יומן פריז
אני יושב בבית הקפה הקטן באבניו טרנאס לוגם באיטיות את האספרסו של הבוקר ונזכר בחיוך במאורעות של הלילה הקודם... הסיפור התחיל בשעת בוקר מוקדמת בשאנז אליזה, יצאתי מוקדם לתפוס מקום פנוי לאורך מסלול הניצחון, גם היא, ביחד עם עוד עשרות אלפים נוספים, יצאה במטרה דומה. הגורל קבע ששנינו נתמקם באותו מקום בחזית החנות של לואי ויטון. עזרתי לה לתלות את דגל הטקסני הגדול שהביאה עימה. "נעים מאד אני מרילין" חייכה אלי עיניה תכולות, שיער בצבע זהב, וחיוך מלבב החתום על ידי שפתיים אדומות. בילינו ביחד את השעות הארוכות עד להופעת הרוכבים , ידידות שהלכה והתבססה עם כל מעבר של מחוגי השעון, היה לנו הרבה מהמשותף, מלבד השריטה של ה"טור", גם היא עוסקת בספורט בעצמה, רצה ורוכבת, וסימני העיסוק היו ניכרים בחיטובי גופה הצעיר, השעה כבר מאוחרת, ובמקום צפיפות רבה, קיפלנו את כורסאות הפיקניק, ונצמדנו קרוב לבריקדות, מאחורינו קהל רב שהתחיל לדחוק אותנו על המחסומים, מישהו דחף אותי מאחור ואני הושטתי את ידי, ונתמכתי במותניה של מרילין, התגובה שלה היתה מהירה, בלתי צפויה, ומרגשת........ נצמדה אלי עוד יותר חזק, הניחה את ראשה על כתפי, ונישקה את צוארי בחמימות, מבטינו הצטלבו, והמבט הזה, אמר הכל היה יום מושלם הרוכבים הגיעו, הקהל השתולל, עודד, צהל, את האחרון כמו את הראשון, רכיבת הניצחון, והנה הם עוברים באיטיות לידינו, מנופפים לנו שלום, ולאנס מצדיע לדגל הטקסני של מרילין ושלי השעה מאוחרת ופריז החל להתכסות באורו הסגלגל של בין הערביים, "בואי איתי" לחשתי לה והיא נענתה עלינו על מונית והגענו לרובע מונטמרטר, שם טיפסנו יד ביד את המדרגות המובילות לכנסיית הסקר קור, העיר היתה פרושה לפנינו, אורותיה מהבהבים כמו שמלת ערב משובצת אבני חן יקרות, הרגע היה קסום, נשיקותיה היו קסומות אף יותר, התמסרנו אל מול הנוף המקסים, התמסרות שהפכה ללהט, להט שקבילה אופי של דחיפות, דחיפות למימוש... מצאנו מונית שתחזיר אותנו למלון שלי שמול שער הנצחון, התכרבלנו במשוב האחורי, יונק את לשונה, טועם את שפתייה המלאות, אצבעותיה מצאו דרכן אל מתחת לחגורת המכנסיים שלי, מלטפות את האיבר המזדקר. הקונסיארג' במלון הקטן הושיט לי את מפתחות החדר ונתן לי חיוך של הסכמה לנוכח האורחת היפה שלי. הגענו לחדר במצב של התערטלות מתקדמת, חגורה נפרמה, רוכסנים פתוחים, שיערה פזור, וידיים משתוללות , חוקרות ומלטפות "מקלחת קודם" היא אמרה "תצטרף אלי" אמנם החדר היה פשוט, אבל לפחות המקלחת חדשה ומאובזרת, עמדנו מתחת לזרם המים החמימים, כשמכל פינות המקלחות ניתזו עלינו ועיסו אותנו זרמי מים חזקים וקצובים, התכסינו בסבון ריחני, ועסיתי את שדייה המלאים והזקופים, את הבטן השטוחה, מחדיר אצבע ארוכה בין שפתי ערוותה המגולחות, מרילין הסתובבה לכיוון הקיר, והזין הזקור נצמד לרווח שבין עכוזיה, בעוד אני מנשק את צוארה הארוך "רוצה לאהוב אותך" לחשתי באוזנה "כן, עכשיו" היא נענתה והובילה אותי למיטה הרחבה, השכיבה אותי על הגב והתחילה ללקק את אגלי המים הנותרים עוברת לאורך צוארי, יורדת לחזה, מנשקת ויונקת את פטמותי