יום ראשון
- פותח הנושא נמש164
- פורסם בתאריך
אוקיי... אז כמה עיקריים שאני זוכרת:
1. לבוש - שיטת הבצל. זה הציל אותי לגמרי. גופיה, חולצה צמודה עם שרוולים ארוכים, חולצה ארוכה, סווצ'רט (ככה זה נקרא? בלי הריצ'רץ'), ג'קט ומעיל. שינויי הטמפרטורות הם אדירים. באוטובוס חם בטירוף אז לפעמים יושבים עם גופיה (תחשבי - משהו כמו 50 איש, הנהג מפעיל חימום...). את יכולה לוותר כמובן על חלק מהדברים (חולצה אחת ארוכה במקום שתיים נניח) אבל גופיה.
או חולצה קצרה. מומלץ. 2. צילום - גם אם חברים שלך לוקחים מצלמות, אל תסתמכי עליהם. מה שהם רואים זה דרך העיניים שלהם, לא שלך. תצלמי הרבה. ממליצה על שני כרטיסי זיכרון (אני נאלצתי למחוק כל פעם ולהקטין את האיכות). אבל כשאת נמצאת שם, קודם תסתכלי גם את דרך העיניים ולא דרך העדשה. החוויות נשמרות דרך הזיכרון, החוויה, והתמונה היא רק כלי עזר. 3. תיעוד - קחי איתך מחברת וכלי כתיבה. תקדישי עשר דקות לפני השינה לכתוב מה היה היום. בלי המנטרה "מחר..." כי זה פשוט לא עובד. כמה שאת עייפה ומתה לישון, העשר דקות האלה הן חשובות. כי מחר אומרים מחר. ואז שוב מחר. ושוב. ושוכחים. את יכולה לכתוב גם באוטובוס בדרך למלון אם יצא לך. אין לך מושג כמה מהר שוכחים פרטים. 4. אוכל - לא יודעת מה אמרו לכם, אבל האוכל בפולין הוא... מעניין. אני מאוד בעייתית באוכל (בררנית נורא). אבל לא נשארתי רעבה. תמיד יש איפה לעצור לקנות חטיפים וכאלה, אבל מצד שני גם לא לבנות על זה. ההצעה שלי היא - תרמוס קטן ומנות חמות. תמיד יש מים חמים בארוחות בוקר אז אפשר למלא. ארוחות הצהריים הארוזות הן די מזעזעות (לטעמי). מקבלים שני סנדוויצ'ים, פרי ופחית שתייה. לא תמיד זה קולע לטעם. למרות שרוב הזמן לא היה לי תיאבון ודילגתי בקלות על ארוחות (כחזרתי לארץ כולם נדהמו כמה רזיתי. לא מגזימה. ואני מאוד מאוד רזה. אז עוד יותר רזיתי...). בקיצור - תרמוס קטן בתיק גב + שתי מנות חמות. במקום מנות חמות אפשר להביא ספל מהבית ונמס בכוס. זה תופס הרבה פחות מקום. אבל בכל מקרה - אל תלחצי. תמיד מוצאים מה לאכול. (ממליצה גם לתקוע כמה חבילות פתיבר במזוודה הגדולה). ועוד המלצה בושא - אל תתביישי. תארזי לך דברים שאהבת מהארוחת בוקר, שיהיו לך לצהריים. אם זה פירות או לחמניות עם ממרח כלשהו. 5. חשמל - אחד הדברים היותר חשובים - אמפי עם מוסיקה שאת אוהבת. כדי להתנתק קצת ולחשוב. זה עוזר המון. ממליצה על מפצל כזה של החשמל (צריך שיהיו לו שני תקעים שמתחברים לקיר, לא שלושה! חשוב!). מטען לפלאפון, מטען למצלמה, מטען לבטריות לאמפי - כבר שלושה. ויש את השותפים לחדר... לעיתים יש גם טלוויזיה או קומקום בחדר, אבל אל תבני על זה. קיצר - מפצל. זה חשוב. אין מספיק שקעים להכל. 6. הקושי - אל תעצרי את עצמך. זה בסדר לבכות. זה בסדר להתפרק. בשביל