איש גדול, יוצר רב פעלים בעל קול מיוחד במינו - בשירה ובקריינות ואיש עם נשמה מיוחדת (לא הכרתי אותו אישית, אבל אפשר היה לחוש בזה) אחד האנשים שמייצגים בעיני את התרבות הישראלית בצידה הטוב יהי זכרו ברוך
הלכה כל הכיתה לראות את ההצגה "הרעב והצמא" של יונסקו בתאטרון ברחוב בלפור בת"א, אאל"ט, באיזה אולם מול אוהל שם. יוסי בנאי היה השחקן הראשי. הוא היה אנרגטי כדרכו, הרעים בקולו, והיה יותר יוסי בנאי מאשר הדמות אותה גילם. לפי החשבון שלי הוא היה אז בן 34, מה שלא מנע מכל הנערות לרוץ אחרי ההצגה אל מאחורי הקלעים לעשות את קטע הסגידה של בנות עשרה. אני זוכר שלא ממש הבנתי מדוע החתיכות האלו שלא נתנו לאף אחד בכיתה להתקרב אליהן נמסו פתאום. נו, טוב, יש לי באגים. ליוסי היו הרבה פחות באגים, אין מה לדבר.
משתתף בצערכם לאבידה זו, אחת מסמליה של התרבות היפה משנות השבעים והשמונים,שהפכה כנראה לנוסטלגיה , תמיד ענין אותי מי מאחורי המערכונים שכתב של הגשש ואחר, ליוסי בנאי תמיד תזכר לנו, כאחד מהמעריצים שלך..... יהיה זכרו ברוך...
רק עכשיו ראיתי ולא האמנתי כשראיתי שזה מה שכתוב: יוסי בנאי. עם נר ליד. זה חונק בגרון. אבא שלי מאוד אהב אותו, ואחריו כולנו. היו בבית הרבה ציטוטים והיינו קצת מעריצים שלו בעצם (למרות שלפני שאטיוד כתב לא ידעתי שהיו לו גרופיז אמיתיות). הוא אחד השווים האחרונים שהיו. אולי עכשיו הוא עם אבא, עושה שולחן עם הקדושים על איזו עננה קטנה