יום שישי בצהריים
יום שישי בצהריים, נכנסת לבית הוריי. אמי כבר עסוקה בבישולים, והגלובות כבר מוכנות על השולחן. אבי אצל אמו – סבתי. נפגש עם הדודים ובני הדודים כמו בכל יום שישי. שישי שעבר הלכתי לראותה ולראותם. לאחר תקופה של בידוד, שלא יכולתי להתמודד עם השאלות. כל חיבוק גרם לבכי, בכי של אושר, על כל האהבה שלהם, על-כך שיש לי משפחה נפלאה. משפחה מגוונת, עם דעות שונות, אך עם כבוד איש לרעהו. כל-כך רציתי לבנות משפחה שכזאת, ושהוריי יזכו לראות אותי עם ילדים – ילדים שלי, שמקבלים חינוך אוהב ותומך כמו שקיבלתי מהם. כל חייהם הם היו שם בשבילי, גם שהתרחקתי ונתתי את כל-כולי לבעל שהיה לי ולמשפחתו. לדרישות המוגזמות שלו להידמות להם. ואהבתי, אהבתי את חיי שהיו, מלאי התמיכה והאהבה, וכל-כולי היו געגועים. להוריי – שתמכו, עזרו, הקשיבו ודאגו. שנתנו לי ללכת בדרכי שלי גם אם דעתם אינה הייתה זהה, וזאת בכדי שאהיה שלמה עם החלטותיי. שידעו בזמן הנכון לא להביע דעה, וזאת בכדי שאבצע את החלטותיי בדעותיי שלי ורק בכדי שיהיה לי טוב. אוהבת אותם עד שלפעמים כל-כך כואב להגיד להם את זה. שיבורכו, שיאריכו ימים, ימים טובים, ושיזכו בעזרת ה' לראות אותי שמחה בנישואים ואת ילדיי שיוולדו בעתיד. לאחותי, לגיסי והאחיינים שלי שהיו שם תמיד איתי בכל שיחה טלפונית מרחוק וניסו לשמח אותי בכל דרך. לחברה הקרובה – שכנת הוריי, שתמיד הייתה זמינה להקשיב לכל העצבות שפקדה אותי אז והייתה צריכה לשמוע את כל הבכי. לידיד הטוב מהלימודים – שידע גם להגיד מילים קשות ורק בכדי שאני אעשה את הצעד בכדי לצאת לחיים בריאים של אושר ושלמות. ולכם – שאתם פה. קוראים את כל המלל הענקי הזה של השתפכות הלב, ומקשיבים לי. תודה. שבת שלום
יום שישי בצהריים, נכנסת לבית הוריי. אמי כבר עסוקה בבישולים, והגלובות כבר מוכנות על השולחן. אבי אצל אמו – סבתי. נפגש עם הדודים ובני הדודים כמו בכל יום שישי. שישי שעבר הלכתי לראותה ולראותם. לאחר תקופה של בידוד, שלא יכולתי להתמודד עם השאלות. כל חיבוק גרם לבכי, בכי של אושר, על כל האהבה שלהם, על-כך שיש לי משפחה נפלאה. משפחה מגוונת, עם דעות שונות, אך עם כבוד איש לרעהו. כל-כך רציתי לבנות משפחה שכזאת, ושהוריי יזכו לראות אותי עם ילדים – ילדים שלי, שמקבלים חינוך אוהב ותומך כמו שקיבלתי מהם. כל חייהם הם היו שם בשבילי, גם שהתרחקתי ונתתי את כל-כולי לבעל שהיה לי ולמשפחתו. לדרישות המוגזמות שלו להידמות להם. ואהבתי, אהבתי את חיי שהיו, מלאי התמיכה והאהבה, וכל-כולי היו געגועים. להוריי – שתמכו, עזרו, הקשיבו ודאגו. שנתנו לי ללכת בדרכי שלי גם אם דעתם אינה הייתה זהה, וזאת בכדי שאהיה שלמה עם החלטותיי. שידעו בזמן הנכון לא להביע דעה, וזאת בכדי שאבצע את החלטותיי בדעותיי שלי ורק בכדי שיהיה לי טוב. אוהבת אותם עד שלפעמים כל-כך כואב להגיד להם את זה. שיבורכו, שיאריכו ימים, ימים טובים, ושיזכו בעזרת ה' לראות אותי שמחה בנישואים ואת ילדיי שיוולדו בעתיד. לאחותי, לגיסי והאחיינים שלי שהיו שם תמיד איתי בכל שיחה טלפונית מרחוק וניסו לשמח אותי בכל דרך. לחברה הקרובה – שכנת הוריי, שתמיד הייתה זמינה להקשיב לכל העצבות שפקדה אותי אז והייתה צריכה לשמוע את כל הבכי. לידיד הטוב מהלימודים – שידע גם להגיד מילים קשות ורק בכדי שאני אעשה את הצעד בכדי לצאת לחיים בריאים של אושר ושלמות. ולכם – שאתם פה. קוראים את כל המלל הענקי הזה של השתפכות הלב, ומקשיבים לי. תודה. שבת שלום
