טוב בקצרה
מרבית הדיונים המתרחים כאן עוסקים במוסיקה או בתרבות ההיפית, ונכון, ג'ים מוריסון היה שווה בטרוף, הנדריקס ניגן גיטרה כמו שאף אחד לפניו או אחריו לא ניגן, השירים של דילן טובים היום כמו שהיו אז, הביטלס מגניבים ורעננים, גם אחרי 35 שנה ומי מאיתנו לא היה רוצה לסוע לסאן פרנסיסקו עם פרחים בשיער (אלה מאיתנו שיש להם שיער זאת אומרת) ולהזרק ימים שלמים בתוך אורגיות ענק של גראס LSD וכל הסקס שאתה יכול לעשות בכל השילובים האפשריים, אבל האם זה כל מה שהיה בסקסטיס?, ממש לא!, בדרך כלל, אנשים שהיו שם, זוכרים את הסקסטיס כתקופה קשה בהיסטוריה האמרקאית, תקופה של מאמבק ומלחמה פנימית בתוך אמריקה ומחוץ לה. בראש הצד המהפכני עמדו בין השאר אייבי הופמן והשבעה משיקגו, שנעצרו בעקבות הארועים בועידת המפלגה הדמוקרטית ב 1968 בשיקגו, כשהם מפגינים נגד המלחמה בויטנאם. קצת רקע: רבים מתיחסים לסיקסטיס כאל עשור שלם, למעשה רוב מה שאנחנו מתיחסים אליו כאל סקסטיס, היה בסך הכל 4 שנים בין 66 ל 1970, בה הגיעו לשיא, מצד אחד מלחמת ויטנאם ודיכוי המיעוטים בארה"ב, ומצד שני התנועה נגד המלחמה והתונועות השונות לזכויות האדם. ב 1968 הכל הגיע למין שיא, מלחמת ויטנאם הפכה למלחמה הארוכה ביותר בתולדות ארה"ב, ובקיץ של אותה כשהויטקונג (הצבא הויטנאמי הקומוניסטי בהנהגת הו צ'י מין) התחיל את מתקפת הטט שלו (מתקפת נגד בכל החזיתות נגד הכובשים האמריקאים) עמד מספר החללים האמרקאיים על 300000, ותמונות הזוועה ששודרו לראשונה בשידור ישיר לכל בית באמריקה בזמן צפיית שיא, זיעזוע את האומה שמרבית תושביה ממילא לא הבין מה עושים חילים אמרקאיים כל כך רחוק מהבית ונלחמים לכבוש עם שלא רוצה אותם. נשיא ארה"ב באותם שנים היה לינדון ג'ונסון, פוליטקאי זקן וחביב, שלעולם לא היה נבחר לנשיאות, לולא היה סגנו של ג'ון קנדי (בהתאם למסורת האמרקאית, ג'ינסון היה בדיוק ההפיך מקנדי, בעוד קנדי היה צעיר נמרץ וקתולי ג'ונסון היה כמובן זקן, אפטי משהו ופרוטסטנטי), ומשנרצח קנדי במהלך מערכת הבחירות של 1965 (הרצח עצמו היה ב 64) הפך ג'ונסון לנשיא וזכה בבחירות שלאחר הרצח כשהוא מנצח את ריצ'רד ניקסון הרפובלקאי. שנותיו של ג'ונסון בשלטון היו מהסוערות בתולדות אמריקה, מושלים רבולקאים שמרנים כדוגמת וואלס מאלבמה, ביקשו להתריס נגד השלטון הדמוקרטי וקידמו את מדיניות ההפרדה בין שחורים ולבנים, מנהגים שחורים כדוגמת מרטין לות'ר קינג ביקשו להביא את הציבור השחור למעמד שווה ללבנים במדינה לצידו של קינג שדגל באי אלימות, החלו לצמוח מנהיגים שחורים אלימים דוגמת אלייג'ה מוחמד ומלקום אקס, ששאפו לבטל את האפליה