאר סטודנט ולא להפסיק ללמוד. אני מרגיש וגם יודע שבלי חרב הלימודים על צווארי, לא היתה לי המוטיבציה לטפל בעצמי ולשפר את היכולות האקדמיות שלי או כמו שאמר אחד המורים שלי: "בלי נגיעה בעצב החשוף,אין התקדמות". הערה חשובה שניה: את הלימודים לא הפסקתי מסיבות הירואיות, נהפוך הוא, בהתחלה (מכינה) לא הפסקתי כי התביישתי מהסביבה. אחר כך הסביבה היתה פחות חשובה אבל הבנתי שבלי לימודים אין לי מה לעשות "שם בחוץ". היום אני מפנים את זה שאני מתקדם בזכות הלימודים מבחינה אישית ושאין לי באמת דרך אחרת וזה נהיה טוב יותר מיום ליום. כתבתי את ההערה הזו משתי סיבות: הראשונה - אני לא מרגיש, לא חושב ולא מתכוון לתת לאף אחד את ההרגשה שאני יותר קדוש מהאפיפיור או במילים אחרות מנפנף עם סיבות עלק הירואיות - לא עזבתי כי לא היה לי האומץ רק אחר כך הבנתי שזה היה לטובה. השניה - אני חושב שהסיבות שלא לעזוב את הלימודים בכל אחת מהתקופות מראות על הדרך אותה אני עובר. סוף-שבוע-של-לימודים-בילויים-שיהיה-לכולנו - גידי

 

[ailag]

-=-=-

- מאוחר מדי, לקחתי כבר 5 קורסים. זה גם לא יותר מדי - אם היה לי עוד זמן פנוי הייתי מבזבזת אותו כמו שבזבזתי את השאר. - אסור לי לפגר כי אני רוצה לסיים את התואר הזה בשלוש שנים. אני שונאת מבחנים ועבודות, אני אוהבת ללמוד מה שמעניין אותי בקצב שלי (כאן הם די מכתיבים בדיוק מה ללמוד ומתי). אני לא אתחיל לפרוש את התואר ל-5 שנים, זה גם לא יועיל. בגיל 24 אני רוצה כבר להיות עם B.Sc, בחו"ל ובלי צורך ללמוד אלא אם כן אני רוצה. - אני לא רואה איך אפשר ליהנות מללמוד פחות שיעורים (וכך לדעת שתלמד יותר זמן) או לראות משהו חיובי בכישלון. אני בטח מנפצת אלפי נסיונות שכנוע של אחרים אבל כרגע אני לא יכולה להגיב אחרת. sorry. להתבייש מהסביבה זו בהחלט לא סיבה לעזוב - מה אכפת לך? אם הם מבקרים אותך על קשיים בלימודים אז לא צריך להיות לך אכפת מהם. אבל מהביקורת וההרגשה שלך כלפי עצמך צריך להיות לך אכפת. (וכרגע, במקרה שלי, אני מרגישה טיפשה. אני יודעת שזה לא אמור להיות נכון, אבל מרגישה שכן.)

 

[freearth10]

רק מי שחווה כשלון יודע להעריך נצחון

ולא פעם הכשלון הוא זה שדוחף אותנו קדימה אל הלמידה, אל העשייה. הכשלון הוא חלק מהחיים וצריך לנסות וללמוד את המסר שהכשלון מנסה להעביר לנו. ואני יודעת שבפורום הזה יש אנשים עם שק מלא של כשלונות שברצון היו מעבירים אותו למישהו אחר שהוא יחכים וילמד את המסר...לצערי זה לא עובד כך. הדרך לא קלה אך בצידה סיפוק והנאה. מאיה

 

[ailag]

הכל במידה.

לפי דברייך, אדם שמעולם לא הצליח הוא האדם המושלם.. אז כן, אפשר להכשל פה ושם, אבל בשלב כלשהו זה מפסיק להיות תמריץ ומתחיל להעיק. גם לא תמיד יש סיפוק והנאה, גם כשמתגברים על הכשלון. לדוגמה, הייתי פעם תלמידה גרועה בהסטוריה. השגתי מורה פרטית, למדתי הרבה (הצלחתי למוד רק אצלה) ובסוף קיבלתי בערך 72 בבגרות. אז עברתי, אז מה. אני עדיין מאוכזבת מהסטוריה ומעצמי במקצוע. כשלון זה לא דבר ורוד כמו שמתארים

 

[freearth10]

