יומאחד
יומאחד, אולי זה יהיה בקרוב ואולי ברחוק, אני אהיה אמיצה מספיק בשביל לקרוא לך לחזור אלי. בשביל לספר לך על כל הימים שעברו עלי בלעדיך ובלעדי החיבוק המלטף שלך שחיזק אותי ברגעים של עצב וברגעים של אור. אני אגיד לך שהתגעגעתי, שעודני מתגעגעת, שלמדתי איך להיות לבד, שהייתי עם אחרים אבל אף אחד, ושום תחושה - לעולם לא ישתוו לכל מה שאני מרגישה, כלפיך. עבר כל-כך הרבה זמן, ובכל זאת, אני עדיין חולמת עליך לפעמים. בחיים היומיומיים את כבר פחות במחשבות, יש רגעים שבהם אני נזכרת, אולי קצת כואב לי, אבל הרבה פעמים אני חושבת עליך, ומחייכת, כי כזו היית עבורי - היית נקודת אור ענקית לאורך כל הדרך. ובלילות, בלילות, כבר לא שניה לפני שאני נרדמת אלא בחלומות עצמם - את מופיעה פתאום, והקול שלך כל-כך ברור, המבט שלך בעיניים כל-כך אמיתי... חולמת את האהבה שלנו ומרגישה אותה עוד פועמת בי. אני כל-כך מתגעגעת לחברת הנפש שהיית בשבילי, מתגעגעת לספר לך את כל מסתורי הלב אפילו את הדברים שהיו תקופות שהסתרתי מעצמי מרוב בושה. אני מתגעגעת לשתיקות שלך, איך שבתוך ים המילים הגועש שלי הן הרגיעו, וגרמו גם לי לשקוט אפילו כשהיה נדמה שלא יכול להיות סוער יותר מזה. אני מתגעגעת לתחושה הזו, כששכבנו גוף אל גוף, נפש אל נפש, קרובות כל פעם יותר ויותר, מרגישות את הנשימות אחת של השניה ויודעות, שאת הרגע הזה, אף אחד לעולם לא יוכל לקחת לנו כי הוא שלנו, כל-כך שלנו, ולעולם ועד יהיה. יומאחד, אולי זה יהיה בקרוב ואולי ברחוק, אני אהיה אמיצה מספיק בשביל לקרוא לך לחזור אלי. ובינתיים, אני עדיין לא מספיק אמיצה, אני נמצאת בפרשת דרכים... מצד אחד רוצה לנסות ולגלות, מצד שני, הלב לא מוכן להרפות ממך, מאיתנו, מכל מה שבנינו יחד. אבל יומאחד, בתקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי אני אגיד לך את כל זה, ויותר, אני אזכיר לך כמה מיוחדת את בשבילי, למרות שאני בטוחה שאת מרגישה גם מרחוק - את כל הגעגועים וההתלבטויות, בדיוק כפי שאני מרגישה אותך, אפילו שאנחנו מרוחקות זו מזו. במחשבות שלי את תמיד קרובה אלי, בחלומות שלי בכלל שלא נדבר, ויומאחד, כן, יומאחד, אני לא אוכל לשתוק יותר ואני אגיד לך, אני אצעק לשמים - לירח ולכוכבים, כמה שאני אוהבת אותך וכמה שאני רוצה אותך, שלי, שוב.
יומאחד, אולי זה יהיה בקרוב ואולי ברחוק, אני אהיה אמיצה מספיק בשביל לקרוא לך לחזור אלי. בשביל לספר לך על כל הימים שעברו עלי בלעדיך ובלעדי החיבוק המלטף שלך שחיזק אותי ברגעים של עצב וברגעים של אור. אני אגיד לך שהתגעגעתי, שעודני מתגעגעת, שלמדתי איך להיות לבד, שהייתי עם אחרים אבל אף אחד, ושום תחושה - לעולם לא ישתוו לכל מה שאני מרגישה, כלפיך. עבר כל-כך הרבה זמן, ובכל זאת, אני עדיין חולמת עליך לפעמים. בחיים היומיומיים את כבר פחות במחשבות, יש רגעים שבהם אני נזכרת, אולי קצת כואב לי, אבל הרבה פעמים אני חושבת עליך, ומחייכת, כי כזו היית עבורי - היית נקודת אור ענקית לאורך כל הדרך. ובלילות, בלילות, כבר לא שניה לפני שאני נרדמת אלא בחלומות עצמם - את מופיעה פתאום, והקול שלך כל-כך ברור, המבט שלך בעיניים כל-כך אמיתי... חולמת את האהבה שלנו ומרגישה אותה עוד פועמת בי. אני כל-כך מתגעגעת לחברת הנפש שהיית בשבילי, מתגעגעת לספר לך את כל מסתורי הלב אפילו את הדברים שהיו תקופות שהסתרתי מעצמי מרוב בושה. אני מתגעגעת לשתיקות שלך, איך שבתוך ים המילים הגועש שלי הן הרגיעו, וגרמו גם לי לשקוט אפילו כשהיה נדמה שלא יכול להיות סוער יותר מזה. אני מתגעגעת לתחושה הזו, כששכבנו גוף אל גוף, נפש אל נפש, קרובות כל פעם יותר ויותר, מרגישות את הנשימות אחת של השניה ויודעות, שאת הרגע הזה, אף אחד לעולם לא יוכל לקחת לנו כי הוא שלנו, כל-כך שלנו, ולעולם ועד יהיה. יומאחד, אולי זה יהיה בקרוב ואולי ברחוק, אני אהיה אמיצה מספיק בשביל לקרוא לך לחזור אלי. ובינתיים, אני עדיין לא מספיק אמיצה, אני נמצאת בפרשת דרכים... מצד אחד רוצה לנסות ולגלות, מצד שני, הלב לא מוכן להרפות ממך, מאיתנו, מכל מה שבנינו יחד. אבל יומאחד, בתקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי אני אגיד לך את כל זה, ויותר, אני אזכיר לך כמה מיוחדת את בשבילי, למרות שאני בטוחה שאת מרגישה גם מרחוק - את כל הגעגועים וההתלבטויות, בדיוק כפי שאני מרגישה אותך, אפילו שאנחנו מרוחקות זו מזו. במחשבות שלי את תמיד קרובה אלי, בחלומות שלי בכלל שלא נדבר, ויומאחד, כן, יומאחד, אני לא אוכל לשתוק יותר ואני אגיד לך, אני אצעק לשמים - לירח ולכוכבים, כמה שאני אוהבת אותך וכמה שאני רוצה אותך, שלי, שוב.