עלית עלי.
תכנית של שנים ירדה לטמיון. מהיום שבו נרשמתי לאתר אי שם ב-2005 הייתי רדומה בהמתנה סבלנית כמו שרק אישה נקמנית יודעת. "חכי ליוני 7", מילמלתי לעצמי בימים הקשים, ותאמין לי שהיו לא מעט כאלה. והנה הגיע יוני 7', והסרט הזה של שלמור יצא, ואני זחלתי בשקט בשקט מהמסתור, זוקפת לאט לאט את העוקץ בקצה הזנב. הגעתי ליעד, עקצתי חזק ככל שיכולתי ועמדתי לחזור חזרה לתרדמה (עד מרץ 2011, כשיצא עוד סרט של 'הפרסום ברדיו עובד') אבל אז...נחשפתי. נחשפתי ע"י חד עין וחד לשון שעונה לשם המסתורי 'צימט', שהצליח לאחוז בקצה זנבי ולצעוק: "תפסתי יוזר ליום! תפסתי יוזר ליום!" ועכשיו ברצינות. צימט היקר, אם היית באמת חד עין היית שם לב שאני מגיבה לא מעט בפורום הזה. מפרגנת כשיש משהו ראוי, ולא מהססת לקטול כשמגיע. ומגיע. לידיעתך, התחום שלי זה קריאטיב, ואותי מעניין רק דבר אחד - קריאטיב טוב. הסיבה שאני כל כך לא אוהבת את הסרט הזה, ואת הסגנון השלמורי בכלל, היא הנזק שהוא גורם לענף. ג', כמו שאתם מכנים אותו בהערצה פה, אכן שינה את עולם הפרסום הישראלי - הוא לימד לקוחות שסדר ונקיון, בינוניות מעוצבת וחזרה משעממת על משפטים לאורך זמן זה קריאטיב טוב. משרד שמקדיש 10% מהזמן לרעיון ו-90% להתלקקות על הביצוע - הוא לא משרד קריאטיבי. הוא סטודיו לעיצוב. וגם הסרט המשמים הזה, שהתייחסותי אליו עוררה כל כך את חמתך, יושב בדיוק במשבצת הזאת. ואתה יודע מה הבעיה? כל עוד אנשים חושבים שזה קריאטיב טוב - הענף שלנו ימשיך לצעוד במקום ולגסוס לאיטו. אז תהנו מהסרט. אני הייתי כלנית אלפיים. תודה רבה.