יום מדהים חווית חיים
8/7/2005 08:59 שלום חברים הבוקר בתדריך הבוקר היו 3 בקבוקי שמפניה, בכל בוקר נותנים לזוכה בכל מחלקה ביום הקודם בקבוק. לאחר שחילקו את שני הבקבוקים מנהל התחרות סיפר לכולם על מתחרה שידע לנצל נחיתת חוץ ליום סקי ולכן נקראתי לבמה וקיבלתי את הבקבוק השלישי על המקוריות. המתנו להמראות שנדחו שוב ושוב, בשל מזג אוויר שנראה רע סגור בעננים ואח"כ פתוח בלי עננים ועם צירוסים. מרחוק נראו CB והיו התראות חמורות למזג אוויר סוער וסופות רעמים. עליתי לאוויר לתוך איכסה מגעילה זרקתי את כל המים ויחד עם כולם ניסיתי לשרוד. המשימה משימת שטח שהיא בין 200 ל500 ק"מ. מראש לא נראה סיכוי לבצע גם את המינימום. אבל כולם ספורטאים וכולם רוצים להוציא את המכסימום. בשעה 16:20 יצאתי לדרך כאשר יחד איתי 2 הטייסים הגרמנים שטסים כנף לכנף. שיטת העבודה באר שבעית קלאסית, בכל טרמיקה נלחמים ומטפסים למכסימום גובה (כ 800 מטר), טרמיקות ממוצעת 0.9 מ"ש ופחות. הרגשתי מצוין בדאון קל בלי מים, הביצועים שלי היו זהים לגרמנים שאפשרו לי ללמוד את שיטת העבודה שלהם. הגענו לרדיוס הראשון ומייד יצאנו לכיוון הרדיוס השני. ענן CB ענק התקרב לקו המשימה שלנו, מסך כהה של גשם ירד ממנו לקרקע, ברקים הבזיקו וכך שלושתנו טסים ישר אליו, אני מתחיל ללמוד על שדה תעופה לנחיתת חרום בעיר הקרובה הנמצאת ישר קדימה. מכיוונים שונים מגיעים כמעט כל דאוני התחרות בגבהים שונים ישר למסך הגשם, מתחיל להיות חשוך הברקים מבזיקים ואני מתחיל לרעוד בתא, הייתי בטוח שזה בגלל הקור אבל מד הטמפרטורה הראה 10 מעלות, ההתרגשות ואנדרלין והפחד גרם לי לרעד. ואז זה התחיל..... 10-15 דאונים רעבים ולחוצים לטרמיקה יחד איתי נכנסים לגשם ולפלוס 1.5 מטר לשנייה. אני בגשם שוטף ברקים רצים לכיוון הקרקע הדאון מקפץ, והחשש הנוראי מהתנגשות באוויר הופך להיות מוחשי יותר ויותר, אין זמן לפחד צריך לעבוד כמו משוגע הראש כל הזמן בחוץ שומר על אלו שמסתובבים לידי מידי פעם נעלמים בפרצי הגשם. הוריו האלקטרוני מתקלקל הרדיו שובק חיים ושקט בתא. אני לא מעיז להסתכל על מכשירים ואני מטיס ע"פ התחושות, מידי פעם רעם נשמע בתוך התא (מאוד נדיר לשמוע באוויר קולות מבחוץ). הגרמנים נעלמים לי בקרעי עננים אני נשאב בלי רצוני פנימה מוריד את האף לכיוון הרדיוס של המשימה שלי שנמצא כ 15 ק"מ ממני בתוך גשם עז. הדאון שומר על ערך גלישה טוב נוגע ברדיוס, ובאומץ שאני לא יודע מהיכן הגיע אני חוזר באותו דרך ישר לאותה הטרמיקה. שוב אני מגיע נמוך שוב שדה התעופה בטווח גלישה, (אני רק מקווה שאמצא אותו במקרה חירום), אבל