זה החברים שלך שם. מתחברים עם האנשים שהכי לא חשבת שתתחברי אליהם או שיש לכם מכנה משותף כלשהו. בפולין כולם הם אחד, כולם בשביל כולם, כולם חברים, מחבקים ותומכים. אל תהססי לדבר על מה שמפריע לך, לשתף, וכמובן לתמוך בחזרה. זו תחושה שאין כמותה והקסם מתפוגג בארץ. נצלי את זה. 7. דגל - לא יודעת איך זה בביה"ס שלך, אבל אצלנו היו משהו כמו ארבעה דגלים לכל אוטובוס. זו תחושה עצומה לצעוד עם הדגל במקומות בהן התרחשו הזוועות. מן הרגשת ניצחון קטנה. אז להביא דגל מהבית אין טעם, אבל כן לבדוק איך זה יעבוד אצלכם, ואולי לבקש מאחד המורים את הדגל (מראש) כשאת יודעת שאתם מתקרבים לאיזה מקום. באושוויץ-רייבנקאו זה היה חזק במיוחד. 8. פעילויות פנאי ושינה - את יכולה להביא ספר או תשחץ אחד-שניים, אבל פשוט אין לזה זמן. את תעדיפי לישון.
אבל ישנים גם באוטובוס. מה שכן, המיטות סופר נוחות
ואל אל אל תעשו שטויות בלילה אחרת יהיה נורא קשה לתפקד למחרת. מקלחת קצרה, פיג'מה, ולארגן את התיק גב *בלילה* ולא בבוקר. מה שכן, טאקי יכול להיות אחלה, או קלפים בכלל. ואם יש אצלך חבר'ה שמנגנים - גיטרה, שיעלו איתה לאוטובוס. עושה אווירה אחרת, משחררת, מאחדת. 9. תיקים ואריזה - את הדברים במזוודה שלי ארגנתי בשקיות. שקית גרביים, שקית גופיות וכו'... ככה היה יותר קל למצוא וגם לארוז בחזרה כדי שלא יווצר בלאגן. השיטה היא פשוט שקיות (כאלו של הסופר). קחי איתך עוד כמה ספייר, לבגדים מלוכלכים וכו'. לטיסה עצמה - מציעה לקחת איתך מעיל. לנו לא אמרו וזו הייתה טעות. היה קפוא. קפוא קפוא קפוא. קפואאאאאאא!!!... ועוד טיפ. קחי שני בקבוקי מים של חצי ליטר, הרגילים. אחד, מלא, שימי במזוודה הגדולה. ואחד בתיק גב (לא חייב מלא). המים עוברים באוטובוס מפה לפה. יש כאלה שלא מתאים להם, וחוצמיזה תמיד טוב שיש לך בקבוק אישי בהליכות וכאלה. לי זה מאוד עזר. בתיק גב, מלבד הדברים הרגילים (תרמוס, מנות חמות, פלאפון, מסמכים, ספר, אמפי, בטריות, ג'קטים ועוד מיליון שטויות), אפשר לשים עוד תיק קטן-קטן מבד כזה שתולים... תיק זרוק כזה שלא תופס מקום כמעט בכלל. להליכות - לשים בו בקבוק מים ואת המצלמה. מה את צריכה לסחוב איתך את כל שאר הדברים אם אפשר להשאיר באוטובוס? ובלילות - להכין הכל ולארוז. לא בבוקר כשלחוץ ואין זמן. אפילו להכין בגדים.... ככה את לא באטרף בבוקר. 10. מסמכים ובטיחות - אחד הדברים היותר גאוניים מן ארנק דק כזה שתולים על הצוואר. הוא תמיד תמיד תמיד היה עלי, מתחת לחולצה (מעל הגופיה חח). דרכון, תצלומים, מסמכים, כסף, כל הדברים האלה. כדי למנוע גניבות\אבידות. מאוד יעיל, מאוד נוח - הרבה יותר מהגרב הזאת אם שמעת עליה, או פאוץ' שאנשים הסתבכו איתו והפך למסורבל. את זה את לא מרגישה. (אני אצלם לך אם תרצי). עולה כמה גרושים ב"למטייל" (נדמה לי).
