יום של NBA אתמול!
שלומות!
איכשהו אתמול התפנו לי שש שעות שלמות ללא לעשות שום דבר, וכמובן שאמרתי - NBA. סה"כ אני עובד די הרבה, משחק בליגה ב', מתחזק ארוסה ומתכנן חתונה, כך שהזמן שיש לי ל-NBA במהלך השבוע הוא ממש מועט. לכן החלטתי לנצל את השש שעות האלה ל-NBA נטו.
התחלתי עם קליבלנד נגד שארלוט.
10 דקות בתוך הרבע הראשון, כשהתוצאה 15-13, העברתי ל-5 דקות לסיום המשחק, ראיתי רמה די נמוכה של כדורסל, קליבלנד ניצחו, הרבה עניין לא היה שם, פתיחה די גרועה בסה"כ ליום שרציתי להקדיש ל-NBA. מדליק משהו להירגע, דופק כמה גויים ב-Hearthstone (משחק אייפד, כל אחד והסטייה שלו), ויאללה, בוא נראה גולדן סטייט מול טורונטו.
משחק העונה של ה-NBA, מקום ראשון במערב מול מקום ראשון במזרח. האמת? ענה על כל הציפיות. שתי הקבוצות פתחו בסערה, אחרי 10 דקות התוצאה בערך 32-30, מה ששם באור די מוזר את המשחק הקודם שראיתי (המזרח =NBDL?). גולדן פתחו פער קטן, הראפטורס חזרו השוו ואפילו הובילו. כל השחקנים טובים, אין שחקן אחד ב-OFF DAY. גולדן משחקת כדורסל יפהפה, אבל הראפטורס לא פראיירים.
את הרבע השלישי הלוחמים פתחו בסערה. הכל נכנס, היתה להם תשובה לכל TRAP של הראפטורס, גרין וקארי בונים את כל מהלכי הקבוצה, ספייטס וקליי מסיימים מדהים. הכדורסל של הווריירס כל כך מעורר השראה, הם פתחו 20 הבדל כל כך מהר, שכבר אמרתי לעצמי שני דברים -
1. אם אני שחקן בראפטורס, אני יוצא החוצה, מוחא כפיים לגולדן, ויורד לחדר ההלבשה, כי את זה אי אפשר לנצח.
2. אם גולדן ממשיכה להציג את הכדורסל הזה ולוקחת אליפות, אני יכול לפרוש מלראות כדורסל, כי הגעתי לטופ.
הכדורסל שלהם כל כך יפה כי הוא כל כך פשוט. הוא בכלל לא בנוי על רמת תיאום ומורכבות גבוהה כמו של הספרס. כשרואים את הווריירס משחקים זה לא נראה כמו מכונה. זה נראה כמו שכדורסל אמיתי צריך להיראות - הולכים לאיש החם, כל שחקן מנסה ליצור יתרון, וכשלא מצליח הוא מוסר הצידה, אף אחד לא נתקע עם הכדור, אף אחד לא צופה מהצד, כולם עושים תנועה בלי כדור, כולם קופצים לריבאונד (גם בהתקפה), כולם לוחצים, כולם שומרים, כולם באים לדאבל אפ. וואללק סטיב קר יושב על הספסל ומחייך. פופוביץ' יצר בסן אנטוניו מכונה שאי אפשר לעצור כשכל הגלגלים מסתובבים. כל המשחק הוא עומד ומפקח על הסיבוב שלהם. קר יצר סביבת כדורסל יעילה, שלא צריך לפקח עליה או יותר נכון - micro manage it - כמו המכונה של פופ.
בכל אופן, ברבע הרביעי הראפטורס התחילו לחזור. לו וויליאמס התחמם (מה זה התחמם, רתח. אם הוא לא מקבל שחקן 6 השנה, זה שוד לאור יום. הרבה זמן לא ראיתי שחקן ששם את הכדור בסל כל כך הרבה ובכל כך קלות), ואסקז היה בערב של שיא קריירה בנקודות, לאורי לא בלט אבל עשה כמה סלים, אמיר ג'ונסון התאמר על אנשים, והופה כמעט שיוויון. סטף חוזר, קליי חוזר, שתי שלשות Dagger רצוף, 20 הפרש שוב, ניצחון ביתי קל ללוחמים. זה פשוט לא ייאמן כמה הם טובים.