ה GPS שלי מרגיע אותי שאני בפנים, ואז אני מזהה 2 דאונים מסתובבים אני מצטרף לטרמיקה של 1.5 מטר לשניה, הגשם לא מפסיק מתחזק, לרעמים כבר התרגלתי, אבל הברקים שמבזיקים מסביב מפחידים אותי. ואז..... כאילו לא מספיק מתנפלים על הטרמיקה הרטובה שלי כ 6 דאוני "אופן קלאס" עם כנפיים של 25 מטר, הבחורים אלימים נדחפים ומנסים בכל הכוח לשמור על הטרמיקה ולטפס, הדאון שלי בלי מים קל מאוד, אני מעביר מצב מדפים למצב L (מצב נחיתה בד"כ) מוריד את המהירות מתחת ל- 80 קמ"ש ומסתובב חד מאוד באמצע, כאשר המפלצות הענקיות כמו אינדיאנים מסביב. 1000 מטר אני בתוך הענן מיישר וטס ישר לכיוון שדה "רסקאלה" שדה האם שלי שנמצא בכיוון המטרה (ראה תמונה מצורפת מיום יפה). אני מתרחק מהגשם השוטף ונמצא בצד הענן בפלוס קבוע של מטר בשנייה וכך אני טס עד לגוש עננים אחר שנמצא קבוע מעל. המטרה לגמוע מרחק מכסימלי קדימה מסביב כולם נעלמו אני חולף סמוך ל"רסקאלה" בתוך אוויר כמו מרק סמיך כאשר גשם קבוע יורד. בביטחון שאינני יודע מהיכן צברתי אותו אני מתרחק מהשדה בדיוק למרחק שבקושי אני חוזר לנחיתה. ומשם חזרה הביתה לתמי רעייתי שבאה לבקר אותי היום כאן בפינלנד. זו הייתה טיסה שמעולם לא חוויתי, חווית חיים וכמתנה להשקעה שלי זכיתי להיות במקום 9. מחר עוד יום רפי
8/7/2005 08:59 שלום חברים הבוקר בתדריך הבוקר היו 3 בקבוקי שמפניה, בכל בוקר נותנים לזוכה בכל מחלקה ביום הקודם בקבוק. לאחר שחילקו את שני הבקבוקים מנהל התחרות סיפר לכולם על מתחרה שידע לנצל נחיתת חוץ ליום סקי ולכן נקראתי לבמה וקיבלתי את הבקבוק השלישי על המקוריות. המתנו להמראות שנדחו שוב ושוב, בשל מזג אוויר שנראה רע סגור בעננים ואח"כ פתוח בלי עננים ועם צירוסים. מרחוק נראו CB והיו התראות חמורות למזג אוויר סוער וסופות רעמים. עליתי לאוויר לתוך איכסה מגעילה זרקתי את כל המים ויחד עם כולם ניסיתי לשרוד. המשימה משימת שטח שהיא בין 200 ל500 ק"מ. מראש לא נראה סיכוי לבצע גם את המינימום. אבל כולם ספורטאים וכולם רוצים להוציא את המכסימום. בשעה 16:20 יצאתי לדרך כאשר יחד איתי 2 הטייסים הגרמנים שטסים כנף לכנף. שיטת העבודה באר שבעית קלאסית, בכל טרמיקה נלחמים ומטפסים למכסימום גובה (כ 800 מטר), טרמיקות ממוצעת 0.9 מ"ש ופחות. הרגשתי מצוין בדאון קל בלי מים, הביצועים שלי היו זהים לגרמנים שאפשרו לי ללמוד את שיטת העבודה שלהם. הגענו לרדיוס הראשון ומייד יצאנו לכיוון הרדיוס השני. ענן CB ענק התקרב לקו המשימה שלנו, מסך כהה של גשם ירד ממנו לקרקע, ברקים הבזיקו וכך שלושתנו טסים ישר אליו, אני מתחיל ללמוד על שדה תעופה לנחיתת חרום בעיר הקרובה הנמצאת ישר קדימה. מכיוונים שונים מגיעים כמעט כל דאוני התחרות בגבהים שונים ישר למסך הגשם, מתחיל להיות חשוך הברקים מבזיקים ואני מתחיל לרעוד בתא, הייתי בטוח שזה בגלל הקור אבל מד הטמפרטורה הראה 10 מעלות, ההתרגשות ואנדרלין והפחד גרם לי לרעד. ואז זה התחיל..... 