כשלון או סיפוק../images/Emo186.gif../images/Emo42.gif

כשלון או סיפוק, עניין של בחירה. אילו באמת היית רוצה לא היית מגיעה לציון של 72 בבגרות. משהו חסם את הרצון שלך להשקיע עוד, להגיע למצויינות. ואני מכירה לא מעט אנשים שאם היו מגיעים לציון של 72 לא היו אומרים "אז עברתי, אז מה". הם היו אומרים: "וואו, עשיתי זאת". האכזבה הזאת שמלווה אותך אולי מגיל הילדות היא שמשכפלת את האכזבות הבאות ורק כשתחליטי לנטוש את דפוס החיים הזה ולבחור בדפוס שמתאים לך היום אולי גם תראי בכשלון כדרך היחידה אולי להביא אותך אל ההבנה והרצון שבשינוי. אז את צודקת, כל כשלון כואב ולא נעים, אך הוא זה שנותן לנו בעצם לבחור בעשייה שתסלק או לפחות תעקוף אותו. מאיה

 

[ailag]

אז ככה

אני למדתי הרבה, והשקעתי בהסטוריה. אי אפשר לומר שאם הייתי רוצה עוד הייתי מצליחה עוד - כי ניסיתי, והרבה. "האכזבה הזאת שמלווה אותך מגיל הילדות"? מנין את מכירה אותי ואת הילדות שלי? אני זאת שתמיד מקבלת 100 במבחנים בלי להתכונן. נכשלתי במבחן בפעם הראשונה בכיתה י"א. אז בבקשה, בלי הכללות והסקת מסקנות מהירה מדי. כשלון הוא, בד"כ , מיותר. במיוחד במידות כאלו.

 

[גידי פרידמן]

מהלב: לעולם לא מאוחר מידי

אני לא רואה דבר חיובי בכישלון לכשעצמו, אלה בעבודה העצמית לטווח הארוך שאותה הספקתי אני חושב באותו הזמן וכנראה שלא יכולתי לעשות זאת בעת ובעונה אחת (עם יותר קורסים הכוונה) עקב כמות המשאבים העומדת לרשותי. בכל מקרה כישלון זה לא טוב אפילו רע הייתי אומר תלוי בסיטואציה. לחשוש מה יגידו אחריםזה משהוא שקיים בי (ובכולנו, זה רק אנושי) אולם היום אני יודע שהדבר אומנם חלק ממני אך באופן כזה שמשפיע פחות על מהלך חיי ולמעשה לא מטריח אותי עוד כלומר גוזל פחות אנרגיות חיוניות ומשפיע פחות על החלטות. זו גם דוגמה לאותה התקדמות עליה אני כותב כל הזמן. יכול להיות שרצונך להספיק לסיים ללמוד כל כך מהר נובע בין השאר מאותה סביבה הישגית ומלחיצה שבה פחות חשובה הדרך וקצת יותר סופה? אני חושש שמהודעותיך התרשמתי ש"תפסת מרובה לא תפסת" ועל כך תעיד ההודעה שלך שכבר בזבזת קורסים בהם נכשלת. אם זה לא הזמן "לעבודת מטה"? אני לא אציק יותר מידי לגבי הרגשתך שאת טיפשה, אבל אני לא יכול שלא להתיחס. א. "איי רסט מיי קייס" ב. כמובן שמהכרותנו כאן ובעיקר על גבי הצ'אט (מי שלא בא מפסיד) אני יודע שאת לא יכולה להיות טיפשה פשוט כי אי אפשר להיות טיפשה ובעלת חוש הומור כמו שלך! זה לא הולך ביחד. אם לסכם את מה שאני רוצה לומר זה שאני לא מאמין כל כך בעבודת אס או אס לעבור את המיבחנים אלה מנסה ללמוד איך ללמוד

 

[דרוררר]

מה זה כישלון???

אני סבור שלא נכון יהיה להסתכל על הכישלון כמונח אבסולוטי כי לא כך הוא הדבר .כשלון וגם הצלחה (כמובן) הינם מונחים יחסיים ונזילים.דוגמא מהחיים מבחן זהה ,שנעשה באותו היום באותה שעה ובאותו אולם לסטודנטים משני חוגים שונים. האחד יוקרתי והשני יוקרתי יותר .ציון העובר ביוקרתי הוא 60 .וביוקרתי יותר הוא .70 משה לומד ביוקרתי (אומנם בתחילת השנה הוא ניסה להתקבל ליותר אך חסרו לא מס נקודות כדי לעבור את הרף ) לעומותי יוסי לומד בחוג הנחשב יותר (הוא עבר את הרף בקלי קלות). שני הסטונטים החביבים שלנו קבלו 69 במבחן המדובר. מיתר לציין שמשה צהל משמחה ופניו של יוסי נפלו. אם כך, מה ניתן להסיק מהסיפור הזה ? ...........תחשבו לבד שלכם דרור

 

[r66]

מבחינתי - 59 שווה

לאפס ושישים שווה למאה.. איזה ביקורתית אני בעיניך?? משהו, אה?!

 

[דרוררר]

רבים וטובים חושבים ומרגשים כמוך

אבל בכ"ז זה רף שרירותי