יום קשה

[kampf]

יום קשה../images/Emo7.gif

יום קשה יום של הרבה דמעות עבר עלי אתמול, יום ההזכרה של אשתי , עברו כבר 11 חודשים. איך עובר הזמן ?? מהר ? או לאט? קשה להחליט. גיסותי ואני הכנו ערב מרגש, אזכרה בבית הקברות (היה מדהים הגיעו כ-200 איש). חילקנו דיסק עם שיר שנכתב עליה, עלידי אחותה (כבר נשמע ב-103FM). ואח"כ בבית תפילות ברכות וסעודה הכל כמנהג ספרד(למרות שאני לא)נתתי את כל הכבוד שיכולתי למשפחה שלה, למרות שאני איבדתי באיזה שהוא שלב את העניין והרגשתי לא שייך למהומה שהתחוללה סבבי .הרגשתי כמו במסיבה ולא כמו ביום "אזכרה" כולם יושבים וצוחקים על שום מה? ואתה עם הכאב והדמעות שרוצות לפרוץ ונחנקות בגרון. ו... זהו בסוף זה נגמר עבר חלף כולם הולכים אתה נשאר לבד מרדים את הילדים ומרשה לדמעות לפרוץ. שגב

 

[נסיכת הכוכב]

../images/Emo24.gif

איש מקסים, שולחת לך ים של כוחות אתה יודע שאתה לא לבד כולנו איתך , במרחק של שיחת טלפון או מאחורי מסך המחשב אתה איש מיוחד מאד , ומה שיש לי לעשות כרגע לשלוח לך כוחות וחיבוק ענק לעטוף אותך בהמון אהבה נכון הספרדים עושים אזכרות שבהם יש צחוקים ודמעות שמתערבבות יחד ואני תפקידי לנגב את הדמעות ולאט לאט נראה גם חיוכים על הפנים ומקוה ומתפללת לימים אחרים בהם נשמע שהשקט והשמחה חזרו אליך

 

[ציפי אליתים]

מבינה את ליבך

גם לאחר השבעה ובשלושים של בעלי זה היה כך ואני ירגשתי כמוך נתתי לגיסותי לעשות כמנהגם כמנהג הספרדי( שגם אני לא) וירגשתי בדיוק כמוך מה כול המסיבה הזאת?.בעוד חמישה חודשים נגיעהל11 חודש ויהיה שוב "המסיבה "הזאת שבאה אני מרגישה כמו זומבי כאילו מרחפת לא נמצאת שם .זאת לא אני שנמצאת כך היה בשבעה וכן בשלושים לא יכולתי לסבול את הארוחה והמנהג הזה. שגב נכון בסוף נשארים לבד אנו והילדים כול מי שהיה וחיבק ושאל ואמר "כול עזרה שתצטרכי תתקשרי".עד היום לא יבנתי לאיזה עזרה איתה הכוונה או סתם מלים.לאיזה אזרה מתכוונים האנשים? טוב רצה לאזכרה של בעל של חברה אלמנה שנתים כאן כמנהג האשכנזים ברכות לבית הקברות וזהו.

 

[נסיכת הכוכב]

זה הכל מנהגים , תשמע מה שעלי עבר

אבי היה ספרדי , כלומר חצי ממוצא רוסי חצי בולגריה שנולד יגוסלביה , הם נהגו כמנהג ספרד היו ארוחות ובלגן שלם בשנה הראשונה, אבל מהר מאד האזכרה התמקדה בתפילה עם מזונות וזהו היתה בעיה לארגן מנין בבית , אז עברנו לעשות את זה בבית הכנסת וזהו לקראת סיום השבעה של אמי ,שהיא ילידת סוריה , שזה גם ספרדים , העמיד אותי דודי אח של אמי במקום אמר זה הכל מנהגים , אל תשתגעי להכין ארוחות וכאילו דברים זה לא המנהג שלנו , אנחנו נוהגים צנוע לא סיבה לחגיגה תכיני מזונות , הסכים להתפשר על ביצים קשות ובורקס פרי אדמה (מלפפון ובוטנים ) ופרי העץ (ותפוחי עץ וצימוקים) את הקניה עשה חבר ילדות שלנו שעד היום עוזר לי אז יש עדות יש מנהגים בתוך המשפחות , והאזכרה זה כינוס משפחתי , למרות הכאב הפנימי שאפשר להתפוצץ לפעמים אני התעלפתי בסיום האזכרה של השבעה , לא יכולתי יותר , והבעל של חברה שלי ישב איתי לאחר שכולם הלכו הוא ניקה את הבית מהבלגנים ושטף את הרצפה ככה שאחזור מבית העלמין ואוכל לנוח לא להתאמץ מדי

 

[גיגוב]

