יום כיפור שלי
אני לא באה להסית אתכם לא לצום, לא באה לקרוא לכם להתרחק מהדת, לא אומרת לכם לא ללכת עם הזרם ולהיות כמו כולם כי זה דווקא חשוב בחיים להיות חלק ולהרגיש שייכים לקבוצה/למשפחה/לחברים - אני רק רוצה לספר קצת על עצמי, לספר על מה שקרה לי בשנה האחרונה, להוציא קצת מועקה שיושבת לי על הלב מזה זמן רב והכי חשוב לשתף בזה אתכם כי אתם באמת חשובים לי, אפילו שאתם וירטואליים, אתם לא סתם גולשים, אלא בשבילי אתם האנשים שכיף לי לקרוא את מה שאתם כותבים פה בפורום מידי פעם, כיף לי לקרוא כשלכם כיף ורע לי לקרוא שאתם עוברים תקופה רעה או שאתם בעיצומו של משבר. אני לא יודעת אם אתם יודעים, חלק בתפוז יודעים, כתבתי בפורום גלוי אחר על הענין "הזה". בשנה האחרונה די התרחקתי מהדת. יותר נכון רצתי וברחתי מהדת, אם כי מצד שני המשכתי להאמין שיש אלוהים, המשכתי לקרוא תהילים כי אני מאמינה שזה עוזר ומקווה שזה שיושב במרומים אולי יעזור, אולי יקשיב, אולי יאמר לעצמו כל כך מנסים הרבה ושוב ושוב אז אולי נזרוק להם עצם? עצם יקרה מפז - לעצם הזאת קוראים בריאות. טוב קצת נסחפתי "הצידה" - אם יצאתם מבולבלים מהפיסקה האחרונה ושאלתם את עצמכם מה רציתי לומר - האם אני כן או לא מאמינה באלוהים? - האמת שאין לי תשובה חד משמעית. מצד אחד - אני כן מאמינה, יודעת שהוא קיים, גדלתי על האמונה שהוא קיים, רוצה להאמין שהוא קיים ואני חושבת שאדם צריך משהו להאחז בו ברגעים קשים כי אם אין משהו להאחז בו בדברים קשים, אז איך הוא יעבור אותם בלי להשבר? מצד שני - התרחקתי מהדת, השנה אני יודעת שלא אצום ביום כיפור, אין לי נקיפות מצפון, אין לי בעיה עם זה, לא איכפת לי מאחרים (כלומר אני לא אוכל לאנשים מול העיניים ויעשה להם דווקא, אבל בחברה "דתית" אולי הייתי אומרת שאני צמה כדי לא להיות חריגה, כדי לא להדביק לי תווית והכי חשוב כדי שיעזבו אותי בשקט לנפשי). השנה אני לא אצום ביום כיפור. אני מרגישה רחוקה כל כך מאלוהים, כאילו הוא עזב אותי/את המשפחה. יש שיאמרו זה הנסיון שלנו, אלוהים לא עזב אלא הוא רק בוחן, אבל אפשר לומר בהחלט שאני די כועסת עליו. אחותי שומרת כשרות יותר מאנשים אחרים שאני מכירה, אחותי לא שמה לב למה שיש או אין לאחרים ועינה לא צרה באחרים, אחותי תעזור ככל יכולתה לאחרים ותעשה את זה מכל הלב ואני שואלת את עצמי אם זו "המתנה" (הבן של אחותי חלה בסרטן) למי ששומר מצוות, אז למה לי לשמור מצוות? למה לי לשמור ולצום ביום כיפור? שוב - אני מאמינה שהוא קיים מצד אחד, אך כועסת עליו מצד שני ולא כל כך מסתדר לי אם הוא נמצא אז למה דווקא לבן של אחותי המקסימה מגיעה המחלה הארורה הזאת. נ.ב. בסוף דצמבר אני מתחתנת - שיהיה משהו קצת שמח אחרי ההודעה העצובה הזאת .