וזהו, אני חושבת. אגב, להעיר את המשלחת (יש תורנות כזו) זו אחת ה-חוויות. כל כך מצחיק... מגבש... וכיף לראות אותם על הבוקר, לאחל בוקר טוב לכולם... נחמד נחמד ^_^ אז תנסי לרשום את עצמך אם יש תורנות כזו. באמת אחד הכיפים. קמים במצברוח טוב.
תזכרי שלמרות כל העצב והקושי - פולין זו חוויה. את נהנת. כיף לך, כמה שזה נשמע מוזר. לומדים, מתחברים עם אנשים. חזרתי אדם אחר, ערכי יותר. זה אולי פלצני משהו, אבל ככה זה. וכמובן הכל בגדר עצות... את לא מחוייבת לכלום
פה לשאלות, ושיהיה מסע מוצלח!!!
1. לבוש - שיטת הבצל. זה הציל אותי לגמרי. גופיה, חולצה צמודה עם שרוולים ארוכים, חולצה ארוכה, סווצ'רט (ככה זה נקרא? בלי הריצ'רץ'), ג'קט ומעיל. שינויי הטמפרטורות הם אדירים. באוטובוס חם בטירוף אז לפעמים יושבים עם גופיה (תחשבי - משהו כמו 50 איש, הנהג מפעיל חימום...). את יכולה לוותר כמובן על חלק מהדברים (חולצה אחת ארוכה במקום שתיים נניח) אבל גופיה.
וואו! ממש ממש תודה!
אני אשמח גם אם תשלחי לי את המסנג'ר שלך ונמשיך להחליף עצות
בעיקרון כמה דברים, חלק שחשבתי עליהם וחלק שלא, האוכל כבר אמרו לי-הארולות שלהם מסתקמות בעוף ותפוחי אדמה, נכון?
אני ממש לא בעייתית עם אוכל אבל אני אזכור לקחת בבוקר אוכל להמשך היום
חשמל ומטענים-כבר הכנתי הכל מראש, ברגע שקיבלתי את האמפי החדש (MP5
) קניתי לו מתאם לחשמל כי הוא נטען בUSB. ארשום לעצמי את המפצל! לצערי המצלמה שלי בערך מתה. היא לא ממש משתפת פעולה ונכבת מתי שבא לה (אם היא בכלל מוכנה להידלק). האמת שתמונות רגילות לא מדברות אלי, רציתי להביא וידאו ולעשות ממש תעוד ולראיין בערבים כמה אנשים שיגידו מה עבר עליהם וכל זה. ואז לערוך לסרט ונחלק לכל מי שהשתתף. המסע שלו יוצא אינטימי כי אנחנו 30 תלמידים בערך, אז זה טוב
בקשר לבגדים, באמת התלבטנו מה לעשות (אני ואמא). אז הינה עזרת
היה לך מקום לכל הבגדים? כמה מזוודות לקחת? וגם מה היתה ההגבלה שלכם למשקל המטען? אנחנו צריכים עד מקסימום 20 קילו... תיעוד של כתיבה רציתי להתחיל מתחילת ההכנות וככה לכלול את הכל אבל אין לי באמת עצבים לשבת ולכתוב כל ערב, אני מכירה את עצמי
עשיתי את זה במשך חודש וחצי כשהיה לנו טיול עם ההורים לאוסטרליה-ניו זילנד והתחרפנתי! (אומנם הייתי בכתה ב' אבל עדיין
) ספרים כמובן שאני אקח! לקחתי אפילו לגדנ"ע! קניתי את הספר "ספר טיסה" של איל קיציס וטל פרידמן ובהכנה קראנו אותו כולם ביחד היה ממש נחמד! יש לי כמה שאלות
באיזה חודש נסעתם? ומה היה המינימום מעלות שהיה לכם? יש לך רעיונות לצ'ופרים חמודים ושימושיים שאפשר להכין? היו לי עוד כמה רק שאני לא זוכרת
לא נורא, אחר כך
ממש ממש תודה!!!
