יום כיפור ראשון לבד

[anats8]

יום כיפור ראשון לבד

ב13.7 בעקבות תאונת טביעה נוראית אבדתי את בעלי. היינו נשואים 21 שנה ויש לנו שתי בנות בנות 15 ו-11. הכל קשה לי אבל הבדידות ביום הכיפורים זה אחד הדברים הקשים ביותר. הבנות שלי יצאו עם חברים, ואני נותרתי לבד עם עצמי חסרת אונים- רק אני והקירות. פחדתי לצאת, כי שנאתי את מבטי המשפחות עם הרחמים בעיניים או הרכילות של "הנה זאתי שקרה לה אסון...". גם אם לא הסתכלו, הרגשתי שמסתכלים. החוסר אונים שאני בעלת חוסר ידע טכני, צריכה לבקש טובות מאנשים כשהאופניים התקלקלו לביתי, כשמשהו השתבש לי בבית, ואין למי לפנות. פתאום הרגשתי שכל מי שהיה סביבי בשבעה ואחר כך המשיך הלאה, ובסופו של דבר אני לא ממש מעניינת אף אחד, גם לא את המקורבים לי.

 

[נסיכת הכוכב]

גדול לך ולבנות

יש תמיד התרחקות אחרי שקמים מהשבעה , כל אחד ממשיך בשגרה שלו
ואצלך אין שגרה חסר לך הבעל/השותף/ בן הזוג האוהב
מאמינה שכולם מתמודדים עם מה שאת מספרת , אני רווקה אבל כותבת פה כבר כמה שנים
ולא אשכח שקמנו משבעה נותרנו לבד , דיי בהלם לא הייתי מסוגלת לארגן ארוחת ערב למשפחה
מזל שהבעל של חברה עוד נשאר והוא נטל פיקוד וארגן ארוחת ערב לאבלים
ועם הזמן את תלמדי להסתדר עם המבטים הללו של הצער בגלל הפרידה שנכפה עליך
תלמדי למצוא בעלי מקצוע , לא להסתדר עם "טובות" כילו ואחרות
או שתמצאי בעל מקצוע בעל ידי זהב שיעזור לך תמורת תשלום
ולך שולחת ים של כוחות ,וים של אהבה להמשיך להיות האמא של הבנות והמשענת שלהן

 

[רוזהלי]

anats8

 

[em0854]

יום כיפור

אכן יום כיפור הוא יום קשה אך אפשר להקטין את הקושי על ידי מלאי ספרים ועיתונים.
יש שרואים סרטים מוקלטים או מדברים בטלפון כל אחד לפי אמונתו ומנהגיו.
(אני מסתפקת בספרים ועיתונים וביקור שכנים)
לגבי ידע טכני, אספתי לי בעזרת חברות שבמצבי צוות מתקנים בדרך כלל כאלה שמתמחים ביותר מתחום אחד
כגון חשמלאי שהוא גם נגר חובב ובעל ידע רב באינסטלציה, הוא אף הביא לי סייד נהדר כשהיה הצורך לסייד.
אך הוא לא היחיד כי גם הוא לפעמים עסוק או בחופשה ובדיוק אז יש בעיה...
למדתי שלטווח הרחוק כסף פותר הרבה בעיות ועדיף על בקשת טובות
אני משתדלת למצוא בעלי מלאכה זולים, את דורשי המחיר היקר אני מעסיקה פעם אחת.
ומצאתי כאלו שלוקחים מחיר סביר על עבודה טובה.

 

[רוזהלי]

שלחתי לך מסר

 

[yamkachol]

ענת, משתתף בצערך.

הרגשתך מוכרת לכולנו.
היינו שם, כואבים ומתייסרים. לומדים לחיות אחרת.
עולמנו חרב, ומתחילה עבודה איטית של הסתגלות לצורת החיים האחרת אליה נקלענו. בהחלט תקופה קשה. כואבים וממשיכים.
אם את מעוניינת יתכן ובלשכת הרווחה, יכולים לקבוע לך פגישה עם עו"ס, יתכן ותוכל להמליץ לך על אפשרויות של יעוץ, ליווי.
יופי שבנותיך יצאו עם חברים.
זה מתאים לאופן ההתמודדות בגילן.

אין בושה בלבקש עזרה.
לא כולנו נולדנו "מתקני אופניים".
כדאי להכין רשימת אנשים (אם יש) שבד"כ פניתם אליהם לתיקון מקרר, מכונת כביסה וכד'. שתהיה, למקרה הצורך. שרברב, חשמלאי, תקלות בקליטת טלויזיה, אינטרנט, סלולרי.
שתהיה לך מוכנה לכל מקרה
כעת את זו שאחראית על תיקון תקלות. ומה שלא יודעת, או שתלמדי, או שתקראי לאיש מקצוע.
לא נעים - אך לא נורא.
את לומדת לקחת שליטה על דברים שאת יכולה לקחת שליטה. (לאומת מצב רוח - למשל).

מציע לך לא לחשוב בכלל, על "מסתכלים עלי", "מרחמים עלי"
זה לא מעניין.
יש לך מספיק "על הראש",
כן או לא - זה עניינם - לא קשור אליך בכלל.

עולמך חרב, ואת מתמודדת במציאות הנוראית הזו.
זה קשה ועצוב ונורא - וכל כך מובן שזה כך.
כל הכבוד על ההתמודדות.
חגי