יום רע

בר03

New member
יום רע

הנה זה מגיע, עוד יום "כזה" . המחשבות מציפות אותי , הגעגוע אוכל אותי, לא בא לי כלום. נמאס לי כבר , אנשים שואלים "מה יש לך?" , אפילו החבר... ואין לי חשק להסביר , רק רצון להיכנס מתחת לשמיכה ולשכוח את העולם הזה. אני מתגעגעת אליך!!!!! מתי אני אראה שוב את העיניים הטובות שלך? מתי נצחק שוב? מתי נריב בכסאח ואח"כ נשלים , אתה תעשן סיגריה במרפסת ונדבר עד השעות הקטנות??? סליחה יפה שלי , סליחה על הדברים האלו שלא נעשה יחד יותר. אתה חסר פה, ונכון שאנחנו שמחים וחוגגים ומבלים וצוחקים ולרגעים גם מאושרים , אבל שום חג ושום שמחה לא שלמה בלעדיך. אל תכעס עלי שאני לא באה לבקר אותך בבית הקברות, ואל תכעס שאני לא מדברת עליך עם אף אחד , פשוט אני לא מבינה ולא מעכלת שאני לא אראה אותך שוב. אני עדיין מחכה לך , שתיכנס בדלת ותגיד שזו מתיחה, שזו עוד אחת מהבדיחות הציניות שלך , שאתה כאן .
 

solitaryshell

New member
../images/Emo24.gif

מאחלת לך שמחר יהיה יום טוב יותר
 

My Dragonfly

New member
המילים שלך הן התחושה היומיומית שלי

הרגשתי שאת מתארת את חיי והמציאות שאני חיה בה בעשרה חודשים האחרונים בספטמבר הוא אמור היה לחגוג 21... אני לא יכולה אפילו לחשוב על איך אני אעבור את היום הזה נמאס לי להרגיש שאני משחקת כל היום וחיה בהצגה שהיא לא אני כל מה שמתחשק לי לעשות זה בדיוק מה שאמרת "להיכנס מתחת לשמיכה ולשכוח את העולם הזה" אני מוצאת את עצמי צוחקת ביום ובוכה בלילה האם זה באמת "יום רע" או מציאות חיים שצריך ללמוד לחיות איתה?
 

בר03

New member
.................../images/Emo24.gif

האבל שלך כל כך טרי.... אני זוכרת את עצמי בשנה הראשונה חייה-מתה מבחוץ מתפקדת , עובדת , צוחקת ומבפנים מתה.... השנה הראשונה היא קשה .... כל לילה הייתי בוכה , כל דבר היה מזכיר לי אותו המוות שלו ליווה אותי כל היום... אבל עכשיו שעברו כבר שנתיים וחצי למדתי לחיות בצל האובדן.... אני מרשה לעצמי לצחוק לבלות להנות להיות מאושרת וכן לפעמים גם "להגיד" לו שעכשיו אני רוצה שהוא ילך לי קצת מהמחשבות ויחזור עוד מעט........
 
למעלה