איךעושיםרווח
New member
יומני היקר!
7.4.2007 יומני היקר שלום! בטח אתה כבר מחכה בקוצר רוח שאני אספר לך איך היה ביציאה של אתמול. את מי הכרתי. וכמה זמן לקח לי לגמור. 7:00 בבוקר יום שישי והנה הנייד שלי מצלצל.. אמא!! כמה פעמים אמרתי לה שלא מעירים אותי בימי שישי בבוקר. היא התקשרה כדי לוודא שיש לי מה לאכול וגם קצת לשגע לי את השכל על הדרך. תסכים איתי או לא, אבל זאת הדרך הכי מחורבנת להתחיל את הבוקר, שאתה שומע את הצילצול החדש של הפלאפון שלך מצלצל לך בתוך האוזן. ואז לראות שהשיחה דווקא מאמא שלך. לא הצלחתי לחזור לישון. קמתי הכנתי לי נס, ואז אני מגלה שאין לי סיגריות. יופי זה מה שעכשיו חסר לי. לקחתי מאבא סיגריה. כמה שאני שונאת את הסיגריות האלו שהוא מעשן. אין מה לעשות, זה לא יום המזל שלי. סיימתי את הנס עם הסיגריה של הבוקר וקמתי לי מהסלון פוסעת לעבר החדר שלי. מתיישבת על המיטה מתחננת מה אני אלבש הערב. איזה קרם גוף אשים. אתאפר או לא. ואיזה נעל אנעל. מתחננת הכל, יורדת לפרטי פרטים. חס וחלילה לא לפספס כלום. ורק מחכה לערב שיגיע. הזמן לא זז לי. זה סה"כ עוד יציאה של יום שישי, אבל אני מרגישה שהיום זה שונה. שהיציאה הזאתי תיהיה לי זיכרון של המון זמן. ניקיתי את הבית, אפילו בישלתי קצת, עשיתי קניות, התקלחתי, התגלחתי.. עשיתי הכל והזמן לא זז. החלטתי שאני אלך לישון.. "היא אומרת זה טוב זה ההפך מרע.. ידיים למעלה היא אוהבת אותך" הווו השעון מעורר מצלצל. 20:30 בערב! איזה פיהוק.. השם ישמור שאני לא אבלע את הפלאפון בטעות. נכנסתי למקלחת שוב. חפפתי, התקלחתי. מגולחת הייתי כבר מהבוקר. עשיתי פן. שמתי קרם גוף וניל ששיגע את כל הבנות שהייתי איתן. סידרתי את הגבות. שמתי את החולצה הכי סקסית שהייתה לי בארון. שמתי מכנס צמוד שמבליט לי את התחת. שמתי שחור בעיינים בעדינות. שמתי בושם ופסעתי לעבר החדר של אבא מבקשת ממנו את המפתח של האוטו. והוא התחיל להרצות לי.. לא לשתות יותר מידי, לא לנהוג עם מוזיקה בפול ווליום, לשים חגורה. בראש מצופץ כבר נמאס לי מההרצאות האלו. אני לא ילדה שקיבלה אתמול את הרישיון. אני יודעת מה אני עושה לעזעזל! יוווו כבר 23:30 לוקחת את המפתחות ורצתי לאוטו. שמה את הדיסק החדש שהכנתי. מתחילה לנסוע, הכביש ריק.. 20 דק' ואני ברמת גן אוספת חברות.. האחרונה התיישבה. שאלתי אותן אם מישהי הביאה את הרישיון שלה כי אני מתכוונת לשתות היום בצורה מפחידה. אף אחת לא הביאה. אין לי מזל היום! הגענו למקום. המקום מפוצץ בבחורות, אני מזהה חלקן מהאוטו וחלקן רחוקות מידי. הוצאנו את השתיה.. יצאנו החוצה והתחלנו לשתות.. 