יומן משטרה מס' 1

חתולון*

New member
יומן משטרה מס' 1

בתקופת מלחמת לבנון, שירתתי כשוטר ליד צידון. יום אחד בא המפקד וביקש שאסע הבייתה, לא שאלתי למה, לקחתי את הרובה ורצתי ל"תחנת ההסעה" המפקד עצר אותי וביקש משהו קטן.... תיסע הבייתה עם ה-GMC תיקח איתך בדרך לליווי את יפת מתל אביב ותלך לרס"ר, הוא יעדכן אותך. * ** * ** מתברר שרצו שאעביר גופת חלל לחדר המתים באבו כביר... * ** יפת ישב ליידי..... על האלונקה הייתה הגופה, היו לנו מסמכים, ויצאנו לדרך... השעה הייתה 9 בערב, הדרך הייתה קשה מאד לנסיעה, בלילה , וגופת החייל מאחור... לקראת הכניסה לתל אביב, בסביבות 2 אחר חצות ראיתי חייל עם נשק מבקש טרמפ, ובגלל שכמעט הגעתי ליעדי, לא התכוונתי לקחת טרמפיסטים, הורדתי את חברי יפת ברח´ קיבוץ גלויות והתכוונתי לנסוע עוד כמה מאות מטרים לאבו כביר. * ** *** ברמזור שלפני אבו כביר, אני מאותת ימינה, ופתאום מאחורי גבי, בחשיכה גמורה, אני מרגיש נקישה על גבי.... צמרומרות אחזה בי........ "תעזור לי אחרי הרמזור" הוא אומר לי. - - - - זעקה מקפיאת דם הוצאתי מגרוני... עצרתי ומשכתי את בלם היד... ירדתי מהרכב ורצתי ברגל, פחד מוות. המת התעורר וביקש לרדת? מה קורה כאן? אני מסתכל לאחור, ומה אני רואה? החייל שהיה קודם בצומת, חשב שעצרתי לו. ובזמן שחברי יפת ירד, הוא עלה מאחור, וביקש לרדת כשראה שהגעתי רק לצומת הקרובה. אני עדיין בהלם.
 

Mוניk

New member
חחחחחחחחחח חתולון גדוללללל

חחחחחחחחחחחחח אני בריצפית ממךךך שיאוווו אההההה אני צוחקת בקול כמה ניסים וניפלאות קורים לך אהבתי חתולוןןןן}{ אז אפרופו רוחות מלחמה ב"שלום הגליל" אחרי תקופה ארוכה של שהות במקלטים עם שתי תינוקות החלטתי שאני את העיר עוזבת פשוט לא יכולה לעמוד יותר בחרדות נסעתי עם חברה טובה לישוב קדימה באיזור המרכז, לשם הגעתי אחרי מנוסה. לא לקחתי איתי כלום, לא בגדים לבנות לא אוכל ממש כלום וכנ"ל גם חברתי הטובה עם שתי בנות קטנות היו לנו שם חברים טובים שדאגו לכל קיבלו אותנו יפה ונתנו לנו צריף כזה לבדדד בסבבה צריך שממוקם בתוך שדה בודד שם הם גידלו תות שדה הצריף היה מבודד לחלוטין ובלילה וזה היה מפחיד. באותו לילה שהגענו לשם, בשעה מאוחרת יחסית שמענו דפיקות בדלת אני והיא רעדנו מפחד,, פחדים עוד מהצפון המופגז. פחד נוראי. חשבנו מה עושים,, הקטנות ישנות ואנו חייבות להיות גיבורות בקיצור מרוב פחד לא חשבנו בכלללל הדלת של הצריף הייתה כמו מקרטון אני לקחתי ביידי מוט עץ עבה שהיה בחדר חברתי לקחה בידה מחבת טיגון ישנה כבדה כזו,, אתם בטח מכירים ת'מחבתות האלה ניגשנו לדלת, לא שאלנו כלום יישר הלמנו בכל הכח אני והיא שיאווו איזה מהלומות הבאנו על הדלת ואז שמענו קול גניחה חלושה וקריאה של שמותינו,,, וואו יישר הבנו שעשינו טעות אבא של אחד החברים אכל אותה בגדול.... אז הוא היה גברררר בשנות החמישים וניראה לנו קשיש פתחתנו את הדלת ראינו אותו שותת דם פצענו אותו, הלמנו בו בכל הכח וכל זה מרוב פחד. הוא ניזקק לטיפול רפואי כולל תפרים,, קרענו לא ת'צורה וזה רק מהפחד.... שיאו איזה כח היה לנווו מוניק
 

