יום שישי ה-13

arieltr

New member
יום שישי ה-13

יאמי, איזה יום נפלא, שליו, רגוע.
הציפורים מצייצות. עלים מלבלבים ברוח הנושבת. איזו שקיעה יפה.
עה עה עה עה שקעה השמש. איך החושך תוך שניות הוא מגיע.
יאללה מאמי הולכים הבייתה. שימי חגורה אני מתניע.
פרר פרר פרר. םרר םרר םרר. אוף, תמיד זה ברגע הלא נכון.
חשוך פה בטירוף.
מה? האור שם. איפה? אהה כן. שם. בין העצים. קצת רחוק.
את רוצה לגשת לצריף הזה לדפוק על הדלת לבקש עזרה.
מה? לא אין לך מה לפחד. נו זה סרטים. תעזבי שטויות. זה לא אמיתי.
מי? את לא רצינית. פרדי קרוגר. סתם אחד עם חצ'קונים ששכח לגזור ציפורניים.
חוצמזה, אל תדאגי. אנחנו מוגנים.
הנה תראי איך הוא משתין במכנסיים עכשיו:
https://www.youtube.com/watch?v=oSf3MLsQO5o
 

oren29at

New member
הסתכל ישר אל תוך האור, זה שחור שאתה רואה

אין כמו איזה סיפור טוב, בלדה טובה, כזאת שעשויה מחומרים יומיומיים- אהבה, תשוקה, טירוף דעת, רצח. ופאם פאטאל אחת (לפחות).

המצלמה מתמקדת בחבורה של אנשים: אלו הם ניק "האוסטרלי", והתזמורת שלו. הם מפליאים לנגן: מוזיקה מתוקה, עשירה, מפתה. "האוסטרלי" מספר סיפור, וקשה שלא להסתכל עליו כשהוא מספר: איזו התלהבות, איזה פירוט! כאילו הוא ממש נמצא שם, בתוך הסיפור, ולא משחזר אירועים שאולי היה עד להם, אולי שמע ממישהו אחר.

ואז המצלמה מתרחקת, ואפשר לראות את התמונה כולה: "האוסטרלי" והלהקה שלו נמצאים למרגלות שער ברזל גדול וחורק. מאחוריהם להבות, ואילולא היו מנגנים בעצמה כזאת, פס הקול של הסצנה היה זעקות וצרחות. זה הגהינום שם, אתם מבינים, וניק והלהקה מקבלים את פני אלה הבאים בשעריו.

רגע, רגע, מה קורה כאן- יכול להיות ש"האוסטרלי" מוריד מעליו את הגיטרה, קד קידה קטנה אל חבריו ללהקה, פונה לאחור, ונכנס בשערים האלה בעצמו?

"Jonh Finn's Wife", 1992

http://youtu.be/ADpHWOqE8i8
 
למעלה