נסיכת השחף
New member
יומולדת.מוות.
יומולדת עוד מעט וכל מה שאני חושבת עליו הוא שיט עוד שנה עברה עוד שנה שבמקום למות או במקום לעשות מה שאני רוצה לעשות בחיים בזבזתי עוד שנה של סבל לי ולסובבים אותי.אז כל מה שניתן לעשות הוא לחשוב על המוות.כי אני לא מתכוונת להתאבד.לא מאמינה בזה. אני אמות שרועה על אדמת המדבר, למרגלות הר ולצד מעיין הגוף יהיה מונח תחת השמש היוקדת ולאף אחד לא יהיה איכפת. אני אמות תחת כיפת השמים והכוכבים שליוו אותי כל כך הרבה זמן שצפו במעשי, בדמעותיי, בכאבי, באהבתי, בפחדי, בהתנהגותי ..בי.. הרבה זמן יותר מדי זמן. הגב שלי יפנה אליהם, לכוכבים שאליהם הסתכלתי כל פעם שחשבתי על עצמי או על המשמעות של הכל ועל העולם הזה או אחר. הכוכבים אליהם התפללתי ואותם אהבתי. שמי כוכבים. אני אמות שכובה על מצע אבנים מציק וזהוב ובאותה נימה של שקט אשמע את שפך המים המדהים את הציפורים מצייצות, את רעש העלים המתנדנדים ברוח. אני אמות כשהידיים שלי נמצאות בצידיי גופי והרגלים שלובות השיער שלי יהיה פרוש על הכתפיים ומונח בעדינות על האדמה. אני אמות כשהראש שלי חנוק בתוך החול העיניים יהיו עצומות השפתיים עם חיוך כי אהיה בטבע ואתאחד איתו. אני אמות בתוך הלבד שלי ולאף אחד לא יהיה איכפת. וסופסוף יהיה לי שקט וגם לאחרים כולם יהיו מרוצים השטן הקטן הלך ולא יחזור ולא יהיה מכתב התאבדות כי לא הלכתי לאיבוד- הלכתי לישון ואני לא אקום. ולא יהיה דם כי אני לא אמות- אני אלך לישון. ולא יהיה רעש כי אני ישנה ואני אשן בשקט. אני לא אבכה כי אף אחד לא יבכה עליי. אני לא אצרח כי אף אחד לא יצרח עליי. אני לא אתגעגע כי אף אחד לא יתגעגע אליי. אני לא אצרח כי אף אחד לא לחש עליי. אני אמות על האדמה מתחת לשמש ושמים זרועי כוכבים עם רעש המעיין והרוח ושאר החי. הגוף יהיה מונח שם עם חיוך חנוק ולאף אחד לא יהיה איכפת.
יומולדת עוד מעט וכל מה שאני חושבת עליו הוא שיט עוד שנה עברה עוד שנה שבמקום למות או במקום לעשות מה שאני רוצה לעשות בחיים בזבזתי עוד שנה של סבל לי ולסובבים אותי.אז כל מה שניתן לעשות הוא לחשוב על המוות.כי אני לא מתכוונת להתאבד.לא מאמינה בזה. אני אמות שרועה על אדמת המדבר, למרגלות הר ולצד מעיין הגוף יהיה מונח תחת השמש היוקדת ולאף אחד לא יהיה איכפת. אני אמות תחת כיפת השמים והכוכבים שליוו אותי כל כך הרבה זמן שצפו במעשי, בדמעותיי, בכאבי, באהבתי, בפחדי, בהתנהגותי ..