חתולון*

New member
מוניק......../images/Emo23.gif

אחזה סיפור, יותר קשה מהסיפור שלי 2 גיבורות בשלום הגליל הכניסו מכות לחשוד בעליל לא מקנא על מה שעבר עליכן מאחל רק בריאות, והצלחה לשתיכן אחלה סיפור אמיתי הבאת שבוע טוב ושקט
 

חן (*_*)

New member
אוי, איזה סיפור.........

מזכיר לי את תקופת לימודי (מזמן
), והיכרותי עם המכון הפאתולוגי של בית החולים. היינו קבוצה של ארבעה סטודנטים. זמן רב, לפני היכרותינו עם המכון הפאתולוגי, חששנו מה"חווייה" שנכונה לנו. כבר בפתח המכון, היכה בפנינו ריח לא מוגדר, שמקורו בחומרי ניקוי כמו ליזול, חומרי שימור (פורמאלין), ועוד "ניחוחות" שלא הצלחתי לאבחן את מקורם. צעדנו בחרדת קודש,אחרי הפאתולוג הראשי, ובחשש מה, נכנסנו לחדר המרכזי. חדר גדול, קר מאוד, מואר בתאורה קרה על ידי מנורות פלורסנט ענקיות. אל הקיר היה צמוד מקרר ענק בגודחו, מחולק למגירות גדולות ורבועות. במרכז החדר היה שולחן ניתוחים ועליו גופה מכוסה בסדין. ליד השולחן ניצב על כן, היה מונח מגש עם מכשירים כירורגיים שונים ומשונים. בצד ניצבה אלונקה ועליה גופה נוספת מכוסה בסדין. הפאתולוג נתן לנו הסברים על פעולות המכון, מבנהו, ופתח את מגירות המקרר, נוכח עיננו המזועזעות.לאחר מכן נעשה לנו סיור במעבדות השונות של המכון ובתום הסיור שבנו לחדר המרכזי.לפתע, הטלפון צלצל, הפאתולג נכנס לחדר צדדי על מנת לשוחח בטלפון, לא לפני שהורה לנו לא לגעת בכלום. עמדנו מפוחדים וצמודים כקבוצת גוזלים מיותמת. פתאום, שמענו קול: "סליחה, מה השעה?"הפסקתי לנשום, הלב פעם במהירות ובחוזקה כמו רצה לקפוץ מהגרון, דמות התרוממה באחת מהלונקה שעמדה בצד, ואנו, פרצנו בריצה מטורפת, בהיסטריה ובצעקות, מבעד לדלתות הרבות, החוצה, אל מחוץ למכון. רק למחרת הסתבר לנו, שהיה זה מנהג ומעשה קונדס להפחיד כך את הסטודנטים החדשים, היה זה סניטר שהסתתר על האלונקה מכוסה בסדין כגופה, וברגע המתאים, כשהפאתולוג יצא מהחדר, "התעוררה הגופה לתחייה". מאז, נתקלתי לצערי בגופות רבות,, אך את אותו יום, אינני שוכחת.
 

חתולון*

New member
חן ../images/Emo23.gif בוקר טוב

גם לך לא חסר חוויות מגופות מתות ולא חיות אהבתי את הסיפור במכון הפאתולגי שאלינו הבאת לכאן, באופן כרונולגי בוקר טוב ושבוע טוב חן
 

חן (*_*)

New member
תודה חתולון ומוניק, הסיפור שהבאתי-

אינו המצאה אלא אמת לאמיתה ואם להתוודות ממש בכנות עד היום, כאשר אני ליד גוויה אני בודקת טוב, טוב את הסביבה שמא תתעורר פתאום בהפתעה. אהבתי את סיפוריכם עד מאוד אנא, הוסיפו כאן לכתוב-עוד ועוד
 

טאKילה

New member
אמה'לההההההההה..../images/Emo5.gif

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אני היתי חוטפת דום לב במקום,,חחחחח יו חתולון אתה חורגת אותי מצחוק..
 

חתולון*

New member
טאקילה, נרגעת????? חחחח../images/Emo6.gif

אפשר לעבור לסיפור הבא????? חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
 
למעלה