אני אשמח גם אם תשלחי לי את המסנג'ר שלך ונמשיך להחליף עצות
בכיף ../images/Emo140.gif ממשיכה ../images/Emo26.gif
בכיף
לגבי המסנג'ר - אשלח לך במסר כשאסיים לכתוב תשובה
אז ככה: האוכל - האמת שזה לא תמיד מסתכם בעוף ותפוחי אדמה, אלא הם מנסים באמת לגוון (בצורות הההגשה של העוף ותפוחי האדמה...
). צילום - זה לא העניין של תמונות רגילות, זה לצלם את האווירה, את החוויה. כשאחר כך את מסתכלת ומספרת לאנשים איפה כל תמונה, את "נשאבת" לשם. אין לך ממי לשאול מצלמה? קרובי משפחה, חבר\ה שלא טס\ה? מקס' אפשר לצלם בפלאפון, אבל זה מאוד שונה. ובנושא הוידאו, רעיון חמוד ממש. אני בעד, אבל בערבון מוגבל - שזה לא יהפוך למטרה העיקרית שלך במסע ושהכל יהיה סביב זה, כי אחרת באמת תאבדי קצת משמעות. לא להסחב עם זה כל הזמן וכו'.... אלא כשיוצא. וואו, אני מופתעת שאתם רק 30. היינו כמעט 80 תלמידים (שזה גם לא הרבה במונחים אצלנו). הולך להיות לך מגבש בטירוף! בגדים - בטח שהיה. מזוודה אחת בינונית - כן, גם אצלנו מקס' 20 קילו. המזוודה שלי שקלה 16 בערך כשהעברנו אותה בנתב"ג, ושל הבנים בסביבות 11... חחחח. אם את צריכה פירוט לגבי הבגדים, אני חושבת שהכנתי לפני כן רשמ"צ. לא בטוחה לגבי זה, אני צריכה לבדוק. אין לך מה להלחץ, באמת. רק את המעיל - שיהיה מחוץ למזוודה הגדולה, קחי אותו איתך בידיים. מקסימום משאירים באוטובוס, שלא יתפוס מקום. ספרים - באמת באמת באמת שאין טעם לקחת הרבה. בקושי אחד יהיה לך זמן לקרוא (ואני תולעת ספרים מוחלטת. קוראת המון ומהר. פשוט לא היה מתי). ולשאלותייך:
נסענו בספטמבר, חזרנו בדיוק לערב ראש השנה. זה כשעוד היה "חמים" יחסית.
מינימום מעלות? וואלה אין לי מושג... אבל בהחלט במספרים בודדים חח. ומתגברים על הקור. אני עשיתי טעות שלא לקחתי מעיל מחמם כמו שצריך ו"חיפפתי". למרות שיש גם מקומות שחם בהם ואת מסתובבת עם חולצה קצרה (לא רק באוטובוס).
