יומן ../images/Emo63.gif
היום קניתי לי יומן חדש לארגונית. התחלתי להעביר ציוני תאריכים כאלה ואחרים, מהיומן של העבר ליומן של העתיד. פתאום מצאתי את עצמי רחוקה כל כך מהמעשה הטכני הזה….. המחשבות נדדו להן אחורה…. לזמן הזה לפני שנה. ממש בימים אלו, לפני שנה, אני ואתה הכרנו. ממש עכשיו לפני שנה, לכבוד חג האהבה, השארת לי ורד אדום, על החלון של האוטו, כמחווה קטנה לבוקר חג האהבה. זוכרת עוד כל כך טוב, איך פרצת לתוך חיי בסערה מטורפת, איך נדהמנו לגלות, שבעצם כל החיים היינו נורא קרובים ואף פעם לא יצא לנו קודם להפגש. זוכרת, איך איתך שם, לפני שנה ,הרשתי לעצמי להיות כל מה שלא הייתי קודם, כל מה שאי פעם רציתי להיות. איך הפשטות והיופי של הדברים עטפה וחיממה את הלב ומילאה את הגוף הנשמה, בצורה שלא היתה לה מתחרה אי פעם. איך זרמנו שם אני ואתה, כל כך נעים, כל כך פשוט, כל כך טבעי. איך הייתי בטוחה שאושר גדול מזה, פשוט לא צריך, כי בעצם אולי גם לא יכול להיות…. וכמו הימים ביומן , גם שם הזמן לא עצר מלכת, גם שם יום רדף יום. שבוע התווסף לשבוע, חודש התווסף לחודש, המציאות חדרה לנו לתוך החלום…. פתאום הכול הפך מסובך כל כך, פתאום האהבה כבר לא הספיקה כדי להתמודד עם הקשיים של המציאות. פתאום הסתבכו לנו הדברים בצורה כזאת, ששום דבר כבר לא היה פשוט יותר. פתאום במקום זרימה מופלאה היו שם המון שתיקות. לאט לאט חוזרת בראש לזמן של היום , למרחק , לניכור, למעט שבקושי, אבל בכל זאת נשאר שם. …….חוזרת ליומן , ממשיכה לסמן תזכורות לימים בעתיד ותוהה בלב ….
היום קניתי לי יומן חדש לארגונית. התחלתי להעביר ציוני תאריכים כאלה ואחרים, מהיומן של העבר ליומן של העתיד. פתאום מצאתי את עצמי רחוקה כל כך מהמעשה הטכני הזה….. המחשבות נדדו להן אחורה…. לזמן הזה לפני שנה. ממש בימים אלו, לפני שנה, אני ואתה הכרנו. ממש עכשיו לפני שנה, לכבוד חג האהבה, השארת לי ורד אדום, על החלון של האוטו, כמחווה קטנה לבוקר חג האהבה. זוכרת עוד כל כך טוב, איך פרצת לתוך חיי בסערה מטורפת, איך נדהמנו לגלות, שבעצם כל החיים היינו נורא קרובים ואף פעם לא יצא לנו קודם להפגש. זוכרת, איך איתך שם, לפני שנה ,הרשתי לעצמי להיות כל מה שלא הייתי קודם, כל מה שאי פעם רציתי להיות. איך הפשטות והיופי של הדברים עטפה וחיממה את הלב ומילאה את הגוף הנשמה, בצורה שלא היתה לה מתחרה אי פעם. איך זרמנו שם אני ואתה, כל כך נעים, כל כך פשוט, כל כך טבעי. איך הייתי בטוחה שאושר גדול מזה, פשוט לא צריך, כי בעצם אולי גם לא יכול להיות…. וכמו הימים ביומן , גם שם הזמן לא עצר מלכת, גם שם יום רדף יום. שבוע התווסף לשבוע, חודש התווסף לחודש, המציאות חדרה לנו לתוך החלום…. פתאום הכול הפך מסובך כל כך, פתאום האהבה כבר לא הספיקה כדי להתמודד עם הקשיים של המציאות. פתאום הסתבכו לנו הדברים בצורה כזאת, ששום דבר כבר לא היה פשוט יותר. פתאום במקום זרימה מופלאה היו שם המון שתיקות. לאט לאט חוזרת בראש לזמן של היום , למרחק , לניכור, למעט שבקושי, אבל בכל זאת נשאר שם. …….חוזרת ליומן , ממשיכה לסמן תזכורות לימים בעתיד ותוהה בלב ….
