אז ל"חוויות"[לא מצאתי לאן לשרשר]
הייתה לי שינה מדהימה. הייתי אמורה לצאת אתמול ו"דפקתי ברז" כי פשוט ב-9 כבר שקעתי בתרדמת עד עכשיו! לא נעים. :/ ולמגילה שהבטחתי...: היום בבקו"ם זהו בעצם היום הראשון, היום המלחיץ ביותר! ביום הזה כן..אתם נכנסים קצת להלם. לוקח זמן לעכל שאתם כבר חיילים. לאחר שנפרדתם מההורים, היו קצת דמעות ועוד...הגעתם לבקו"ם, שם אתם מפקידים את התיק באפסנאות, ובזמן שאתם ממתינים יש לכם את הדודות החמודות חח שצועקות לכם מכל עבר "בואו קחו, בואו..זה בחינם, הצבא משלם. מה אכפת לכם?! בואו!" לאחר מכן אתם נכנסים למן אולם כזה שבו יש אדם מבוגר, נחמד ומצחיק שמסביר לנו על היום שנעבור ובכלל על הצבא. הוא הקרין לנו סרטון על היום ונחשו מי שם?! אגם רודברג[?] ותום אבני
היה מצחיק וזה, ואז הכל התחיל(!!)- בתחנה הבאה מסרנו את פרטי חשבון הבנק שלנו, אז הצטלמנו לחוגר[האימה], צילומי שיניים, לסת וכו', טביעות אצבעות[שם אחד ניסה להתחיל איתי

...חשב שיש לי זמן לשטויות שלו..], היו גם חיסונים[הם לא כואבים בכלל...גם לא אחרי. נשבעת!!!] ולקחו גם דגימת DNA[לא יצא לי דם
]. מי שרצה יכל לתרום מח עצם. כמובן, שהייתה גם התחנה של האימות נתונים... קיבלתי את החוגר
והדסקיות, ואז הגיעה התחנה האחרונה- התחנה שבה עליתי על מדים! היה לי מוזר כלכך לראות את עצמי על מדים...[שימו לב טוב טוב שמביאים לכם את אותן המידות בהכל, תמדדו הכל..קחו את הזמן]. זהו...נגמר. מחכים לאוטובוס מתחת לסככה. שם אתם כבר מוצאים לכם עוד אנשים שמתגייסים איתכם, מתחילים לצחוק, להעביר חוויות וכו'... הנסיעה לעובדה הייתה כה מייגעת! כאשר הגענו לעובדה טרטרו אותנו כלכך! תיקים במערום וכל החרא הזה-לא טוב? תנסו שוב, ושוב, ושוב... הרמנו שקיות עם ציוד ב', גם למחלקה השניה, שהגיעה אחרינו
. מדי ב'=השפלה! אחרי כמה שעות של טרטורים, קיבלנו את החדרים- אחלה בנות[טוב נו..חוץ מ-2
, אבל איכשהו הצלחתי לסבול אותן]. וככה עברו הימים- טרטורים, עמידה במזנים, שלישיות, שישיות, שמיניות, חתים וכו'. ביום השני[נראה לי..]כבר קיבלנו את הנשק-אימה!!! כולי מלאה בסימנים כחולים. הוא כלכך כבד![אם תתפס לכם כל היד, ובכלל כל הגוף-זה רק מהנשק!] התרגולים בנשק, ניקויו והשיעורים היו די משעממים, אבל הכי מעניינים חח על הנשק אני יודעת הכי הרבה. השיעורים בעקרון ד משעממים, אבל אני יכולה להבטיח לכם שכמה שתשעממו ולא תוכלו לסבול אותם, הם לא ייצאו לכם מהראש. יום המטווחים דווקא היה לא רע, ועכשיו שאני חושבת על זה, היה אחד הימים הכיפיים חחח. רק חבל שבאותו יום ממש לא הרגשתי טוב[ובכלל בכל הימים שם..נשבעת לכם שהטילו עלי קללה], חשבתי שלא אצליח, פחדתי להסיט קנה חח, אבל בסוף עברתי.

טקס ההשבעה היה אחד המרגשים, היה כיף לראות את המשפחה אחרי שכלכך הרבה זמן אני רק שומעת אותם בטלפון, ורק מלשמוע אותם כבר יורדות לי דמעות. ההורים שלי בהתחלה עשו שלום לאחת מהמחלקה השניה[WTF?!], אבל בסוף זיהו אותי חח[טוב נו..כולם נראים אותו דבר על מדים...אני כבר לא מיוחדת]. אכלתי אוכל של אמא(!!)
זהו, כעקרון, כל הימים אותו דבר- השכמה ב-5:00 מסדר בוקר טרטורים שעורים משעממים אוכל של שעתיים-שלוש[נמאס מלחם!] היו ימים טובים, היו ימים רעים ממש. העיקר שהיה וטוב שהיה. ו"הפתעה"- אני משלימה ל-02..נכון כיף לי?!
בשורה תחתונה- אלה שלא התגייסו...תנצלו את החופש, את השעמום..אתם תתגעגעו לזה! אתם פתאום תתחילו להעריך כלכך את הבית, את המשפחה, את החברים... ועוד משהו שרציתי להוסיף, לא ממש היה לי זמן וחשק לטלפונים. עברו עלי שם המון דברים. רציתי כלכך כבר ללכת לישון, שיגיע היום שלמחרת, שיעבור גם הוא, שאצא כבר הבייתה!!! ראיתי שיחות מאנשים, וכלכך רציתי לחזור, אבל לא היה לי חשק[בגלל הגעגועים], ההודעות שקיבלתי העלו בי חיוך ורק עודדו אותי להמשיך ולראות את הסוף מתקרב. תודות לכם. אוהבת...
שביזות יום א' מתחילה...