זכות התגובה..
התיישבתי הלילה, אחרי יום עבודה ארוך לקרוא בפורום ולא האמנתי למה שאני קורא הפוסט שכתבתי, ממקום של התרגשות ורצון עז לשתף את כל העולם בשמחה שלי (וכן, היה פוסט לפני ארבעה ימים שאמר שאני מרוגש לקראת האירוע ושאני מצפה לו) ושפורסם דרך אגב במקביל גם בפורום גרושים גרושות בלי שום קשר ל"עיצה" של לוטה...... הפוסט התמים והאופטימי הזה, הפך לשדה קרב !! חשבתי שאולי לא אכתוב כלום, שלא אגיב, שאולי זה מיותר... אבל אחרי שקראתי כמה פעמים, בכמה מקומות, שאם לא הגבתי כנראה שזה סתם, החלטתי שזה שווה תגובה אני מודה, נעלבתי. לא ברור לי על מה דרכתי, ומה חטאי, אבל להלן ציטוטים נבחרים מהתגובות של לוטה "אינלי בעיה שאתה כותב ומשתפ פה בקצב של אחת ליומ על חוויותך המיניות בצורה כזו או אחרת...." "אלא אמ כן כל מבוקשך הוא לקבל מחמאות על התנהלות הדברימ אצלך ולא על מנת להראות דרך אחרת...." "היות ושלושתכן קוראות אדוקות ומגיבות לכל פוסט של שואפ ומן הסתמ גרופיות ברמה כזו או אחרת שלו, טבעי שתקפצו "להגנתו"...." ניסיתי לקרוא את התגובות הארסיות והשיפוטיות הנ"ל בדרכים אחרות, וממש לא הצלחתי. אין בהן ביקורת עניינית, או ביקורת כלשהיא, אלא פשוט כעס (ולא, אני לא פסיכולוג, אבל מה לעשות - אני בנאדם ואפילו רגיש) מיותר לציין שורד, אבישג ויוסף אינם נמנים על חוג מכריי ואין לי מושג מי הם.... יתרה מזאת, כל חוג מכרי מהפורום מסתכם ב.... ששה אנשים אז אני אוהב לקבל תגובות על דברים שאני כותב (אחרת הייתי כותב למגירה) - אז מה ??? אז אני אוהב לשתף כשרע לי, ואוהב לשתף שטוב לי - אז מה ??? אז אני כותב גם על סקס עם אשתי (כשהיא היתה המאהבת שלי לאף אחד לא הפריע שאני כותב על זה) - אז מה ???? מה עשיתי שכל כך הכעיס ??