צ'ופרים - במבה מהארץ. חבילות וופלים.... כל מה שעובר דרך הקיבה
פתקים חמודים של 'בוקר טוב', או איזה כמה מילים לכל אחד (אפשר אותו דבר, אפשר שונות). לחבר איזה חמשיר שאת שם בשבילם, ומאחלת מסע מוצלח לכולם... בלה בלה. בחרוזים אפילו. הייתה אצלנו אחת (צופיפניקית, אלא מה חחח גם ממני ציפו להכין החברים, אבל לא הספקתי) - שחילקה במטוס כאלה פתקים עם סוכריות. עשה הרגשה טובה. אגב, עוד כמה דברים שנזכרתי בהם:
מכתבי טיסה - תדרשי כמה שיותר. ממש חפרתי על זה לאנשים פה חח. אין לך *מושג* כמה שזה מחזק ומעלה חיוך. זה כל כך עזר לי. כשלא היה לי כוח לדבר עם אף אחד... את בשקט שלך, קוראת. אני ביקשתי מהחברים הטובים שנשארו בארץ (והיו לא מעט כאלה) שיכתבו לי מכתבים, אבל לשעת משבר. קיבלתי דברים מדהימים. ידיד אחד הכין לי מעטפה ענקית עם פתקים ממוספרים, ואינדקס כזה. כל מספר אומר משהו אחר. נניח, אם אני רבה עם החבר - לקרוא את פתק 4. אם אני מתגעגעת נורא - פתק 7... וכו'. יצא מקסים. הרגשתי שהוא ממש היה איתי. ידיד אחר הקליט לי את עצמו באמפי מדבר, והביא מחזיק כזה לפלאפון עם תמונה שלנו. ועוד מכתב מרגש בטירוף. משהו מהמם. ומכתב מסבתא, ומאבא, ומדודה שלי... היו לי כמה עשרות. כאלה שגם נכתבו "לשעת משבר בלבד". זה רומם את הרוח בצורה בלתי-רגילה.
עוד משהו קטן - זה יישמע אולי מאוד בנאלי, אבל זה לא. קחי איתך פריטים בצבעים שקטים. לא ורוד צועק, או צהוב\ירוק מרקר וכאלה. זה ממש לא נעים להכנס ככה לבתי קברות למשל, ואין ברירה ממש. וכמובן - מטרייה, כפפות, צעיפים (לקחתי שניים), כובע מחמם.
נרות - אפשר להביא נרות זיכרון כדי שתדליקי בעצמך, "בשמך". הבאנו איזה 3-5 כל אחד. עשה "טוב". כל אחד בוחר את המקום שנגע בו (לא במסגרת משלחתית, פשוט עם עצמו) ומדליק שם נר. זה מרגיש נכון. נרות כאלה פושטיים, קטנים.
שמות - אצלנו ביקשו להביא מהבית רשימת שמות של קרובי משפחה שנספו. יש טקס כזה באושוויץ. הוא מאוד מרגש ואצלי הייתה איזו פשלה עם זה. הייתי מאוד מאוד מאוד מבואסת מהעסק. מציעה לך להביא את השמות האלה ולהחזיק אותם עלייך, שלא תשכחי. (מה שקרה לי... אלוהים, איזה דיכאון זה היה).
שירותים - יש המון עצירות-פיפי. לפעמים הן עולות כסף, אז שיהיו לך תמיד בשלוף מטבעות של זלוטי-שניים. (אגב, לא להלחץ, יש הרבה מקומות לchange. וממש לא משתגעים עם הכסף שאת מביאה בנוסף. היו כאלה שהביאו כמה מאות דולרים.... גם לי דחפו המון. אבל 70 דולר הספיק לי מהבית גם למתנות, קניות ושות'. ממש אין מה להתפרע). ועוד עצה לגבי העצירות-פיפי: כשאת רואה שאתם הולכים לעצור, תעברי קדימה (החבר'ה שלי בכלל התיישבנו בקדמת האוטובוס, שהיה נהדר. התחברנו עם הרופא המקסים שלנו) - ותסכמי עם אחת המורות (אצלי זו הייתה המנהלת) שרצים יחד לשירותים.... אצלכם זה "רק" 30 אז אולי זה עקרוני פחות, אבל התורות אחר כך עצומים. עדיף לרוץ מהר מהר מהר, לסיים, ואז יש הפסקה של כמה דקות להתאוורר גם. - היו לי עוד כמה, וברח לי תוך כדי.... אכתוב אם אזכר. ו -
!
בכיף
PoisonSnowFlake
New member
וואו ../images/Emo12.gif לטגלן !
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.