קשה

אכן יום קשה אבל הוא עובר, כל אחד פונה לדרכו ורק אנחנו נשארים עם כאב הגעגוע. איזה מזל שלא הייתי צריכה ללכת לבית כנסת זה לא מקובל אצלנו. בתפילות וכאלה לא הייתי עומדת,אבל גם כך זה קשה. אני שבועיים אחרי לא מוצאת את עצמי פתאום הגעגועים חזקים יותר. זה כבר לא אותו כאב כמו בהתחלה גם הפחד מהלבד עבר. אבל הגעגועים.................. שגב הייה חזק ואם תוכל את השנה עבור רק עם הכי קרובים אני מקווה שבלי טקסים מיוחדים. אני רוצה לחשוב על ריטואל קבוע בכל יום שנה עוד לא החלטתי איך ומה. יעל

 

[אורית 6]

../images/Emo24.gif

מבינה אותך , גם אני הסתבכתי עם העניין בגלל חברה שאמרה לי שצריך ללכת להגיד למישהו מבית כנסת להפסיק להגיד קדיש (היא דאגה שיגידו עליו קדיש למרות שיש לו גם בן גדול (מנישואיו הקודמים ) וגם צריך ביום עצמו שנהרג כי זה לפי מנהג האשכנזים בכל אופן יש יותר מידי מנהגים ....... אני מקווה שהשנה תעבור בקלות . ואני בכל אופן עושה כראות עיני ומשתדלת לא להקשיב יותר מידי לאחרים . תחזיק מעמד אורית

 

[yamkachol]

../images/Emo201.gif

 

[Meri היחידה]

שגב....יום האזכרה

הוא יום קשה.....כך בשנים הראשונות.התחושות שתיארת ...כך הרגשתי.וה.....זהו נגמר עבר חלף כולם הולכים אתה נשאר לבד....והדמעות. "כולם יושבים וצוחקים על שום מה?" באמת ככה זה נראה מהצד למי שחווה את הכאב וחש את חסרון בן הזוג בכל יום.מצד שני אי אפשר לצפות שבמהלך כל הערב עד סיום האזכרה אנשים לא ישוחחו על הא ועל דא וענייני יום יום ויצחקו מידי פעם.זה קורה גם בימי "השבעה". אני ביוזמתי עושה את "האזכרה" בבית .מכינה מכל הלב כיבוד וארוחה קלה .זאת הזדמנות להזמין את משפחת בעלי אלי[שהיה אח אהוב ואיש מאוד משפחתי ]ולשמור על קשר משפחתי למען הילדים.באזכרה תמיד מעלים האחים זכרונות על אחיהם.דבר תורה תמיד מקושר גם למה שאיפיין אותו.אז אולי מהצד זה נראה מסיבה אבל קוראת לזה ערב לזכר הנפטר. השנה לקראת יום האזכרה השביעי שאלתי את בני הנשוי :"מה דעתך שנעשה את זה בבית הכנסת?" תשובתו היתה:"אמא...אני מעדיף שזה יהיה בבית ". ילדיי מתכננים להכין מצגת על אביהם לאזכרה הבאה....זה מראה שמאוד חשוב להם לשמר ולזכור את זכרו .

 

[emmy5]

kampf ../images/Emo24.gif

 

[kampf]

אוהב אותכם תודה על התמיכה ../images/Emo24.gif

 

[נסיכת הכוכב]

שמחה לראות אותך פה שוב

היית חסר לי פה בכתיבה שלך ,אשמח לשמוע את הקורות אותך הלאה אתה יודע לעודד ולפרגן , במילים שיודעות לרכך דברים קשים אוהבים אותך פה, ובטוחה שלא רק אני חושבהת ככה

 

[BennyKa]

זה רק סימן, שהם ואתה לא נמצאים באותו מקום

שגב אתה כואב את האובדן יום יום, אתה חי איתו לידו והוא איתך הם לעומת זאת חיים בעולם שלהם ומעסיקות אותם צרות היומיום כל אחד בזמנו, אבל בבוא העת גם לך יקל לחתחבר לחיים ואז אולי יהיה יותר קל להבין שה"חגיגה" איננה מתוך שמחה על האובדן, הסעודה וה"מהומה סביבך" כדברך, הם עבורך כסימן דרך להראות לך את הכיוון לחזרה לחיים אין הכוונה שתשכח או שתפסיק לכאוב את האובדן הכוונה היא שחייך אתה נמשכים ואסור לך לשקוע באבל, אלא להמשיך את חייך בשלמות, למצוא קשר חדש זוגיות חדשה ו...כן, גם שמחה ואושר באחד הצ'טים הצטרפה אישה דתיה - טלי ונסיכה יזכרו את שמה - שסיפרה שבנה מצא לה שידוך והבנתי שזאת מצווה, ולמרות שאינני אדם דתי הרעיון מאוד יפה בעיני, כי האמונה מכוונת להמשך החיים בידעה ובהבנה שהמוות הוא חלק מהחיים ושחיינו וגם סופם אינם בידינו הרבה כח איש יקר בני