המזדקרות, שיחקה איתי, והמשחקים שלה תאמו את הגניחות שלי, למדה מהר מה מענג ומה מטריף אותי, נשכה אותי בחוזקה, העבירה ציפורניה הארוכות לאורך פנים ירכיי, הצמידה שפתייה לאיברי, הרטיבה אותו עם לשונה הורדרדה, מחליקה אותה לכל אורך הזין הזקור, נושפת עליו ומחדירה אותו עמוק לתוך פיה, בעוד היא מביטה עליי ומחייכת לנוכח פיתולי גופי. הרמתי את ראשה וקרבתי שפתיה לשלי לנשיקה ארוכה, אחזתי במותניה והצמדתי אותה בחוזקה אלי, מקרבת אותה אלי, מרגיש איך הרטיבות שלה מכסה את בטני ואת חזי, השפתיים התחתונות כעת מול פני, מפשק אותן, מלקק את העור הורדורד והרטוב עם קצה הלשון, מחדיר אצבע למעמקיה, ובעקבותיה הלשון, מרילין נצמדת בחוזקה, מחככת את שפתיה ודגדגנה על פניי, נאנחת בקולניות, מניעה את עצמה כאחוזת תזזית "רוצה אותך" היא צועקת ונשכבה לצידי, אוחזת בזכרותי ומובילה אותי אליה, מלביש קונדום שהשארתי (בציפייה?) מתחת לכרית, וחודר באיטיות אל תוכה, קירות מערתה מתהדקים סביב הזין הזקור, חובקים אותו, מלטפים אותי, מחשמלים אותי, חודר עמוק וניסוג, וחודר שוב, בקצב שמוכתב על ידי תשוקותינו, פוצחים במחול מטריף שהוכתב על ידי כוריאוגרף עלום, מגיעים לשיא אחר שיא מיוזעים ומסופקים. נשכבים על המיטה, מחובקים, והיא מחייכת אלי "הרווחת את החולצה הצהובה הראשונה שלך, אבל לאנס זכה בשש, אתה חושב שאתה מכון לזכות שוב בטור דה מרילין?" . . . יושב בבית הקפה הקטן באבניו טרנאס, לוגם באיטיות את האספרסו של הבוקר, ונזכר בכל ניצחונותיי בטור האישי שלי ושל מרילין............
אני יושב בבית הקפה הקטן באבניו טרנאס לוגם באיטיות את האספרסו של הבוקר ונזכר בחיוך במאורעות של הלילה הקודם... הסיפור התחיל בשעת בוקר מוקדמת בשאנז אליזה, יצאתי מוקדם לתפוס מקום פנוי לאורך מסלול הניצחון, גם היא, ביחד עם עוד עשרות אלפים נוספים, יצאה במטרה דומה. הגורל קבע ששנינו נתמקם באותו מקום בחזית החנות של לואי ויטון. עזרתי לה לתלות את דגל הטקסני הגדול שהביאה עימה. "נעים מאד אני מרילין" חייכה אלי עיניה תכולות, שיער בצבע זהב, וחיוך מלבב החתום על ידי שפתיים אדומות. בילינו ביחד את השעות הארוכות עד להופעת הרוכבים , ידידות שהלכה והתבססה עם כל מעבר של מחוגי השעון, היה לנו הרבה מהמשותף, מלבד השריטה של ה"טור", גם היא עוסקת בספורט בעצמה, רצה ורוכבת, וסימני העיסוק היו ניכרים בחיטובי גופה הצעיר, השעה כבר מאוחרת, ובמקום צפיפות רבה, קיפלנו את כורסאות הפיקניק, ונצמדנו קרוב לבריקדות, מאחורינו קהל רב שהתחיל לדחוק אותנו על המחסומים, מישהו דחף אותי מאחור ואני הושטתי את ידי, ונתמכתי במותניה של מרילין, התגובה שלה היתה מהירה, בלתי צפויה, ומרגשת........ נצמדה אלי עוד יותר חזק, הניחה את ראשה על כתפי, ונישקה את צוארי בחמימות, מבטינו הצטלבו, והמבט הזה, אמר הכל היה יום מושלם הרוכבים הגיעו, הקהל השתולל, עודד, צהל, את האחרון כמו את הראשון, רכיבת הניצחון, והנה הם עוברים באיטיות לידינו, מנופפים לנו שלום, ולאנס מצדיע לדגל הטקסני של מרילין ושלי השעה מאוחרת ופריז החל להתכסות באורו הסגלגל של בין הערביים, "בואי איתי" לחשתי לה והיא נענתה עלינו על מונית והגענו לרובע מונטמרטר, שם טיפסנו יד ביד את המדרגות המובילות לכנסיית הסקר קור, העיר היתה פרושה לפנינו, אורותיה מהבהבים כמו שמלת ערב משובצת אבני חן יקרות, הרגע היה קסום, נשיקותיה היו קסומות אף יותר, התמסרנו אל מול הנוף המקסים, התמסרות שהפכה ללהט, להט שקבילה אופי של דחיפות, דחיפות למימוש... מצאנו מונית שתחזיר אותנו למלון שלי שמול שער הנצחון, התכרבלנו במשוב האחורי, יונק את לשונה, טועם את שפתייה המלאות, אצבעותיה מצאו דרכן אל מתחת לחגורת המכנסיים שלי, מלטפות את האיבר המזדקר. הקונסיארג' במלון הקטן הושיט לי את מפתחות החדר ונתן לי חיוך של הסכמה לנוכח האורחת היפה שלי. הגענו לחדר במצב של התערטלות מתקדמת, חגורה נפרמה, רוכסנים פתוחים, שיערה פזור, וידיים משתוללות , חוקרות ומלטפות "מקלחת קודם" היא אמרה "תצטרף אלי" אמנם החדר היה פשוט, אבל לפחות המקלחת חדשה ומאובזרת, עמדנו מתחת לזרם המים החמימים, כשמכל פינות המקלחות ניתזו עלינו ועיסו אותנו זרמי מים חזקים וקצובים, התכסינו בסבון ריחני, ועסיתי את שדייה המלאים והזקופים, את הבטן השטוחה, מחדיר אצבע ארוכה בין שפתי ערוותה המגולחות, מרילין הסתובבה לכיוון הקיר, והזין הזקור נצמד לרווח שבין עכוזיה, בעוד אני מנשק את צוארה הארוך "רוצה לאהוב אותך" לחשתי באוזנה "כן, עכשיו" היא נענתה והובילה אותי למיטה הרחבה, השכיבה אותי על הגב והתחילה ללקק את אגלי המים הנותרים עוברת לאורך צוארי, יורדת לחזה, מנשקת ויונקת את פטמותי המזדקרות, שיחקה איתי, והמשחקים שלה תאמו את הגניחות שלי, למדה מהר מה מענג ומה מטריף אותי, נשכה אותי בחוזקה, העבירה ציפורניה הארוכות לאורך פנים ירכיי, הצמידה שפתייה לאיברי, הרטיבה אותו עם לשונה הורדרדה, מחליקה אותה לכל אורך הזין הזקור, נושפת עליו ומחדירה אותו עמוק לתוך פיה, בעוד היא מביטה עליי ומחייכת לנוכח פיתולי גופי. הרמתי את ראשה וקרבתי שפתיה לשלי לנשיקה ארוכה, אחזתי במותניה והצמדתי אותה בחוזקה אלי, מקרבת אותה אלי, מרגיש איך הרטיבות שלה מכסה את בטני ואת חזי, השפתיים התחתונות כעת מול פני, מפשק אותן, מלקק את העור הורדורד והרטוב עם קצה הלשון, מחדיר אצבע למעמקיה, ובעקבותיה הלשון, מרילין נצמדת בחוזקה, מחככת את שפתיה ודגדגנה על פניי, נאנחת בקולניות, מניעה את עצמה כאחוזת תזזית "רוצה אותך" היא צועקת ונשכבה לצידי, אוחזת בזכרותי ומובילה אותי אליה, מלביש קונדום שהשארתי (בציפייה?) מתחת לכרית, וחודר באיטיות אל תוכה, קירות מערתה מתהדקים סביב הזין הזקור, חובקים אותו, מלטפים אותי, מחשמלים אותי, חודר עמוק וניסוג, וחודר שוב, בקצב שמוכתב על ידי תשוקותינו, פוצחים במחול מטריף שהוכתב על ידי כוריאוגרף עלום, מגיעים לשיא אחר שיא מיוזעים ומסופקים. נשכבים על המיטה, מחובקים, והיא מחייכת אלי "הרווחת את החולצה הצהובה הראשונה שלך, אבל לאנס זכה בשש, אתה חושב שאתה מכון לזכות שוב בטור דה מרילין?" . . . יושב בבית הקפה הקטן באבניו טרנאס, לוגם באיטיות את האספרסו של הבוקר, ונזכר בכל ניצחונותיי בטור האישי שלי ושל מרילין............