יוני הרש-מעריב..
כן פיני, קשה לי להודות, אתה צודק. אפילו אצלי בבית הטלוויזיה דלקה ביום חמישי בערב, והיא כנראה תהיה דלוקה גם היום. אבל דבר אחד כנראה לא ימצא חן בעיניך: ביום חמישי לבשנו אדום ועודדנו את צסק''א והיום נלבש ירוק-לבן ונחזיק אצבעות לסקיפר. מצטער, אבל זו האמת. ויודע מה אדון גרשון? אני גאה בה. וזה לא הופך אותי לפחות ישראלי ממך, לפחות יהודי ממך או לפחות פטריוט ממך. ''מכבי שלנו, מכבי ת''א'', מכבי לא שלי, היא לא של אמא שלי ובטח לא של אחי. היא בקושי של אוהדי מכבי. היא בטח לא של ישראל, כשבמשחק האחרון מתוך 93 נקודות הישראלים קלעו סכום אסטרונומי של 11 (אתם צודקים, אני לא מכליל את ציון תומאס ואת דריק שרף). אם עוד לא היו לי מספיק הסברים ללמה אני שונא את מכבי לפני המשחק (והיו לי..), הגיע פיני גרשון וחקק עוד כמה דברי חוכמה בסלע האנטי-מכביזם שלי. זה שגרשון לא יודע להפסיד אנחנו יודעים. האמת היא שגם זה שהוא לא יודע לנצח אנחנו יודעים, אבל הזיכרון שלנו הוא בכל זאת ישראלי. הבעיה האמיתית בדיבורים של פיני היא לא בעצם הדברים ואפילו לא בזלזול המופגן. הבעיה היא בחוסר הבושה. גרשון לא חשב פעמיים לפני שהוא אמר את הדברים, הוא לא מצמץ בזמן שאמר אותם ואחרי שהוא דיבר אף אחד לא יצא נגדו או גרם לו להתחרט. אל תבינו אותי לא נכון, היו שהרימו גבה, ואפילו בעיני שמעון מזרחי זה בטח לא מצא חן. אבל הרוב חייכו, אמרו שזה פיני, זו מכבי וזה הקונצנזוס. והקונצנזוס הזה, המאבן, המשתק, העיוור והמובן מאליו, הוא הוא מכבי ת''א. כן פיני, אוהדי הפועל ירושלים ניסו לצבוע את אירופה באדום, ובמידה לא מבוטלת הם הצליחו. אז הם לא שיחקו ביורוליג, הם שיחקו רק ביול''ב קאפ, ושילמו 20 דולר לכרטיס. הם לא התיימרו לייצג קונצנזוס, הם לא התיימרו לייצג מדינה ואפילו לא עיר. הם ייצגו את עצמם ואת המועדון. ואתה יודע מה? הם שמחו לא פחות, הם בטח עודדו לא פחות והם ניצחו אפילו יותר. האמת היא שאף אחד לא ציפה ממך שתשתתף בשמחתה של הפועל ירושלים או של הפועל ת''א. אף אחד אפילו לא קיווה שתפרגן. מה שכן, חשבנו שתדע לשמוח בשמחתך. לשמוח, לחייך ולשתוק. אבל אתה תמיד צריך את המילה האחרונה, את ההקנטה והפרובוקציה. זה מה שאתה אוהב וזה מה שמדליק אותך. אז תמשיך. תנצח ותביס, תשמח לאיד ותלעג. רק תזכור, אני לא מאחוריך וכך גם רבים וטובים אחרים. קח את המדינה שלך, את השבת שלך ואת האלוהים שלך, תצבע אותם בצהוב – רק תשאיר אותי בחוץ. ולא, אני לא מפסיד. אני מנצח, אני אוהב ואני מחייך. בלי מכבי, בלי אלוהים ובלי הקולקטיב. וזו - הדרך שלי.
כן פיני, קשה לי להודות, אתה צודק. אפילו אצלי בבית הטלוויזיה דלקה ביום חמישי בערב, והיא כנראה תהיה דלוקה גם היום. אבל דבר אחד כנראה לא ימצא חן בעיניך: ביום חמישי לבשנו אדום ועודדנו את צסק''א והיום נלבש ירוק-לבן ונחזיק אצבעות לסקיפר. מצטער, אבל זו האמת. ויודע מה אדון גרשון? אני גאה בה. וזה לא הופך אותי לפחות ישראלי ממך, לפחות יהודי ממך או לפחות פטריוט ממך. ''מכבי שלנו, מכבי ת''א'', מכבי לא שלי, היא לא של אמא שלי ובטח לא של אחי. היא בקושי של אוהדי מכבי. היא בטח לא של ישראל, כשבמשחק האחרון מתוך 93 נקודות הישראלים קלעו סכום אסטרונומי של 11 (אתם צודקים, אני לא מכליל את ציון תומאס ואת דריק שרף). אם עוד לא היו לי מספיק הסברים ללמה אני שונא את מכבי לפני המשחק (והיו לי..), הגיע פיני גרשון וחקק עוד כמה דברי חוכמה בסלע האנטי-מכביזם שלי. זה שגרשון לא יודע להפסיד אנחנו יודעים. האמת היא שגם זה שהוא לא יודע לנצח אנחנו יודעים, אבל הזיכרון שלנו הוא בכל זאת ישראלי. הבעיה האמיתית בדיבורים של פיני היא לא בעצם הדברים ואפילו לא בזלזול המופגן. הבעיה היא בחוסר הבושה. גרשון לא חשב פעמיים לפני שהוא אמר את הדברים, הוא לא מצמץ בזמן שאמר אותם ואחרי שהוא דיבר אף אחד לא יצא נגדו או גרם לו להתחרט. אל תבינו אותי לא נכון, היו שהרימו גבה, ואפילו בעיני שמעון מזרחי זה בטח לא מצא חן. אבל הרוב חייכו, אמרו שזה פיני, זו מכבי וזה הקונצנזוס. והקונצנזוס הזה, המאבן, המשתק, העיוור והמובן מאליו, הוא הוא מכבי ת''א. כן פיני, אוהדי הפועל ירושלים ניסו לצבוע את אירופה באדום, ובמידה לא מבוטלת הם הצליחו. אז הם לא שיחקו ביורוליג, הם שיחקו רק ביול''ב קאפ, ושילמו 20 דולר לכרטיס. הם לא התיימרו לייצג קונצנזוס, הם לא התיימרו לייצג מדינה ואפילו לא עיר. הם ייצגו את עצמם ואת המועדון. ואתה יודע מה? הם שמחו לא פחות, הם בטח עודדו לא פחות והם ניצחו אפילו יותר. האמת היא שאף אחד לא ציפה ממך שתשתתף בשמחתה של הפועל ירושלים או של הפועל ת''א. אף אחד אפילו לא קיווה שתפרגן. מה שכן, חשבנו שתדע לשמוח בשמחתך. לשמוח, לחייך ולשתוק. אבל אתה תמיד צריך את המילה האחרונה, את ההקנטה והפרובוקציה. זה מה שאתה אוהב וזה מה שמדליק אותך. אז תמשיך. תנצח ותביס, תשמח לאיד ותלעג. רק תזכור, אני לא מאחוריך וכך גם רבים וטובים אחרים. קח את המדינה שלך, את השבת שלך ואת האלוהים שלך, תצבע אותם בצהוב – רק תשאיר אותי בחוץ. ולא, אני לא מפסיד. אני מנצח, אני אוהב ואני מחייך. בלי מכבי, בלי אלוהים ובלי הקולקטיב. וזו - הדרך שלי.