Stillwater
New member
יום ראשון בבוקר 22/2/04
מוקדש למוכרים בקפה ELIT בתחנת רכבת האוניברסיטה כוס קפוצ'ינו וקורסון חמאה על הבוקר, מה יכול להיות טוב יותר בפתיחתו של יום חדש, שבוע חדש. זה מה שחשבתי לעצמי באותו זמן ששתיתי את כוס הקפוצ'ינו שלי ואכלתי את קורסון החמאה שלי בבית הקפה הקטן של תחנת הרכבת. הקור האיום שבחוץ, האויר היבש וסודק העור הזה לא הפריע לי. בפה טעם הקפה ובלב אושר גדול ושפתי מחייכות חיוך מטופש בלי סיבה ממשית. מפעם לפעם הצצה אל השעון הגדול שתלוי בתחנה, שלא אאחר חס וחלילה את האוטובוס וכך תהרס השמחה בלי סיבה הזאת על הבוקר. שתי חיילות בשיחה על עניינים חברתיים בצבא ומאבטח ומוכרת מדסקסים על תפוזים ומכונת סחיטה. חיילים, אנשים בדרך לטיול או מקום שישהו בו זמן רב ואנשים בדרכים לעבודה, תלמידים בדרכם לתיכון וסטודנטים.לכולם יש מן הבעת פנים בסדר שכזו, שאפשר להתאים אותה למצבם. כמו החיילים למשל, נראים מבואסים, שביזות יום א' שכזאת. סטודנטים ממהרים ותלמידי תיכון לחוצים, כנראה שיש להם מבחן היום. ויש גם סתם אנשים כאלה, כמוני שאי אפשר לדעת מה הם מרגישים. איזה שירים טיפיים בוקעים מן המערכת בדוכן התכשיטים בתחנה. בכלל, תמיד חשבתי שהודכן הזה מיותר, לא קשור לשום דבר. תחנת רכבת זה מקום של אנשים ממהרים או כלה שמבואסים מזה שהם איחרו את הרכבת או את האוטובוס שלהם. למי יש ראש לקנות תכשיטים בתחנת רכבת? הכי מצחיקים אותי אלה האנשים שלא מסתדרים עם הכרטיס. הם לא יכניסו אותו נכון, או שינסו להיכנס או לצאת בצד הלא נכון, לי זה אף פעם לא קרה. לי זה אולי לא קרה בגלל שזאת חלק משגרת חיי המשעממים להחריד, פעמיים ביום, כל יום (חות מימים שבהם אני לא לומדת) להכניס ולהוציא כרטיס רכבת. כן, כנראה שזאת שירת חיי, שיעמום מוחלט שמתערבב בדיכאון עמוק או בסתם ימים שמחים כאלה בלי סיבה. חיים כל כך משעממים שכבר התחלתי לכתוב על אנשים זרים בתחנת רכבת. חיים כל-כך משעממים משתקפים בכוס הקפוצ'ינו שלי.
מוקדש למוכרים בקפה ELIT בתחנת רכבת האוניברסיטה כוס קפוצ'ינו וקורסון חמאה על הבוקר, מה יכול להיות טוב יותר בפתיחתו של יום חדש, שבוע חדש. זה מה שחשבתי לעצמי באותו זמן ששתיתי את כוס הקפוצ'ינו שלי ואכלתי את קורסון החמאה שלי בבית הקפה הקטן של תחנת הרכבת. הקור האיום שבחוץ, האויר היבש וסודק העור הזה לא הפריע לי. בפה טעם הקפה ובלב אושר גדול ושפתי מחייכות חיוך מטופש בלי סיבה ממשית. מפעם לפעם הצצה אל השעון הגדול שתלוי בתחנה, שלא אאחר חס וחלילה את האוטובוס וכך תהרס השמחה בלי סיבה הזאת על הבוקר. שתי חיילות בשיחה על עניינים חברתיים בצבא ומאבטח ומוכרת מדסקסים על תפוזים ומכונת סחיטה. חיילים, אנשים בדרך לטיול או מקום שישהו בו זמן רב ואנשים בדרכים לעבודה, תלמידים בדרכם לתיכון וסטודנטים.לכולם יש מן הבעת פנים בסדר שכזו, שאפשר להתאים אותה למצבם. כמו החיילים למשל, נראים מבואסים, שביזות יום א' שכזאת. סטודנטים ממהרים ותלמידי תיכון לחוצים, כנראה שיש להם מבחן היום. ויש גם סתם אנשים כאלה, כמוני שאי אפשר לדעת מה הם מרגישים. איזה שירים טיפיים בוקעים מן המערכת בדוכן התכשיטים בתחנה. בכלל, תמיד חשבתי שהודכן הזה מיותר, לא קשור לשום דבר. תחנת רכבת זה מקום של אנשים ממהרים או כלה שמבואסים מזה שהם איחרו את הרכבת או את האוטובוס שלהם. למי יש ראש לקנות תכשיטים בתחנת רכבת? הכי מצחיקים אותי אלה האנשים שלא מסתדרים עם הכרטיס. הם לא יכניסו אותו נכון, או שינסו להיכנס או לצאת בצד הלא נכון, לי זה אף פעם לא קרה. לי זה אולי לא קרה בגלל שזאת חלק משגרת חיי המשעממים להחריד, פעמיים ביום, כל יום (חות מימים שבהם אני לא לומדת) להכניס ולהוציא כרטיס רכבת. כן, כנראה שזאת שירת חיי, שיעמום מוחלט שמתערבב בדיכאון עמוק או בסתם ימים שמחים כאלה בלי סיבה. חיים כל כך משעממים שכבר התחלתי לכתוב על אנשים זרים בתחנת רכבת. חיים כל-כך משעממים משתקפים בכוס הקפוצ'ינו שלי.