8 כוסות מלאות בוודקה וקצת רד-בול. שברתי שיא. את השיא שלי בשתיה. נכנסנו למועדון.. והסטלה רק עולה ועולה. רקדתי. ואתה יודע איך אני כשאני מסטולה. גועל נפש אני לא רואה בעיינים. יצאתי החוצה וחזרתי. הלכתי לשירותים. ישבתי. הסתובבתי. רקדתי. ולא מצאתי אף אחת. אף אחד שהסתכלה עליי. אף אחת שתפסה אותי ורקדה איתי. נכנסתי לשירותים, הקאתי. הסטלה התחילה לרדת לי, הסתכלתי על השעון היה כבר 4:14 הזמן ללכת הבייתה. כולן נכנסות לאוטו, מחליפות חוויות איך היה, עם מי מי התנשקה/שכבה. ואני שותקת. פתאום רונה שאולת אותי "אז איך היה לך? נהנת?" אני עונה בשלילה. הוא שאולת מדוע לא. ואני שותקת. החזרתי את כולן הבייתה. והמשכתי בדרכי. עצרתי בתחנת דלק לתדלק את האוטו לפני שאני נתקעת פה באמצע הכביש ואז אני אכריז רשמית על היום המגעיל ביותר בחיי. "85 שקל בבקשה" יופי זה מה שעכשיו חסר לי 85 שקל להוציא מהמשכורת הצבאית שלי שבקושי לסיגריות מספיקה לי. אז הבאתי לו את הכרטיס האשראי שלי, שאני לא יודעת אם זה נס או פשוט ה' החליט לרחם עליי היום והוא עבר. הוא הביא לי לחתום,הופ! נפל לי העט. טוב אני כבר לא מתפלאה וכבר לא מתעצבנת, זה לא היום שלי. מתחננת איך שאני אלך לישון ויקום ליום חדש. המוכר מחזיק לי את הקבלה, ואני זורקת אותי איפשהו באוטו. חוזרת הביתה. שניה לפני שאני יוצאת מהאוטו, מנקה אותו טוב טוב שאבא לא יכעס. זה אחד הדברים שהכי מכעיסים אותו, האוטו! לקחתי את כל הממתקים שהבאנו לאכול עם השתיה. לוקחת את הפתקית שהמוכר הביא לי בתחנת דלק. לוקחת את התיק שלי. לוחצת על הנעילה ועולה הבייתה. נכנסתי להתקלח. זרקתי על עצמי פיג'מה ועפתי למיטה. לא נרדמתי. שקעתי במחשבות. למה לא נהנתי במסיבה? דווקא הייתה מוזיקה לא רעה, סטלה דיי טובה, כל החברות שלי היו שם, הפתרקתי מהשבועיים הקשים שהיו לי בצבא. למה לא נהנתי? אה.. הבנתי. לא הייתי עם אף אחת שאני רואה בה משהו יותר מידידות. למה אני בכלל יוצאת? כדאי להכיר בנות? או כדאי שיעלו לי את הביטחון העצמי עוד ועוד? חושבת אני על השתי האופציות שעולות בראשי. להכיר בנות? אני? מה חסר לי בנות? לעלות לי את הביטחון? הביטחון העצמי שלי בשמיים. כולן יודעות שהבנות היפות ביותר בקהילה היו איתי. אז בכל זאת.. למה אני לא נהנת? הגעתי למסקנה. כן אני כן מצפה שבכל יציאה מישהי חדשה עם פנים בובה אחרות תתחיל איתי.. כמה עצוב. אני לא יכולה פעם אחת לצאת בשביל עצמי? לצאת ולעשות מה שטוב לי? ולא לחפש ולהתרוצץ בכל המועדון כדי למצוא מישהי? אני יודעת מה אני שווה. אני יודעת שמבט אחד והנה הבחורה שלי. מה אני צריכה הוכחות כל שבוע מחדש בשביל זה? לא!חשבתי וחשבתי הרבה. זהו, נגמר. מהיום והלאה אני חיה לעצמי. ידידי היקר, מחר אני חוזרת לבסיס, לעוד שובעיים מתישים. ואותך אני משאירה בבית. אבל אני אעדכן אותך כשאני אחזור.