והכי מצחיק שבערב סטנדרטי של קליי, ערב ענק של ספייטס, ערב אדיר של סטף - המצטיין הוא בכלל דריימונד גרין. השחקן הזה הוא אולאראונד מדהים, בשני סוגי המגרש. הוא שומר על כל עמדה, נלחם על כל כדור. בהתקפה הוא pass first mentality, הוא דופק שלשות, הוא עושה מלא תנועה בלי כדור, נותן חסימות איפה שצריך ומתאבד על ריבאונד התקפה. 16 נקודות 13 אסיסטים ו-11 ריבאונדים הוא אגר במשחק הזה, שבסיומו קיבל במתנה את כדור המשחק על טריפל דאבל ראשון בקריירה. סטף קארי עם 32, 6 ריבאונדים ו-8 אסיסטים על 0 איבודים, היה פחות טוב ממנו.
מביא אותי לעוד Statement שתוכלו להתדיין עליו - דריימונד גרין הוא המס' 3 הכי טוב ב-NBA. אני לא מתכוון ל-SF, אני מתכוון לשחקן השלישי בחשיבותו בקבוצה. כן, אני אומר בפה מלא שהוא יותר טוב מאיבקה, יותר טוב מקווין לאב, יותר טוב מדיאנדרה ג'ורדן, יותר טוב מג'ינובילי או אם תרצו קוואי לאונרד. הוא אפילו יותר טוב מפאו גאסול (שנניח שהוא צלע מס' 3 בבולס. בתכל'ס זה רוז\נואה והשנה הוא טוב משניהם).
אחרי ההתרגשות מהמשחק הבאמת מדהים הזה, עברתי למנה הבאה - אוקלהומה נגד וושינגטון.
בגדול, אין הרבה מה לספר. וול וביל טובים, ננה יעיל, ווסטברוק מפוזר וסליחה על הביטוי, די ערבי, איבקה וגורטאט עושים את שלהם. היה משחק צמוד, פה ושם היו ניצוצות משחקנים פחות קשורים, אבל בסופו של יום, לקבוצה אחת יש את קווין דוראנט, שדופק שלשות במעבר ובסט גיים כאילו הוא משחק על הסל הקטן בחדר שינה שלי, שגורם לזריקות הכי קשות גם להיכנס וגם להיראות Effortless, שעושה סל מתי שבא לו, ובעיקר נותן לאחרים להעביר את הזמן עד שהוא יחליט לנצח ת'משחק. כאילו היה ספק, עד ש-KD הרים את המתג, וזהו, אין מה לעשות מול זה או נגד זה.
מחר, אם אני לא טועה, הקבוצה הכי טובה בליגה, תפגוש את השחקן הכי טוב. יהיה מעניין.
הערות והארות יתקבלו בברכה !
שלומות!
איכשהו אתמול התפנו לי שש שעות שלמות ללא לעשות שום דבר, וכמובן שאמרתי - NBA. סה"כ אני עובד די הרבה, משחק בליגה ב', מתחזק ארוסה ומתכנן חתונה, כך שהזמן שיש לי ל-NBA במהלך השבוע הוא ממש מועט. לכן החלטתי לנצל את השש שעות האלה ל-NBA נטו.
התחלתי עם קליבלנד נגד שארלוט.
10 דקות בתוך הרבע הראשון, כשהתוצאה 15-13, העברתי ל-5 דקות לסיום המשחק, ראיתי רמה די נמוכה של כדורסל, קליבלנד ניצחו, הרבה עניין לא היה שם, פתיחה די גרועה בסה"כ ליום שרציתי להקדיש ל-NBA. מדליק משהו להירגע, דופק כמה גויים ב-Hearthstone (משחק אייפד, כל אחד והסטייה שלו), ויאללה, בוא נראה גולדן סטייט מול טורונטו.
משחק העונה של ה-NBA, מקום ראשון במערב מול מקום ראשון במזרח. האמת? ענה על כל הציפיות. שתי הקבוצות פתחו בסערה, אחרי 10 דקות התוצאה בערך 32-30, מה ששם באור די מוזר את המשחק הקודם שראיתי (המזרח =NBDL?). גולדן פתחו פער קטן, הראפטורס חזרו השוו ואפילו הובילו. כל השחקנים טובים, אין שחקן אחד ב-OFF DAY. גולדן משחקת כדורסל יפהפה, אבל הראפטורס לא פראיירים.
את הרבע השלישי הלוחמים פתחו בסערה. הכל נכנס, היתה להם תשובה לכל TRAP של הראפטורס, גרין וקארי בונים את כל מהלכי הקבוצה, ספייטס וקליי מסיימים מדהים. הכדורסל של הווריירס כל כך מעורר השראה, הם פתחו 20 הבדל כל כך מהר, שכבר אמרתי לעצמי שני דברים -
1. אם אני שחקן בראפטורס, אני יוצא החוצה, מוחא כפיים לגולדן, ויורד לחדר ההלבשה, כי את זה אי אפשר לנצח.
2. אם גולדן ממשיכה להציג את הכדורסל הזה ולוקחת אליפות, אני יכול לפרוש מלראות כדורסל, כי הגעתי לטופ.