בכוח והיו המוקד להפגנות אלימות רבות. ב 1968 כאשר ביקש קינג לשחזר את הצלחתו מתחילת העשור כשהצליח לגרום למיליון שחורים לצעוד בוושינגטון בהפגנה לא אלימה, התחיל במסע העניים שלו, כשהוא מנסה לשכנע כמה שיותר עניים, מכל קבוצות האוכלוסיה באמריקה, לצעוד יחד ללא הבדל דת וגזע לדרוש את זכויותיהם בוושינגטון. באפריל אותה שנה, כשהוא מנסה לשכנע את הציבור לצטרף למסע העניים שלו, נרצח קינג, רצח שמחד הכניס אותו לראשונה למרכז הקונצנזוס האמרקאי, ומאידך הפך את המאמבק של השחורים והעניים באמריקה לאלים הרבה יותר. לצד התנועה של קינג פעלו עוד כמה תנועות לזכויות אדם, בין השאר הייתה זו התנועה הפמנסטית וראשית התנועה ההומולסבית שהחלו לדרוש זכויות עבור הציבור שלהם, אולם מעל לכולם עמדה התנועה נגד המלחמה בויטנאם. התנועה נגד המלחמה בויטנאם, בניגוד לתנועות השחורות השונות או התנועה הפמנסטית לא הייתה תנועה עם מנהיגות ברורה או אג'נדה מורכבת במיוחד, היא הייתה יותר הלך רוח, אליו הצטרפו יותר ויותר אמרקאים (המנהיג האמרקאי החשוב הראשון שהביע תמיכה בתנועה היה מרטין לות'ר קינג עצמו). אז מה קרה בשיקגו? ב 68 נראה היה כי כל התנועות האלו משתלבות לתנוע אחת גדולה, שמפגינה, חוסמת צמתים, מקיימת מופעי רוק ענקיים, כמובן שכינוס הועידה הדמוקרטית באותה שנה, בו נכחו כל ראשי מפלגת השלטון, הייתה סיבה מצוינת למצעדי מחאה ואכן מספר ממנהיגי התנועה נגד המלחמה: Rennie Davis, Tom Hayden, Jerry Rubin ו Abbie Hoffman החליטו להגיע לכינוס בראש קבוצת תומכים להביע את מחאתם נגד הכינוס שתוצאותיו הידועות מראש היו בחירתו מחדש של ג'נסון כראש המפלגה הדמקרטית ומועמדה לנשיאות, הופמן ורובין הקימו קבוצה בשם The YIPPIES ותיכננו ממול לכינוס את the Festival of Life שהיה אמור להיות מעיין אנטי תיזה לכינוס בו ינגנו מוסיקה יקראו שירה יענשו גראס (ובהתאם למסורת של שנות השישים יעסקו גם ב...קיום מצוות פרו ורבו בפומבי). ההכנות לכינוס ולפסטיבל נערכו גם מצד המוחים וגם מצד המשטרה, ראשי מדינת אילינוי ופרנסי העיר שיקגו רצו לנצל את הכינוס בכדי לשפר את שמה העיר, הם בשום אופן לא התכוונו לכמה ילדים עם שלטים להרוס להם את כל הפרסמות שבאה עם אלפי עיתונאים מכל רחבי העולם. כמה ימים לפני הכינוס באוגוסט החלו להתכנס בשיקגו אלפי צעירים שבאו למחות נגד המלחמה, בסופו של הגיעו לשמה עשרות אלפים בודדים (בכל מקרה פחות ממאה אלף בניגוד למה שמה שפורסם באותו הזמן) והפארק בו הם התכנסו הפך למוקד של פעילות היפית כמקובל באותם ימים.
, שפרטיו ב-IMDB, מופיעים ממש כאן: http://us.imdb.com/Title?0161216 תבלו!