בי.. הרבה זמן יותר מדי זמן. הגב שלי יפנה אליהם, לכוכבים שאליהם הסתכלתי כל פעם שחשבתי על עצמי או על המשמעות של הכל ועל העולם הזה או אחר. הכוכבים אליהם התפללתי ואותם אהבתי. שמי כוכבים. אני אמות שכובה על מצע אבנים מציק וזהוב ובאותה נימה של שקט אשמע את שפך המים המדהים את הציפורים מצייצות, את רעש העלים המתנדנדים ברוח. אני אמות כשהידיים שלי נמצאות בצידיי גופי והרגלים שלובות השיער שלי יהיה פרוש על הכתפיים ומונח בעדינות על האדמה. אני אמות כשהראש שלי חנוק בתוך החול העיניים יהיו עצומות השפתיים עם חיוך כי אהיה בטבע ואתאחד איתו. אני אמות בתוך הלבד שלי ולאף אחד לא יהיה איכפת. וסופסוף יהיה לי שקט וגם לאחרים כולם יהיו מרוצים השטן הקטן הלך ולא יחזור ולא יהיה מכתב התאבדות כי לא הלכתי לאיבוד- הלכתי לישון ואני לא אקום. ולא יהיה דם כי אני לא אמות- אני אלך לישון. ולא יהיה רעש כי אני ישנה ואני אשן בשקט. אני לא אבכה כי אף אחד לא יבכה עליי. אני לא אצרח כי אף אחד לא יצרח עליי. אני לא אתגעגע כי אף אחד לא יתגעגע אליי. אני לא אצרח כי אף אחד לא לחש עליי. אני אמות על האדמה מתחת לשמש ושמים זרועי כוכבים עם רעש המעיין והרוח ושאר החי. הגוף יהיה מונח שם עם חיוך חנוק ולאף אחד לא יהיה איכפת.
ועתה... קשה שלא להתייחס להודעתך,לכתיבתך...קראתי אותך,קראתי את תאור המוות שלך...נשמע כל כך רגוע,כל כך שליו....המוות בעיניי,זה הדבר הכי מפחיד,ונתת לי תחושה של רוך,של קסם...ואני רוצה להגיע לרגע כזה,אבל לפני הכל...רוצה לחוות את החיים,לחוש כל יום את קרני השמש המחממות,לחוות כל נשימה,כל נגיעה,כל רגע שמביא איתו את הדברים הקטנים והקסומים של החיים... נסיכה יקרה,הימים ה``רעים`` קיימים בחיינו על מנת שנוכל להעריך את הימים ``הטובים``...אי אפשר שכל רגע ורגע בחיינו יהיה טוב,אחרת החיים ישעממו אותנו...נכון,שישנם דברים שעוברים בחיים וחושבים למה זה מגיע לנו,ואין לנו יותר כוח לחיות...אבל אני מאמינה שאנו מסוגלים לכל דבר שהגורל מייעד לנו,בכוח האמונה...ואת יודעת,לאחר שאת מצליחה להתגבר על מועקה מסויימת,את חשה תחושה של עליונות נפש,וזה נפלא...! אז לא שווה להלחם למען רגע שכזה? ולגביי הלבד שתיארת,שלאף אחד לא יהיה איכפת אם תמותי.אני בטוחה שזה לא כך...אולי עתה את כועסת על הסובבים אותך,אבל אם תחקרי בתוך עצמך,אפילו את תודי שהרבה אנשים אוהבים אותך,ושלהרבה אנשים אכפת ממך... נסי להיות טיפה יותר אופטימית,נסי לרומם את רוחך,וכך יראו חייך...אני כותבת בתור אחת שהייתה מאוד פסימית,ובתור אחת שעוברת עתה הרבה מאוד שינויים בחיים,שאם אתן לפחד יד,לא אצליח לעבור אותם.אם אתן לפסימיות לשלוט בחיי,רק אפסיד...למדתי קצת על אופטימיות,לימדתי את עצמי לאחוז באופטימיות,ואני יודעת שכאשר אני מתבוננת בעיניים חיוביות כך נראים חיי,כאשר התבוננתי בעיניים שליליות-כך גם נראו חיי...אני יודעת שלוקח זמן עד שמגיעים לתחושה אופטימית...אבל בואי ונתחיל עם צעד אחד? ממני שמקווה עוד לקרא מבין השורות שאת מחייכת