יום כיפור!

יום כיפור!

רובכם כבר בוודאי יודעים, שאני גרה מול חוף ים... חוף שפעם היה פרטי ונעים, ובשנים האחרונות הפך לחוף ציבורי, עמוס אנשים בכל עונות השנה,בשנים האחרונות בכל יום כיפור אני מסתכלת מהחלון, ורואה מאות מכוניות נוסעות להם בכביש הכורכר..לכיוון הים,אורות של מדורות מרצדים מרחוק, אנשים מגיעים להעביר את יום כיפור על חוף הים, מצויידים באוהלים, מנגלים, עצים, ואוכל בלי סוף,אפשר בקלות להתבלבל ולחשוב שזה ל"ג בעומר ולא יום כיפור. בדר"כ ביום הזה, אני אוכלת לי בשקט בתוך הבית, ורואה בגניבה סרטים בDVD הבנות שלי צמות בשביל הספורט, ואני מכינה להם ארוחה מפסקת, אני ובעלי מתנהגים ביום הזה כאילו זה יום שבת רגיל. אתמול בערב בילנו עם זוג חברים שהחליטו להעביר את יום כיפור בחוף, ישבנו איתם,עשינו על האש, קישקשנו, היה נחמד, ממש ל"ג בעומר. והמון אדם ומלא מכוניות, ואנשים ממשיכים להגיע, כאילו אין להם אלוהים. בדרך בחזרה, <במכונית...אלא מה, שאני אלך ברגל
> ראינו שעל האוטוסטרדה,גם נוסעות מכוניות, בודדות אומנם, אבל נוסעות. חשבתי לעצמי...נכון שאני לא צמה....אבל... היה איזה שהוא קסם וזכרונות מהאוירה שהיתה ביום הזה...ועכשיו אין! הקסם והמיוחדות של יום כיפור פג...פשוט איננו!
 
מוסיפה סיפור מעורר מחשבות...

העקבות / מקור לא ידוע אדם אחד נפטר בשיבה טובה והגיע ועמד בפני בורא עולם... שאל אותו הבורא : "נו אך תסכם את חייך? ספר לי מה אתה מרגיש..." אמר האדם: חייתי חיים ארוכים ופוריים...היו לי זמנים טובים, היו זמנים קשים. אני באמת לא מתלונן בסיכומו של דבר ...אבל יש לי שאלה אחת אליך אלוהים... למה בזמנים המאושרים בחיי כשצעדתי בחול הרך הייתי מביט לצדי ורואה את עקבותיך ליד שלי... אבל בזמנים קשים מאוד רק זוג עקבות אחד ובודד היה בחול.... למה? למה עזבתני אז אלוהים ? ענה לו הבורא : " נכון! זוג עקבות אחד היה בחול, אתה צודק! אבל מי אמר שאלה היו עקבותיך?.... אלה היו עקבותיי! כנשאתי אותך על גבי...להקל במעט את המעמסה מעליך!"
 
לא יודעת?!

אני משתדלת לחיות את החיים עם אהבה לזולת.... ומשתדלת לקחת אחריות על החלק שלי בעולם הזה... בטח לא עושה מספיק לשם כך... לא יודעת... איך נתקן
 
חלקי זכרונות

חלקי זכרונות כפתיתי שלג רכים נגיעות חטופות עלי שלכת רוחשים את ואני ביום סתוי ירח מאיר את הלילה נשימה שלך מעירה בי חיים מחודשים
 
וואלה?

ניצת התפוח אותי הקיצה ואני לגן המבושם יצאתי בדיצה לוטפת לבנה את גופינו ואנו רק איש ואשה נשימה מבושמת לנחירי חדרה ולשון ורודה את שפתותי פישקה נושמת, יונקת, צוף וזיו ואתי אתה לא תכזיב
 

סוללהסי

New member
שני זוגות שפתיים נפגשים, נצמדים.

זו בדיצתה רצה לגנה וזה בלשונו לה מציע צופו... ואני שם כמו זבוב על הקיר תוהה חולם לי בהקיץ יודע שהם לא מבחינים בי מציץ... אל תכזיבנה איש... תקע חזק, הכה בפטיש... היא שוקקת חיים, ממעיינה זורמים הנחלים אוהבת את זה איטי ורך בתחילתה ורצה עם זה בטרוף לקראת שיא אביונתה.
 
זבוב

זבוב זמזמם עלה והתחיל לחרוץ לשון לעובר בדין רוצה הוא לדעת רוצה לגעת ולא יחדול לטרוף הכל נוגע, מציק ולא מתרצה ואותי הוא כל תמיד רוצה נוגעת, מטעטעת, מחול דבורים רוצה, אך איך אמצא את השמחה? קלילות רוגשת ומתעקשת לחדור לחדול ולא להיות אשה. למה דרישה כה כבדה? ואני רק אשה ואשת נשמה
 
אשה

יציר אומנות כפרת עוונות יופי שטני מעביר דעתי מבט אלייך משגע ואני חולם שנוגע חיוכך החכם יודע שאני חם יופיך הקורץ מזמין ועולץ איך אשב מחובק ידיים כשאת מערטלת שדיים
 

טליה1233

New member
תגע, תסחוט

אגלי שדים תגע, תמצוץ תותים ורודים אל תבלע אותי במטוטא ואני מתוקה חחחחחחחחחחחחחחחחחח
 

טאKילה

New member
את מליטה התערטלות אחרי ניק חדש

אולי גלי לנו מי זו המשוררת הסודית?
 
למעלה