The Best Of You
New member
יומנו של רון מוזס
זהו זה! עזבתי את ההורים שלי סוף סוף!
זה היה ממש נורא אני חייב לומר לכם,מרוב שהם דאגו שלא יקרה לי שום דבר הם כמעט הרגו אותי בעצמם. זה הלך ככה: אמא:"אסור לך לשתות שם!" אני:"כן,כן.." אמא:"אם הם מציעים לך איזה עישון בנרגילות שבדרך כלל יש שם אז תסרב!" אבא:"על תעשן ותשחית רכוש או משהו כזה!" אמא: "תלך לישון עם בגדים חמים! שלא תיהיה חולה ואסור לך לשכוח, תאכל רק מהמקרר שקנינו לך" אבא:"חוץ מזה לא לשכוח לישון הכי מאוחר עשר ברור לך?" אני:"ברור..לנשום מותר לי נכון?" אמא:"ברור חמודי אני לא רוצה שתמות!
" גם כן היא, לא יודעת מה זה ציניות..
אני מנסה לדבר איתם והם לא מבינים כלום, אתם מבינים שאני הולך עם בגדים של אבא שלי רק בשביל לא לזרוק אותם או משהו כזה כבר התחלתי לאהוב אותם מרוב אומללות,והזקן המטופש הזה שאמא שלי לא נותת לי לגלח כי היא אומרת שיש לי עור רגיש כמו של אבא שלי,למרות שהיא לא יודעת על מה היא מדברת! והמשקפים הכחולים שאבא שלי מכריח אותי לשים בשביל שאני לא ישרף מהשמש ודברים כאלו,] באמת כמה אפשר? חוץ מזה ירשתי את הנמשים המפגרים של אבא שלי ואני נראה כמו..
(משהו כזה בערך" כדי שאני יסביר קצת על התחביבים שלי, שלא תחשבו שאני עד כדי כך אומלל. אני אוהב מאוד לצייר, אני כל כך אוהב לצייר שאפשר לומר שזה בין הדברים שבגללם אני חיי,גם לשחק במשחקי מחשב כמו סימס סיטי 4 אני אוהב,חוץ מזה אני לא ממש אוהב הרבה דברים, אבל אני מקווה שזה הולך להשתנות בקרוב
. אין לי כל כך מה לעשות כרגע חוץ מהעובדה שאני מנסה ללמוד קצת בישול אבל זה התחיל קצת לשעמם אותי אז ירדתי למטה. לצערי הייתי כל כך עייף מההורים המעצבנים שלי שגרמו לכך שאני יגיע ראשון למעונות שבכלל לא חיכתי להכיר ולראות את הילדים החדשים שהיו איתי במעונות,אז נרדמתי..ואני רק מאוד מקווה שהם יהיו כמוני ושיהיה פה טוב בניגוד לבתי ספר הפרטיים שבהם הייתי. עד כאן! להיום..נתראה שיהיה לי משהו מעניין לספר
תגובות התקבלו בשמחה
זהו זה! עזבתי את ההורים שלי סוף סוף!
