יומני היקר...
אני כותבת את זה כרגע עם דמעות בעיניים, אני פשוט לא מפסיקה לבכות. אני וחבר שלי כמעט 5 חודשים ביחד ואלו היו ה-5 חודשים היפות בחיים שלי. יש לי כל כך הרבה זכרונות מהם, חוויות מהם, הוא נכנס כבר לשגרת החיים שלי. אני כל כך אוהבת אותו- וזה מה שהכי כואב פה, אבל הגעתי למסכנה שאני צריכה לעזוב אותו (הנה עוד גל של בכי). אין לי בדיוק סיבה מסויימת להצביע עליה, זה אוסף של דברים- בעיקר היחס שלו עלי בזמן האחרון. יש לו סיבוכים עם הצבא והוא כל הזמן מדוכא, וזה איך שהוא משפיע גם עלי. עם כל הכבוד עליו ולזה שאני צריכה ליהיות פה בשבילו ברגעים כאלה, לא התחתנתי איתו ואין שום סיבה שבעולם שאני יקבל יחס כזה. ניזיתי לדבר איתו על זה אבל מיבחינתו הכל בסדר ביננו. אתמול למשל הוא היה צריך לחזור לצבא, ורק ב-9-10 בלילה הוא יתקשר עלי ואמר לי שהוא בכלל בבית. בקיצור, אני לא יפרט. זו הרגשה כללית שהוא נותן לי. אני אוהבת אותו, אבל אי אפשר ליבנות יחסית שתלויים רק באהבה.הקשר ביננו היתנתק, התיקשורת לקוייה ויש דברים באופי שלו שאני לא מוכנה להשלים איתם. אם כל זה שכולם תמיד אמרו לי, ואיפה שהוא תמיד ידעתי שאני צריכה מישהו יותר טוב. כמובן שאני לא יכולה אחרי 5 חודשים שהייתי מוקסמת ממנו לבוא ולהגיד שהוא לו טוב בשבילי, כי אני לא מתחרטת על שום רגע איתו. אני רק אומרת שאני כניראה צריכה סוג אחר של בן אדם. אני יודעת שאני יתגעגע אליו..לכל רגע ורגע איתו, לרח הצוואר שלו לחיוך שלו, לבושם שלו, לשפתיים שכל כך אהבתי לנשק.למשפחה שלו ,לכלבה שלו, כל דבר שמזכיר לי אותו. לחברים שלו אני יתגעגע, למבט שלו בעיניים שמדבר עלי, לאותו רדע בו נפגשנו ברכבת, לנשיקה הראשונה שלנו, לחדר שלו, למיטה שלו, לקול שלו שרעד כשאמר לי שהוא אוהב אותי. חשבתי שזה ימשך לנצח.. אומרים שכשאהבה ראשונה היא אמיתית אז היא נמשכת לנצח, האהבה שלנו היא אמיתית, אבל כניראה שלא תימשך לנצח...
אני כותבת את זה כרגע עם דמעות בעיניים, אני פשוט לא מפסיקה לבכות. אני וחבר שלי כמעט 5 חודשים ביחד ואלו היו ה-5 חודשים היפות בחיים שלי. יש לי כל כך הרבה זכרונות מהם, חוויות מהם, הוא נכנס כבר לשגרת החיים שלי. אני כל כך אוהבת אותו- וזה מה שהכי כואב פה, אבל הגעתי למסכנה שאני צריכה לעזוב אותו (הנה עוד גל של בכי). אין לי בדיוק סיבה מסויימת להצביע עליה, זה אוסף של דברים- בעיקר היחס שלו עלי בזמן האחרון. יש לו סיבוכים עם הצבא והוא כל הזמן מדוכא, וזה איך שהוא משפיע גם עלי. עם כל הכבוד עליו ולזה שאני צריכה ליהיות פה בשבילו ברגעים כאלה, לא התחתנתי איתו ואין שום סיבה שבעולם שאני יקבל יחס כזה. ניזיתי לדבר איתו על זה אבל מיבחינתו הכל בסדר ביננו. אתמול למשל הוא היה צריך לחזור לצבא, ורק ב-9-10 בלילה הוא יתקשר עלי ואמר לי שהוא בכלל בבית. בקיצור, אני לא יפרט. זו הרגשה כללית שהוא נותן לי. אני אוהבת אותו, אבל אי אפשר ליבנות יחסית שתלויים רק באהבה.הקשר ביננו היתנתק, התיקשורת לקוייה ויש דברים באופי שלו שאני לא מוכנה להשלים איתם. אם כל זה שכולם תמיד אמרו לי, ואיפה שהוא תמיד ידעתי שאני צריכה מישהו יותר טוב. כמובן שאני לא יכולה אחרי 5 חודשים שהייתי מוקסמת ממנו לבוא ולהגיד שהוא לו טוב בשבילי, כי אני לא מתחרטת על שום רגע איתו. אני רק אומרת שאני כניראה צריכה סוג אחר של בן אדם. אני יודעת שאני יתגעגע אליו..לכל רגע ורגע איתו, לרח הצוואר שלו לחיוך שלו, לבושם שלו, לשפתיים שכל כך אהבתי לנשק.למשפחה שלו ,לכלבה שלו, כל דבר שמזכיר לי אותו. לחברים שלו אני יתגעגע, למבט שלו בעיניים שמדבר עלי, לאותו רדע בו נפגשנו ברכבת, לנשיקה הראשונה שלנו, לחדר שלו, למיטה שלו, לקול שלו שרעד כשאמר לי שהוא אוהב אותי. חשבתי שזה ימשך לנצח.. אומרים שכשאהבה ראשונה היא אמיתית אז היא נמשכת לנצח, האהבה שלנו היא אמיתית, אבל כניראה שלא תימשך לנצח...