זה לא יום קל במדינה הזאת
ובכל זאת אנשים לא יכולים אפילו ליום אחד להתנהג כמו שצריך. יום אחד. שעה ראשונה בביתספר עם המחנכת, היא הביאה לנו דף עם קטעים שנקרא, וגם התלבטה קצת איתנו איזה קטע להקריא בטקס (היא הרי המנהלת). שעה שניה נכנסה המורה להיסטוריה וסיפרה לנו את הסיפור האישי שלה מהמלחמות שהיא חוותה פה בארץ, בין השאר מלחמת ששת הימים כשהיא הייתה סה"כ בת 10, ילדה שעלתה לפני שנתיים לארץ. שאלה אותנו לדעתנו ויחסית שיתפו איתה פעולה, למרות שהיו כמה כאלה שהיו ממש מעצבנים שלא הפסיקו לדבר על מה עושים היום בערב אפילו לשניה. יש גם את אלה ששמעו מוזיקה...מילא לא היה אפשר לשמוע, אבל בפול ווליום שכולם ישמעו? פשוט חוצפה. ואנשים מסתובבים עם מוזיקה בפלאפונים כאילו זה עוד יום רגיל, בחייאת תהיו טיפה אנושיים... הפסקה הייתה די רגילה, אחרי זה עלינו לכיתות ודיברנו עוד קצת עם המורה להיסטוריה ואז ב10 וחצי הלכנו לטקס. הגיעו הרבה בוגרים של ביתספר חיילים, והגיעו גם מורים שנמצאים כרגע בשנת שבתון או דברים כאלה, בין השאר המחנכת שלנו משנה שעברה ששמחה נורא לראות אותנו וישבה לידנו. חבל שמתראים עם אנשים דווקא בנסיבות כאלה. לא יודעת למה, אבל החיבור ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה אצלי קצת חלש יותר מהחיבור שיש לי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה. למרות זאת, הטקס מאוד ריגש אותי, במיוחד בקטעי הקריאה, שם הקריאו קטעים שכתבו אימהות שכולות. בתחילת הטקס הקריאו שמות של בוגרי ביה"ס שנפלו, וצמרר אותי לראות שיש כ"כ הרבה, ביניהם קרן טנדלר (אני מקווה שאני לא טועה בשם), שנפלה במלחמת לבנון השניה, אני כמעט בטוחה לגמרי ששמעתם עליה. האחות של הביתספר הקריאה קטע שכתבה המנהלת שלנו ששכלה את בנה הבכור, ליאור הררי, לפני 8 שנים. בטקס הראשון המנהלת הקריאה את הקטע, אבל כנראה היא הייתה צריכה ללכת לעוד טקסים. השירים ריגשו למרות שהם לא היה ממש מוכרים, והתקווה בכלל הייתה משהו. אה כן, בהתחלה את היזכור הקריא חייל שלבש מדים מסויימים, ושאלתי את אחת המורות של איזה חיל זה, והיא אמרה לי שהיא לא יודעת אבל זה הבן של אחד המורים בביתספר. הכל היה כ"כ קשור ומחזק, ועצוב בו זמנית. מקווה שלא יתווספו עוד שמות לרשימות האלה של הנופלים, לא בזמן הקרוב ולא בכלל. ובמעבר חד- היום בערב. לא יודעת אם אני אצא כי אין מה לעשות פה בעיר, אבל חברות שלי מתעקשות אז נראה...גם אין לי ממש איך ללכת. חפרתי טיפה, לא?
זה בסדר, לא חייבים לקרוא