הרבה לפני יומנו של חנון, היה בעולם "יומנו הסודי של אדריאן מול בן 13 ו3/4. אדריאן הוא נער מתבגר בן מעמד הפועלים, בבריטניה התאצ'ריסטית. יש לו המון שאיפות ואפס מודעות עצמית.
הוא מאוהב בתלמידה החדשה פנדורה, שהיא לגמרי מחוץ לליגה שלו ומתנדב אצל בארט בקסטר- הקשיש הקומוניסט עם הפה המלוכלך ביותר באנגליה.
אדריאן חולם להיות אינטלקטואל וסופר: "נרשמתי לספרייה, לקחתי את "כל מה שרצית לדעת על עורך" ואת "מוצא המינים" (של דארווין), וכן ספר של אשה אחת שאמא לא מפסיקה לדבר עליה. הספר נקרא "גאווה ודעות קדומות" מאת אחת ג'יין אוסטין. אין לי ספק שעשיתי רושם על הספרנית. היא אינטלקטואלית כמוני. היא לא הביטה בחצ'קון."
היומן כולל תיאור יומיומי של חייו, הרבה יותר מדי אינפורמציה על החצ'קונים שלו, ותיאור נוגע ללב בתמימותו, של קריסת חיי הנישואין של הוריו. ושל הרומן של אמו עם השכן הכלומניק מר לוקאס.
כל רשומה יומית, נגמרת בתיאור מעשיה של השכנה מרת לוקאס, שהיא כפי הנראה לקורא, בדרך להתמוטטות עצבים: "מרת לוקאס יוצקת בטון בחזית הבית שלהם", "מרת לוקאס נטעה עצים, בחושך.".
אדריאן מול חוגג את יום הולדתו ב-2 באפריל וחולק את התאריך עם היוצרת שלו – סו טאוסנד, אחת הנשים היותר מצחיקות ומוכשרות. גם לסופרת, כמו לאדריאן לא היתה התחלה מבטיחה- היא לא ידעה לקרוא עד גיל 8 ונשרה מביה"ס בגיל 15. לאחר החינוך הממוסד, התמציתי הזה, היא החלה במסע חינוך עצמאי של קריאה אוטודידקטית.
היא נישאה כשהייתה בת 18, בגיל 22 כבר היו לה שלושה ילדים. אחרי שהתגרשה, עבדה בכל מיני עבודות דחק, בין השאר בתחנת דלק. היא סיפרה שכתבה בלילות בין גידול הילדים לעבודה.
סו טאוסנד סבלה מבעיות בריאותיות רבות, ונפטרה שבוע אחרי יום הולדתה ה-68.
הספר אדריאן מול זכה להצלחה והפך לסדרת ספרים בת 8 כרכים, העוקבת אחרי חייו המדשדשים של אדריאן לאורך ההיסטוריה הבריטית מתאצ'ר ועד לטוני בלייר. ספר נוסף ומוצלח שלה שלא תורגם לעברית "המלכה ואני" מתאר את חייהם של בני משפחת המלוכה הבריטית, בשיכון עוני, לאחר שהודחו מכסאם, במהפיכה סוציאליסטית.
באדיבות ספריית בית אריאלה
הוא מאוהב בתלמידה החדשה פנדורה, שהיא לגמרי מחוץ לליגה שלו ומתנדב אצל בארט בקסטר- הקשיש הקומוניסט עם הפה המלוכלך ביותר באנגליה.
אדריאן חולם להיות אינטלקטואל וסופר: "נרשמתי לספרייה, לקחתי את "כל מה שרצית לדעת על עורך" ואת "מוצא המינים" (של דארווין), וכן ספר של אשה אחת שאמא לא מפסיקה לדבר עליה. הספר נקרא "גאווה ודעות קדומות" מאת אחת ג'יין אוסטין. אין לי ספק שעשיתי רושם על הספרנית. היא אינטלקטואלית כמוני. היא לא הביטה בחצ'קון."
היומן כולל תיאור יומיומי של חייו, הרבה יותר מדי אינפורמציה על החצ'קונים שלו, ותיאור נוגע ללב בתמימותו, של קריסת חיי הנישואין של הוריו. ושל הרומן של אמו עם השכן הכלומניק מר לוקאס.
כל רשומה יומית, נגמרת בתיאור מעשיה של השכנה מרת לוקאס, שהיא כפי הנראה לקורא, בדרך להתמוטטות עצבים: "מרת לוקאס יוצקת בטון בחזית הבית שלהם", "מרת לוקאס נטעה עצים, בחושך.".
אדריאן מול חוגג את יום הולדתו ב-2 באפריל וחולק את התאריך עם היוצרת שלו – סו טאוסנד, אחת הנשים היותר מצחיקות ומוכשרות. גם לסופרת, כמו לאדריאן לא היתה התחלה מבטיחה- היא לא ידעה לקרוא עד גיל 8 ונשרה מביה"ס בגיל 15. לאחר החינוך הממוסד, התמציתי הזה, היא החלה במסע חינוך עצמאי של קריאה אוטודידקטית.
היא נישאה כשהייתה בת 18, בגיל 22 כבר היו לה שלושה ילדים. אחרי שהתגרשה, עבדה בכל מיני עבודות דחק, בין השאר בתחנת דלק. היא סיפרה שכתבה בלילות בין גידול הילדים לעבודה.
סו טאוסנד סבלה מבעיות בריאותיות רבות, ונפטרה שבוע אחרי יום הולדתה ה-68.
הספר אדריאן מול זכה להצלחה והפך לסדרת ספרים בת 8 כרכים, העוקבת אחרי חייו המדשדשים של אדריאן לאורך ההיסטוריה הבריטית מתאצ'ר ועד לטוני בלייר. ספר נוסף ומוצלח שלה שלא תורגם לעברית "המלכה ואני" מתאר את חייהם של בני משפחת המלוכה הבריטית, בשיכון עוני, לאחר שהודחו מכסאם, במהפיכה סוציאליסטית.
באדיבות ספריית בית אריאלה