פשוט מדהים!
המכתב שלך פשוט מדהים, גם צורת הכתיבה. ומרגישים את הכאב שבעצם חווים אותו גם. וההרגשה שאין כאילו משמעות לחיים, משמעות ליום יום, עד שבכל פעם אני רואה את החיוך המדהים של הילדים הקטנים שלי, מרגישה את החום שלהם, רואה את ההתקדמות שלהם, רוקדת איתם ושרה אפילו שלא ממש בא לי. והכי נורא שומעת את השאלות - אמא, למה אבא לא בא? ואמא, אבא בשמיים, יופי, עכשיו שיחזור... והכוחות חוזרים! כי בתוך כל הכאב הנורא הזה, מגיעה ההבנה שאין ברירה ולא משנה מה נעשה הוא לא יחזור...