הכדורסל שלהם כל כך יפה כי הוא כל כך פשוט. הוא בכלל לא בנוי על רמת תיאום ומורכבות גבוהה כמו של הספרס. כשרואים את הווריירס משחקים זה לא נראה כמו מכונה. זה נראה כמו שכדורסל אמיתי צריך להיראות - הולכים לאיש החם, כל שחקן מנסה ליצור יתרון, וכשלא מצליח הוא מוסר הצידה, אף אחד לא נתקע עם הכדור, אף אחד לא צופה מהצד, כולם עושים תנועה בלי כדור, כולם קופצים לריבאונד (גם בהתקפה), כולם לוחצים, כולם שומרים, כולם באים לדאבל אפ. וואללק סטיב קר יושב על הספסל ומחייך. פופוביץ' יצר בסן אנטוניו מכונה שאי אפשר לעצור כשכל הגלגלים מסתובבים. כל המשחק הוא עומד ומפקח על הסיבוב שלהם. קר יצר סביבת כדורסל יעילה, שלא צריך לפקח עליה או יותר נכון - micro manage it - כמו המכונה של פופ.
בכל אופן, ברבע הרביעי הראפטורס התחילו לחזור. לו וויליאמס התחמם (מה זה התחמם, רתח. אם הוא לא מקבל שחקן 6 השנה, זה שוד לאור יום. הרבה זמן לא ראיתי שחקן ששם את הכדור בסל כל כך הרבה ובכל כך קלות), ואסקז היה בערב של שיא קריירה בנקודות, לאורי לא בלט אבל עשה כמה סלים, אמיר ג'ונסון התאמר על אנשים, והופה כמעט שיוויון. סטף חוזר, קליי חוזר, שתי שלשות Dagger רצוף, 20 הפרש שוב, ניצחון ביתי קל ללוחמים. זה פשוט לא ייאמן כמה הם טובים.
והכי מצחיק שבערב סטנדרטי של קליי, ערב ענק של ספייטס, ערב אדיר של סטף - המצטיין הוא בכלל דריימונד גרין. השחקן הזה הוא אולאראונד מדהים, בשני סוגי המגרש. הוא שומר על כל עמדה, נלחם על כל כדור. בהתקפה הוא pass first mentality, הוא דופק שלשות, הוא עושה מלא תנועה בלי כדור, נותן חסימות איפה שצריך ומתאבד על ריבאונד התקפה. 16 נקודות 13 אסיסטים ו-11 ריבאונדים הוא אגר במשחק הזה, שבסיומו קיבל במתנה את כדור המשחק על טריפל דאבל ראשון בקריירה. סטף קארי עם 32, 6 ריבאונדים ו-8 אסיסטים על 0 איבודים, היה פחות טוב ממנו.
מביא אותי לעוד Statement שתוכלו להתדיין עליו - דריימונד גרין הוא המס' 3 הכי טוב ב-NBA. אני לא מתכוון ל-SF, אני מתכוון לשחקן השלישי בחשיבותו בקבוצה. כן, אני אומר בפה מלא שהוא יותר טוב מאיבקה, יותר טוב מקווין לאב, יותר טוב מדיאנדרה ג'ורדן, יותר טוב מג'ינובילי או אם תרצו קוואי לאונרד. הוא אפילו יותר טוב מפאו גאסול (שנניח שהוא צלע מס' 3 בבולס. בתכל'ס זה רוז\נואה והשנה הוא טוב משניהם).
אחרי ההתרגשות מהמשחק הבאמת מדהים הזה, עברתי למנה הבאה - אוקלהומה נגד וושינגטון.
בגדול, אין הרבה מה לספר. וול וביל טובים, ננה יעיל, ווסטברוק מפוזר וסליחה על הביטוי, די ערבי, איבקה וגורטאט עושים את שלהם. היה משחק צמוד, פה ושם היו ניצוצות משחקנים פחות קשורים, אבל בסופו של יום, לקבוצה אחת יש את קווין דוראנט, שדופק שלשות במעבר ובסט גיים כאילו הוא משחק על הסל הקטן בחדר שינה שלי, שגורם לזריקות הכי קשות גם להיכנס וגם להיראות Effortless, שעושה סל מתי שבא לו, ובעיקר נותן לאחרים להעביר את הזמן עד שהוא יחליט לנצח ת'משחק. כאילו היה ספק, עד ש-KD הרים את המתג, וזהו, אין מה לעשות מול זה או נגד זה.
מחר, אם אני לא טועה, הקבוצה הכי טובה בליגה, תפגוש את השחקן הכי טוב. יהיה מעניין.
הערות והארות יתקבלו בברכה !
