יום שישי בבקר..
שישי בבקר, לאחר לילה ללא שינה מוצאת את עצמי דוהרת ברכבי כביש צבוע בשחור מהוהה, ריק מאדם... ואני, בין שמיים לשדה בין ריחות תפוזים לריחות של קפה מוצאת את עצמי מביטה. בוהה. נוהגת, שומעת רדיו אך לא מקשיבה. הדרך לא נגמרת, עוד דרך ארוכה, ואני - דרוכה. הייתי כל כך עייפה ופתאום באחת התעוררתי. מביטה סביבי על ארץ מנומנמת, מהרהרת... יום שישי בבקר זריחה. פקחתי ת`עיניים לקראת הצהריים ו...נשמתי לרווחה...יש לנו ארץ מקסיייייימה! יו, צהריים - יום שישי, סוגרים ת`חנויות...מיהרתי, התישבתי במכונית ושמעתי את קולו של שלמה ארצי מספר מעשיות. בין היתר הוא סיפר סיפור שלא יוצא מראשי. שחדר עמוק עמוק לתודעתי. והרי הסיפור למיטב זכרוני: היה היה איש חכם . פגש בו איש אחר ואמר. ``איש חכם, למד אותי חכמתך`` אמר החכם:``בשמחה. בוא שב לידי. רק דבר אחד אבקשרך. אני אעליב אותך, כל הזמן אומר לך דברים קשים, על כל עלבון שאעליב אותך, תשלם לי תמורתו בכסף.`` הסכים האיש והפך לתלמידו של החכם. בתום תקופת הלימוד, שלח האיש החכם את תלמידו לדרכו. התלמיד הגיע לעיר גדולה, בפיתחה של העיר ישב איש זקן והטיח עלבונות בכל עובר ושב. אנשים נעלבו, נפגעו , שמרו מרחק וברחו מן העיר. ניגש הזקן אל תלמידו של החכם והעליב אותו עלבונות צורבים. צחק התלמיד מכל הלב...צחק צחוק גדול ומלבב. המשיך הזקן להעליבו והאיש צחק. שאל הזקן ``על מה ולמה אתה צוחק``? ענה התלמיד: ``שלוש שנים תמימות הועלבתי ושילמתי כסף בתמורה, והנה אתה מעליב אותי בחינם...`` אמר הזקן: ``הנה, העיר - שלך היא...`` לו רק למדנו להעריך דברי חכמים ולנפות דברי הבל...ממממ....לי זה עשה כל כך הרבה...מקוה שלפחות - תחשבו על זה... סוף שבוע נפלא, קסום - מלא אור, שמחה, לבלוב ופריחה. התבשמו מריח בושמם המשכר של פריחת האביב...שלכם באהבה - אפרת.
שישי בבקר, לאחר לילה ללא שינה מוצאת את עצמי דוהרת ברכבי כביש צבוע בשחור מהוהה, ריק מאדם... ואני, בין שמיים לשדה בין ריחות תפוזים לריחות של קפה מוצאת את עצמי מביטה. בוהה. נוהגת, שומעת רדיו אך לא מקשיבה. הדרך לא נגמרת, עוד דרך ארוכה, ואני - דרוכה. הייתי כל כך עייפה ופתאום באחת התעוררתי. מביטה סביבי על ארץ מנומנמת, מהרהרת... יום שישי בבקר זריחה. פקחתי ת`עיניים לקראת הצהריים ו...נשמתי לרווחה...יש לנו ארץ מקסיייייימה! יו, צהריים - יום שישי, סוגרים ת`חנויות...מיהרתי, התישבתי במכונית ושמעתי את קולו של שלמה ארצי מספר מעשיות. בין היתר הוא סיפר סיפור שלא יוצא מראשי. שחדר עמוק עמוק לתודעתי. והרי הסיפור למיטב זכרוני: היה היה איש חכם . פגש בו איש אחר ואמר. ``איש חכם, למד אותי חכמתך`` אמר החכם:``בשמחה. בוא שב לידי. רק דבר אחד אבקשרך. אני אעליב אותך, כל הזמן אומר לך דברים קשים, על כל עלבון שאעליב אותך, תשלם לי תמורתו בכסף.`` הסכים האיש והפך לתלמידו של החכם. בתום תקופת הלימוד, שלח האיש החכם את תלמידו לדרכו. התלמיד הגיע לעיר גדולה, בפיתחה של העיר ישב איש זקן והטיח עלבונות בכל עובר ושב. אנשים נעלבו, נפגעו , שמרו מרחק וברחו מן העיר. ניגש הזקן אל תלמידו של החכם והעליב אותו עלבונות צורבים. צחק התלמיד מכל הלב...צחק צחוק גדול ומלבב. המשיך הזקן להעליבו והאיש צחק. שאל הזקן ``על מה ולמה אתה צוחק``? ענה התלמיד: ``שלוש שנים תמימות הועלבתי ושילמתי כסף בתמורה, והנה אתה מעליב אותי בחינם...`` אמר הזקן: ``הנה, העיר - שלך היא...`` לו רק למדנו להעריך דברי חכמים ולנפות דברי הבל...ממממ....לי זה עשה כל כך הרבה...מקוה שלפחות - תחשבו על זה... סוף שבוע נפלא, קסום - מלא אור, שמחה, לבלוב ופריחה. התבשמו מריח בושמם המשכר של פריחת האביב...שלכם באהבה - אפרת.
)) (שנספר על רוכב האופניים שעמד ותיקן פנצ`ר?) חחחחחחח - ממווואאאהההההה