יום שישי המר
לפני כל הסבר שהוא לגבי הקריסה הקשה שחווינו היום – חשוב להביא מספר עובדות: הנהלת פורום – כל פורום שהוא – אינה יכולה להיות אחראית על כל התקשרות אישית שהיא, הנעשית בין הכותבים בפורום. אין היא יכולה להיות אחראית לחברויות, קטטות, ובטח לא מסירת פרטים אישיים. הנהלת פורום אחראית על הדברים הנכתבים מעל גבי דפי הפורום. לא מסרים, לא שיחות טלפון, לא מפגשים אישיים, אלא רק דפי הפורום. חודשיים ימים מבוסס הפורום במי ביצה של כעס והשתלחויות, הנכתבים על ידי ניקים הצצים כמו פטריות אחרי הגשם. אין, לא היתה ולא תהיה דרך, לזהות מי האדם הפרטי מאחורי כל ניק. חסימה של ניק זה או אחר, לא יכולים היו להבטיח, כי אותו אדם שמאחורי הניק, לא יופיע למחרת בניקים נוספים. לא ניתן היה לחסום מישהו, שיתכן וכבר כותב בפורום תחת ניקים נוספים. לא היה בזה טעם. האמזונות אינן "מורמות מעם" בנושא זה. אין להן כלים משוכללים יותר של חדירה ושל חשיפה, מאשר יש לכל כותב וכותב בפורום. בידיהן ישנו כלי אחד בלבד. כלי עריכה / מחיקה ותו לא. במצב העיניינים כפי שהוא שורר בימים אלה בפורום – חוסר כבוד, ניבול פה, השלכת איומים לכל עבר – קשה היה יותר מתמיד לדלות את המוץ מן התבן, להבין מי אכן דורש הגנה, ולמי ניתן וצריך להגיש אותה. האמזונות נולדו מתוך מחשבה להגדיל את מספר העיניים הצופות, השומרות והמגנות – עד כמה שניתן. הבאלאגן היה גדול מדי מכדי שאדם אחד ינהל ויביא סדר. היום נעשה עוול ל"רסיסים של אושר". עוול עצום במונחים של פורום, במונחים של כבוד וירטואלי. נעשה לה אאוטינג. מעשה שלא יעשה ! הדבר נעשה תוך כדי חשיפת מסר מאיים מ"סיוטון" שנשלח ל"סיוטית". "האמזונות" טעו בכך שלא מחקו הודעה זו מיידית. בתוך בליל ההאשמות שהוטחו הן כלפי ההנהלה, הן כלפי מספר ניקים בפורום, מצאנו לנכון להשאיר את המסר המאיים ולא למחוק אותו – וזאת כדי שנוכל לפנות לגורמים בהנהלת תפוז, להפנות אותם למסר ולהודעה האמורים – ובזאת לנסות לחסל את נגע האיומים. או לחילופין,לנסות לאתר את מקור האיומים (באמצעות הכלים העומדים בפני הנהלת הפורומים). במקביל פנינו מעל דפי הפורום, וגינינו את החשיפה עם התיחסות שלנו למחיקה אפשרית, בשל הפרטים האישיים שהיו בה (שלא היה ברור מהם – למי אכן הם שייכים). עוד במקביל, נעשו פניות במספר דרכים להנהלת התפוז. אלה היו השיקולים, ומסתבר בדיעבד – שהיו שגויים. הודעה שיש בה אאוטינג צריכה היתה להמחק מיידית. בתוך אווירת הכאוס, בתוך ים המילים הקשות, בתוך ההשתלחויות חסרות הרסן, קשה מאד לנתב ולהבטיח שאיש לא יפגע. לכן חשוב לנו להבהיר – שביצענו את הדברים, עד כמה שהשגתנו מגעת, שלא על מנת לפגוע באיש! לא הצלחנו ועל כך אנו מצטערות. כיום, לדעתנו, מת הפורום. מת מוות מביש וחסר כבוד. לא כך הגיע לו. בטח שלא כך הגיע לכולנו. לאור מצב העיניינים, לא ברור לנו מי יהיה זה שימצא לנכון לכתוב כאן. או מי ימצא לנכון לנהל כאן. אין אינטימיות. אין תמיכה. האמזונות יצרו היום קשר עם הנהלת התפוז, ואחד הנושאים בהם ביקשנו לדון, היה לסגור את הפורום לאלתר. לא יתכן שפורום יוולד לצורך דיון הולם ומכובד בנושאים אינטימיים ובתמיכה – ויראה כך. זאת לא החשיפה שקרתה היום. זאת לא הדרמה שהתחוללה כאן. זאת הרוח הכללית, המאפשרת לאנשים כמו "סיוטון", "סיוטית" כמו "הטייס של ליאונורה" ועוד ועוד ועוד (לצערינו הרשימה ארוכה) לרמוס כבודו של אדם, בתוך פורום שלא נועד לכך. חברים, אין דרך, אין הנהלה היכולה להחלץ ממצב זה. אין פורום שיכול לשרוד כך. לאור כל זאת, אנו מודעות לכך שבלתי ניתן בשום צורה למנוע הישנות מקרים כאלה בעתיד. למעט לקיחת אחריות אישית של כל אחד ואחת מהכותבים פה. תרצו – יהיה. לא תרצו – אז לא יהיה.