10-15 דאונים רעבים ולחוצים לטרמיקה יחד איתי נכנסים לגשם ולפלוס 1.5 מטר לשנייה. אני בגשם שוטף ברקים רצים לכיוון הקרקע הדאון מקפץ, והחשש הנוראי מהתנגשות באוויר הופך להיות מוחשי יותר ויותר, אין זמן לפחד צריך לעבוד כמו משוגע הראש כל הזמן בחוץ שומר על אלו שמסתובבים לידי מידי פעם נעלמים בפרצי הגשם. הוריו האלקטרוני מתקלקל הרדיו שובק חיים ושקט בתא. אני לא מעיז להסתכל על מכשירים ואני מטיס ע"פ התחושות, מידי פעם רעם נשמע בתוך התא (מאוד נדיר לשמוע באוויר קולות מבחוץ). הגרמנים נעלמים לי בקרעי עננים אני נשאב בלי רצוני פנימה מוריד את האף לכיוון הרדיוס של המשימה שלי שנמצא כ 15 ק"מ ממני בתוך גשם עז. הדאון שומר על ערך גלישה טוב נוגע ברדיוס, ובאומץ שאני לא יודע מהיכן הגיע אני חוזר באותו דרך ישר לאותה הטרמיקה. שוב אני מגיע נמוך שוב שדה התעופה בטווח גלישה, (אני רק מקווה שאמצא אותו במקרה חירום), אבל ה GPS שלי מרגיע אותי שאני בפנים, ואז אני מזהה 2 דאונים מסתובבים אני מצטרף לטרמיקה של 1.5 מטר לשניה, הגשם לא מפסיק מתחזק, לרעמים כבר התרגלתי, אבל הברקים שמבזיקים מסביב מפחידים אותי. ואז..... כאילו לא מספיק מתנפלים על הטרמיקה הרטובה שלי כ 6 דאוני "אופן קלאס" עם כנפיים של 25 מטר, הבחורים אלימים נדחפים ומנסים בכל הכוח לשמור על הטרמיקה ולטפס, הדאון שלי בלי מים קל מאוד, אני מעביר מצב מדפים למצב L (מצב נחיתה בד"כ) מוריד את המהירות מתחת ל- 80 קמ"ש ומסתובב חד מאוד באמצע, כאשר המפלצות הענקיות כמו אינדיאנים מסביב. 1000 מטר אני בתוך הענן מיישר וטס ישר לכיוון שדה "רסקאלה" שדה האם שלי שנמצא בכיוון המטרה (ראה תמונה מצורפת מיום יפה). אני מתרחק מהגשם השוטף ונמצא בצד הענן בפלוס קבוע של מטר בשנייה וכך אני טס עד לגוש עננים אחר שנמצא קבוע מעל. המטרה לגמוע מרחק מכסימלי קדימה מסביב כולם נעלמו אני חולף סמוך ל"רסקאלה" בתוך אוויר כמו מרק סמיך כאשר גשם קבוע יורד. בביטחון שאינני יודע מהיכן צברתי אותו אני מתרחק מהשדה בדיוק למרחק שבקושי אני חוזר לנחיתה. ומשם חזרה הביתה לתמי רעייתי שבאה לבקר אותי היום כאן בפינלנד. זו הייתה טיסה שמעולם לא חוויתי, חווית חיים וכמתנה להשקעה שלי זכיתי להיות במקום 9. מחר עוד יום רפי