אני לא באה להסית אתכם לא לצום, לא באה לקרוא לכם להתרחק מהדת, לא אומרת לכם לא ללכת עם הזרם ולהיות כמו כולם כי זה דווקא חשוב בחיים להיות חלק ולהרגיש שייכים לקבוצה/למשפחה/לחברים - אני רק רוצה לספר קצת על עצמי, לספר על מה שקרה לי בשנה האחרונה, להוציא קצת מועקה שיושבת לי על הלב מזה זמן רב והכי חשוב לשתף בזה אתכם כי אתם באמת חשובים לי, אפילו שאתם וירטואליים, אתם לא סתם גולשים, אלא בשבילי אתם האנשים שכיף לי לקרוא את מה שאתם כותבים פה בפורום מידי פעם, כיף לי לקרוא כשלכם כיף ורע לי לקרוא שאתם עוברים תקופה רעה או שאתם בעיצומו של משבר. אני לא יודעת אם אתם יודעים, חלק בתפוז יודעים, כתבתי בפורום גלוי אחר על הענין "הזה". בשנה האחרונה די התרחקתי מהדת. יותר נכון רצתי וברחתי מהדת, אם כי מצד שני המשכתי להאמין שיש אלוהים, המשכתי לקרוא תהילים כי אני מאמינה שזה עוזר ומקווה שזה שיושב במרומים אולי יעזור, אולי יקשיב, אולי יאמר לעצמו כל כך מנסים הרבה ושוב ושוב אז אולי נזרוק להם עצם? עצם יקרה מפז - לעצם הזאת קוראים בריאות. טוב קצת נסחפתי "הצידה" - אם יצאתם מבולבלים מהפיסקה האחרונה ושאלתם את עצמכם מה רציתי לומר - האם אני כן או לא מאמינה באלוהים? - האמת שאין לי תשובה חד משמעית. מצד אחד - אני כן מאמינה, יודעת שהוא קיים, גדלתי על האמונה שהוא קיים, רוצה להאמין שהוא קיים ואני חושבת שאדם צריך משהו להאחז בו ברגעים קשים כי אם אין משהו להאחז בו בדברים קשים, אז איך הוא יעבור אותם בלי להשבר? מצד שני - התרחקתי מהדת, השנה אני יודעת שלא אצום ביום כיפור, אין לי נקיפות מצפון, אין לי בעיה עם זה, לא איכפת לי מאחרים (כלומר אני לא אוכל לאנשים מול העיניים ויעשה להם דווקא, אבל בחברה "דתית" אולי הייתי אומרת שאני צמה כדי לא להיות חריגה, כדי לא להדביק לי תווית והכי חשוב כדי שיעזבו אותי בשקט לנפשי). השנה אני לא אצום ביום כיפור. אני מרגישה רחוקה כל כך מאלוהים, כאילו הוא עזב אותי/את המשפחה. יש שיאמרו זה הנסיון שלנו, אלוהים לא עזב אלא הוא רק בוחן, אבל אפשר לומר בהחלט שאני די כועסת עליו. אחותי שומרת כשרות יותר מאנשים אחרים שאני מכירה, אחותי לא שמה לב למה שיש או אין לאחרים ועינה לא צרה באחרים, אחותי תעזור ככל יכולתה לאחרים ותעשה את זה מכל הלב ואני שואלת את עצמי אם זו "המתנה" (הבן של אחותי חלה בסרטן) למי ששומר מצוות, אז למה לי לשמור מצוות? למה לי לשמור ולצום ביום כיפור? שוב - אני מאמינה שהוא קיים מצד אחד, אך כועסת עליו מצד שני ולא כל כך מסתדר לי אם הוא נמצא אז למה דווקא לבן של אחותי המקסימה מגיעה המחלה הארורה הזאת. נ.ב. בסוף דצמבר אני מתחתנת - שיהיה משהו קצת שמח אחרי ההודעה העצובה הזאת .
אחותי השניה חזרה בשאלה.. עכשיו,למקרה שלך.. פעם קרה לך,שהמורה שלך,אבא שלך,אמא שלך,נתנו לך עונש ולא הבנת למה? או שניסו להעביר לך מסר,והעבירו לך את המסר על הצד החזק שלו,ובכך לימדו אותך ערך לחיים? ובהתחלה לא הבנת ממש מה הם רוצים,או מה הקשר,וכעסת עליהם נורא נורא..? לא עולה לי בראש עכשיו דוגמאות,אני מקווה שמי שקורא את זה יש לו כמה בראש..! בקיצור במצב כזה של לא לדעת מה הקשר,ובד"כ זה גורם לכעס כלפיי אותו הבנאדם\אלוקים! קוראים למצב זה-לא לראות את התמונה המלאה.. בלי לחפור יותר מידי,ובלי להיות דוס יותר מידי.. אני מנסה להגיד,שלכי תדעי מה ה' מתחתן לאחותך,אולי הוא רוצה לבחון אותה איזה אישה היא,אם היא תצליח להתמודד.. אולי היא חס וחלילה עשתה משו פעם עד כדי כך חמור וזה הלקח..אני מאוד מקווה שהילד יבריא ושה' יבין שהיא בטח למדה,אבל זאת לא סיבה בכלל למרוד.. אולי זה בעצם מה שהוא בוחן,האם בשעת משבר,פתאום כולם מתקפלים ועוזבים את הדת?! אני לא אומר שאני לא הייתי עושה את זה,אני לא יודע מה עושים במצב כזה שהילד שלך חולה בסרטן,ב"ה,אני לא יכול לשפוט.. אבל אל תהיי ראש בקיר,אל ישר תהיי קיצונית ותחשבי פעמיים לפני שאת עושה משהו:] מקווה שתצומי,ואם לא,שתבקשי סליחה מכולם.. בהצלחה לכל אלה שצמים:] וסליחה אם פגעתי אנשים! P=