7.4.2007 יומני היקר שלום! בטח אתה כבר מחכה בקוצר רוח שאני אספר לך איך היה ביציאה של אתמול. את מי הכרתי. וכמה זמן לקח לי לגמור. 7:00 בבוקר יום שישי והנה הנייד שלי מצלצל.. אמא!! כמה פעמים אמרתי לה שלא מעירים אותי בימי שישי בבוקר. היא התקשרה כדי לוודא שיש לי מה לאכול וגם קצת לשגע לי את השכל על הדרך. תסכים איתי או לא, אבל זאת הדרך הכי מחורבנת להתחיל את הבוקר, שאתה שומע את הצילצול החדש של הפלאפון שלך מצלצל לך בתוך האוזן. ואז לראות שהשיחה דווקא מאמא שלך. לא הצלחתי לחזור לישון. קמתי הכנתי לי נס, ואז אני מגלה שאין לי סיגריות. יופי זה מה שעכשיו חסר לי. לקחתי מאבא סיגריה. כמה שאני שונאת את הסיגריות האלו שהוא מעשן. אין מה לעשות, זה לא יום המזל שלי. סיימתי את הנס עם הסיגריה של הבוקר וקמתי לי מהסלון פוסעת לעבר החדר שלי. מתיישבת על המיטה מתחננת מה אני אלבש הערב. איזה קרם גוף אשים. אתאפר או לא. ואיזה נעל אנעל. מתחננת הכל, יורדת לפרטי פרטים. חס וחלילה לא לפספס כלום. ורק מחכה לערב שיגיע. הזמן לא זז לי. זה סה"כ עוד יציאה של יום שישי, אבל אני מרגישה שהיום זה שונה. שהיציאה הזאתי תיהיה לי זיכרון של המון זמן. ניקיתי את הבית, אפילו בישלתי קצת, עשיתי קניות, התקלחתי, התגלחתי.. עשיתי הכל והזמן לא זז. החלטתי שאני אלך לישון.. "היא אומרת זה טוב זה ההפך מרע.. ידיים למעלה היא אוהבת אותך" הווו השעון מעורר מצלצל. 20:30 בערב! איזה פיהוק.. השם ישמור שאני לא אבלע את הפלאפון בטעות. נכנסתי למקלחת שוב. חפפתי, התקלחתי. מגולחת הייתי כבר מהבוקר. עשיתי פן. שמתי קרם גוף וניל ששיגע את כל הבנות שהייתי איתן. סידרתי את הגבות. שמתי את החולצה הכי סקסית שהייתה לי בארון. שמתי מכנס צמוד שמבליט לי את התחת. שמתי שחור בעיינים בעדינות. שמתי בושם ופסעתי לעבר החדר של אבא מבקשת ממנו את המפתח של האוטו. והוא התחיל להרצות לי.. לא לשתות יותר מידי, לא לנהוג עם מוזיקה בפול ווליום, לשים חגורה. בראש מצופץ כבר נמאס לי מההרצאות האלו. אני לא ילדה שקיבלה אתמול את הרישיון. אני יודעת מה אני עושה לעזעזל! יוווו כבר 23:30 לוקחת את המפתחות ורצתי לאוטו. שמה את הדיסק החדש שהכנתי. מתחילה לנסוע, הכביש ריק.. 20 דק' ואני ברמת גן אוספת חברות.. האחרונה התיישבה. שאלתי אותן אם מישהי הביאה את הרישיון שלה כי אני מתכוונת לשתות היום בצורה מפחידה. אף אחת לא הביאה. אין לי מזל היום! הגענו למקום. המקום מפוצץ בבחורות, אני מזהה חלקן מהאוטו וחלקן רחוקות מידי. הוצאנו את השתיה.. יצאנו החוצה והתחלנו לשתות.. 