יום יום...... יחווה דעת

[אין תשובה]

יום יום...... יחווה דעת

חברות וחברים יקרים,
בימים אלה אני מתלבטת קשות לגבי השתתפות בכל מיני קבוצות דיון למיניהן. חלק מתהליך חיפוש...
ההתלבטות היא לא כלפי עצמי, משום שאני מכירה בעובדה שאינני נמצאת במקום שלו ושלם. השאלה היא כלפי הסובבים אותי.
הסיוט הכי גדול שלי הוא - שאצטרך לראות את ילדיי עוברים את מדורי הגיהינום האלה, כך שאם התשלום שאני משלמת יהא בעבור שלמותם - והיה זה שכרי.
הבעיה היא שילדים כטבעם - חשים כשלאחד ההורים לא טוב, ואולי זה משליך על ההסתכלות בחייהם.
האם וויתור כזה או אחר יהא לטובתם - שכביכול יחיו יותר בשלום עם עצמם?! או שמא יהא בעורכם - כי ההורה לא מרוצה מספיק ממקומו בחיים.
בעצם השאלה הזו נוגעת לכל תחום בחיים - רק שכאן הוא נוגע לאוכלוסיה...

נא חוו דעתכם בנדון

יום טוב לכוללללםםםםם!!!

 

[מחליף שם]

לא הבנתי מה השאלה

האם לחזור בשאלה?
בשביל הילדים או בשביל עצמך?
בכל מקרה בלתי אפשרי לתכנן קדימה לכ"כ הרבה זמן.
אולי הם יהיו חרדים אדוקים?
ואולי יחזרו בתשובה אחרי שתחזירי אותם בשאלה?
ומי בכלל אומר לך שתקבלי אותם לחזקתך?
בית הדין ואולי גם בית משפט יעשו הכל כדי שזה לא יקרה.

 

[אין תשובה]

ממש ממש לא הבנת - זו לא היתה שאלה של 'אורים ותומים'

זו היתה שאלה של 'חוות דעת', אני רוצה לשמוע אנשים מה דעתם. אבל ממש ממש לא כדי לחזור בשאלה! אם היית קורא הודעות ישנות שלי, היית מבין שזה לא הקטע שלי, לפחות לא כעת.
אני מדברת על מעשים/ניואנסים שכביכול יכולים להזיק חברתית לילדים - או להיפך - ללמד אותם להיות 'מי שהם'. (לדוגמא - אפילו שה'חברה' הכללית בה אתה מסתובב היא לא כמו שאתה חי - זו סתירה לילד? או לימוד לבחירה? או לימוד לכך שכל אחד יש לו חיים משלו - לאו דווקא תבניתיים. וזו רק דוגמא. לא חסר).
תמיד אמרתי שהשאלה אם 'לחזור בשאלה' או לא, זה ממש שחור ולבן. אני לא שם. יש לי משפחה.
לגבי ה'חזקה' על ילדים, לא מאמינה שזה החשש שיעמוד בדרכה של אישה כשתרצה לעזוב. החוק הולך על 'טובת הילד', וכאן - השאלה של ההורה צריכה להיות מה טובת הילד. השאלה הראשונה היא לא מה מידת הדתיות שלהם - אלא כמה זה ישפיע עליהם. אם אדם משקיע בחברות עם ילדיו - הוא מגיע לנקודה שבה הוא רוצה לעשות את טובת הילד. וכל ילד וטובתו הוא. זה לגמרי אינדוודואלי.
אגב, לא איכפת לי שיהיו דוסים - אם זה מה שטוב להם, והם ידעו גם להיות בני אדם. אין לי עניין לטרוף את קלפיהם. אני לא רוצה בכלל להיות במקום של לכפות עליהם - לא את הדת ולא את המתנגדים לה. אחרת מה אני שונה מאלה שגידלו אותי (חארות!)

 

[ים כחול 99]

מנסיון שלי

עם עצמי, רוב הויתורים שעשיתי בחיים עשו לי רע, ובעקיפין גם לסובבים אותי. רק ויתור שלא פוגע באופן מהותי במי שאני, ברצונות ובשאיפות שלי, יכול לבוא בחשבון. אני אוהבת את כיוון המחשבה לגונן על הילדים, לתת להם צאנס לחיים טובים יותר משלך, אני שמה דגש על חינוך לבחירה חופשית, מה שאגב הפוך מהחינוך שאני קיבלתי.

 

[מאן דהוא2]

הם לא אשמים

לי ברור שאני מוותר על עצמי ואפילו על החיים שלי וותרתי לטובת הילדים לקחתי אחריות על מה שהבאתי לעולם הם לא אשמים בשגיאותי
אני רואה את חובתי לתת להם את המגיע להם