יומן מלחמה 6/1/2008
הבוקר , אני כבר במשרד בתל אביב,,,אך אמש שוב הייתי בסיוט המתמשך.. חזרתי מהעבודה בסביבות השעה שבע בערב, ירדתי מהמונית שירות כהרגלי בפאתי העיר, הקור היה העז, הריקנות היתה חזקה , לא נפש חיה ברחוב, אפילו לא חתול פחים או גגות, הרחוב אילם ושקט, אני צועדת במהירות לכוון בתי כשליבי הולם בי ורגליי משתוקקות להגיע למרחב המוגן, כמה כבר המזל ישחק לי, לאחרונה אני במבקשת מאלוהים הרבה "תשמור עליי ועל בתי". והנה האזעקה שואגת , לאן אברח???? אני רחוקה עוד קילומטר מהבית???? מחפשת מחסה בטירוף נצמדתי בשכיבה לצד מעקה של אחד הבתים ברחוב אהוד, ואז בא הבום האדיר ,הרמתי ראשי לאחר ספירות 45 השניות והנה ערפיח ועשן באויר 400 מטר ממני , תודה אלוהים תודה ,,, קמתי ואמרתי לעצמי " רוצי נירה אל תפחדי רוצי מהר את תגיעי הביתה יהיה בסדר"... הגעתי הביתה פתחתי את הדלת, סוף סוף בבית והנה שוב האזעקות באות בסדרות 4 נפילות באשקלון שלי . הגוף מותש הנפש עייפה אבל הילדה הילדה שלי ישנה כמו תינוקת במרחב המוגן , תודה לך אלי הטוב ששמרת על זה הבית ועל זו התינוקת כמו שהתפללת לך נעמי שמר ז"ל, אני מתפללת לך ומודה לך כל ערב כל בוקר וכל רגע . את המשך הלילה כבר לא יכולתי לעכל הפצצות מכל עבר נשמעות כן זה קרב קשה הלב אומר משהו קורה שם , משהו מוזר, שמיי אשקלון-עזה מוארים בחוזקה מירי פסיבי בילתי פוסק, אני במלחמה, אני אורזת כן אשקלון שלי אני הולכת ממך לתל אביב, הוי אשקלון שלי כמה חלמתי לגדל בך את ילדתי על אותם מקומות בהם גדלתי אני, הוי אשקלון שלי אני נעצבת לברוח ממך אך היום את לא טובה לי סליחה.
הבוקר , אני כבר במשרד בתל אביב,,,אך אמש שוב הייתי בסיוט המתמשך.. חזרתי מהעבודה בסביבות השעה שבע בערב, ירדתי מהמונית שירות כהרגלי בפאתי העיר, הקור היה העז, הריקנות היתה חזקה , לא נפש חיה ברחוב, אפילו לא חתול פחים או גגות, הרחוב אילם ושקט, אני צועדת במהירות לכוון בתי כשליבי הולם בי ורגליי משתוקקות להגיע למרחב המוגן, כמה כבר המזל ישחק לי, לאחרונה אני במבקשת מאלוהים הרבה "תשמור עליי ועל בתי". והנה האזעקה שואגת , לאן אברח???? אני רחוקה עוד קילומטר מהבית???? מחפשת מחסה בטירוף נצמדתי בשכיבה לצד מעקה של אחד הבתים ברחוב אהוד, ואז בא הבום האדיר ,הרמתי ראשי לאחר ספירות 45 השניות והנה ערפיח ועשן באויר 400 מטר ממני , תודה אלוהים תודה ,,, קמתי ואמרתי לעצמי " רוצי נירה אל תפחדי רוצי מהר את תגיעי הביתה יהיה בסדר"... הגעתי הביתה פתחתי את הדלת, סוף סוף בבית והנה שוב האזעקות באות בסדרות 4 נפילות באשקלון שלי . הגוף מותש הנפש עייפה אבל הילדה הילדה שלי ישנה כמו תינוקת במרחב המוגן , תודה לך אלי הטוב ששמרת על זה הבית ועל זו התינוקת כמו שהתפללת לך נעמי שמר ז"ל, אני מתפללת לך ומודה לך כל ערב כל בוקר וכל רגע . את המשך הלילה כבר לא יכולתי לעכל הפצצות מכל עבר נשמעות כן זה קרב קשה הלב אומר משהו קורה שם , משהו מוזר, שמיי אשקלון-עזה מוארים בחוזקה מירי פסיבי בילתי פוסק, אני במלחמה, אני אורזת כן אשקלון שלי אני הולכת ממך לתל אביב, הוי אשקלון שלי כמה חלמתי לגדל בך את ילדתי על אותם מקומות בהם גדלתי אני, הוי אשקלון שלי אני נעצבת לברוח ממך אך היום את לא טובה לי סליחה.