8 כוסות מלאות בוודקה וקצת רד-בול. שברתי שיא. את השיא שלי בשתיה. נכנסנו למועדון.. והסטלה רק עולה ועולה. רקדתי. ואתה יודע איך אני כשאני מסטולה. גועל נפש אני לא רואה בעיינים. יצאתי החוצה וחזרתי. הלכתי לשירותים. ישבתי. הסתובבתי. רקדתי. ולא מצאתי אף אחת. אף אחד שהסתכלה עליי. אף אחת שתפסה אותי ורקדה איתי. נכנסתי לשירותים, הקאתי. הסטלה התחילה לרדת לי, הסתכלתי על השעון היה כבר 4:14 הזמן ללכת הבייתה. כולן נכנסות לאוטו, מחליפות חוויות איך היה, עם מי מי התנשקה/שכבה. ואני שותקת. פתאום רונה שאולת אותי "אז איך היה לך? נהנת?" אני עונה בשלילה. הוא שאולת מדוע לא. ואני שותקת. החזרתי את כולן הבייתה. והמשכתי בדרכי. עצרתי בתחנת דלק לתדלק את האוטו לפני שאני נתקעת פה באמצע הכביש ואז אני אכריז רשמית על היום המגעיל ביותר בחיי. "85 שקל בבקשה" יופי זה מה שעכשיו חסר לי 85 שקל להוציא מהמשכורת הצבאית שלי שבקושי לסיגריות מספיקה לי. אז הבאתי לו את הכרטיס האשראי שלי, שאני לא יודעת אם זה נס או פשוט ה' החליט לרחם עליי היום והוא עבר. הוא הביא לי לחתום,הופ! נפל לי העט. טוב אני כבר לא מתפלאה וכבר לא מתעצבנת, זה לא היום שלי. מתחננת איך שאני אלך לישון ויקום ליום חדש. המוכר מחזיק לי את הקבלה, ואני זורקת אותי איפשהו באוטו. חוזרת הביתה. שניה לפני שאני יוצאת מהאוטו, מנקה אותו טוב טוב שאבא לא יכעס. זה אחד הדברים שהכי מכעיסים אותו, האוטו! לקחתי את כל הממתקים שהבאנו לאכול עם השתיה. לוקחת את הפתקית שהמוכר הביא לי בתחנת דלק. לוקחת את התיק שלי. לוחצת על הנעילה ועולה הבייתה. נכנסתי להתקלח. זרקתי על עצמי פיג'מה ועפתי למיטה. לא נרדמתי. שקעתי במחשבות. למה לא נהנתי במסיבה? דווקא הייתה מוזיקה לא רעה, סטלה דיי טובה, כל החברות שלי היו שם, הפתרקתי מהשבועיים הקשים שהיו לי בצבא. למה לא נהנתי? אה.. הבנתי. לא הייתי עם אף אחת שאני רואה בה משהו יותר מידידות. למה אני בכלל יוצאת? כדאי להכיר בנות? או כדאי שיעלו לי את הביטחון העצמי עוד ועוד? חושבת אני על השתי האופציות שעולות בראשי. להכיר בנות? אני? מה חסר לי בנות? לעלות לי את הביטחון? הביטחון העצמי שלי בשמיים. כולן יודעות שהבנות היפות ביותר בקהילה היו איתי. אז בכל זאת.. למה אני לא נהנת? הגעתי למסקנה. כן אני כן מצפה שבכל יציאה מישהי חדשה עם פנים בובה אחרות תתחיל איתי.. כמה עצוב. אני לא יכולה פעם אחת לצאת בשביל עצמי? לצאת ולעשות מה שטוב לי? ולא לחפש ולהתרוצץ בכל המועדון כדי למצוא מישהי? אני יודעת מה אני שווה. אני יודעת שמבט אחד והנה הבחורה שלי. מה אני צריכה הוכחות כל שבוע מחדש בשביל זה? לא!חשבתי וחשבתי הרבה. זהו, נגמר. מהיום והלאה אני חיה לעצמי. ידידי היקר, מחר אני חוזרת לבסיס, לעוד שובעיים מתישים. ואותך אני משאירה בבית. אבל אני אעדכן אותך כשאני אחזור.