לפני כל הסבר שהוא לגבי הקריסה הקשה שחווינו היום – חשוב להביא מספר עובדות: הנהלת פורום – כל פורום שהוא – אינה יכולה להיות אחראית על כל התקשרות אישית שהיא, הנעשית בין הכותבים בפורום. אין היא יכולה להיות אחראית לחברויות, קטטות, ובטח לא מסירת פרטים אישיים. הנהלת פורום אחראית על הדברים הנכתבים מעל גבי דפי הפורום. לא מסרים, לא שיחות טלפון, לא מפגשים אישיים, אלא רק דפי הפורום. חודשיים ימים מבוסס הפורום במי ביצה של כעס והשתלחויות, הנכתבים על ידי ניקים הצצים כמו פטריות אחרי הגשם. אין, לא היתה ולא תהיה דרך, לזהות מי האדם הפרטי מאחורי כל ניק. חסימה של ניק זה או אחר, לא יכולים היו להבטיח, כי אותו אדם שמאחורי הניק, לא יופיע למחרת בניקים נוספים. לא ניתן היה לחסום מישהו, שיתכן וכבר כותב בפורום תחת ניקים נוספים. לא היה בזה טעם. האמזונות אינן "מורמות מעם" בנושא זה. אין להן כלים משוכללים יותר של חדירה ושל חשיפה, מאשר יש לכל כותב וכותב בפורום. בידיהן ישנו כלי אחד בלבד. כלי עריכה / מחיקה ותו לא. במצב העיניינים כפי שהוא שורר בימים אלה בפורום – חוסר כבוד, ניבול פה, השלכת איומים לכל עבר – קשה היה יותר מתמיד לדלות את המוץ מן התבן, להבין מי אכן דורש הגנה, ולמי ניתן וצריך להגיש אותה. האמזונות נולדו מתוך מחשבה להגדיל את מספר העיניים הצופות, השומרות והמגנות – עד כמה שניתן. הבאלאגן היה גדול מדי מכדי שאדם אחד ינהל ויביא סדר. היום נעשה עוול ל"רסיסים של אושר". עוול עצום במונחים של פורום, במונחים של כבוד וירטואלי. נעשה לה אאוטינג. מעשה שלא יעשה ! הדבר נעשה תוך כדי חשיפת מסר מאיים מ"סיוטון" שנשלח ל"סיוטית". "האמזונות" טעו בכך שלא מחקו הודעה זו מיידית. בתוך בליל ההאשמות שהוטחו הן כלפי ההנהלה, הן כלפי מספר ניקים בפורום, מצאנו לנכון להשאיר את המסר המאיים ולא למחוק אותו – וזאת כדי שנוכל לפנות לגורמים בהנהלת תפוז, להפנות אותם למסר ולהודעה האמורים – ובזאת לנסות לחסל את נגע האיומים. או לחילופין,לנסות לאתר את מקור האיומים (באמצעות הכלים העומדים בפני הנהלת הפורומים). במקביל פנינו מעל דפי הפורום, וגינינו את החשיפה עם התיחסות שלנו למחיקה אפשרית, בשל הפרטים האישיים שהיו בה (שלא היה ברור מהם – למי אכן הם שייכים). עוד במקביל, נעשו פניות במספר דרכים להנהלת התפוז. אלה היו השיקולים, ומסתבר בדיעבד – שהיו שגויים. הודעה שיש בה אאוטינג צריכה היתה להמחק מיידית. בתוך אווירת הכאוס, בתוך ים המילים הקשות, בתוך ההשתלחויות חסרות הרסן, קשה מאד לנתב ולהבטיח שאיש לא יפגע. לכן חשוב לנו להבהיר – שביצענו את הדברים, עד כמה שהשגתנו מגעת, שלא על מנת לפגוע באיש! לא הצלחנו ועל כך אנו מצטערות. כיום, לדעתנו, מת הפורום. מת מוות מביש וחסר כבוד. לא כך הגיע לו. בטח שלא כך הגיע לכולנו. לאור מצב העיניינים, לא ברור לנו מי יהיה זה שימצא לנכון לכתוב כאן. או מי ימצא לנכון לנהל כאן. אין אינטימיות. אין תמיכה. האמזונות יצרו היום קשר עם הנהלת התפוז, ואחד הנושאים בהם ביקשנו לדון, היה לסגור את הפורום לאלתר. לא יתכן שפורום יוולד לצורך דיון הולם ומכובד בנושאים אינטימיים ובתמיכה – ויראה כך. זאת לא החשיפה שקרתה היום. זאת לא הדרמה שהתחוללה כאן. זאת הרוח הכללית, המאפשרת לאנשים כמו "סיוטון", "סיוטית" כמו "הטייס של ליאונורה" ועוד ועוד ועוד (לצערינו הרשימה ארוכה) לרמוס כבודו של אדם, בתוך פורום שלא נועד לכך. חברים, אין דרך, אין הנהלה היכולה להחלץ ממצב זה. אין פורום שיכול לשרוד כך. לאור כל זאת, אנו מודעות לכך שבלתי ניתן בשום צורה למנוע הישנות מקרים כאלה בעתיד. למעט לקיחת אחריות אישית של כל אחד ואחת מהכותבים פה. תרצו – יהיה. לא תרצו – אז לא יהיה.